אבל בסופו של יום סה"כ זה טעם אישי.ואיש איש רצונו כבודו.
אני חושב שחלק מהבעייה פה שנמר לא מסכים איתך, אין כאן טעם אישי - יש ביצועים ואיכות, רמקולים שאין להם אלמנטים קרמיים (או כאלה העשויים מתרכובות דומות לאלה של תכנית NASA למאדים) הם לא איכותיים ולא מספיק שקופים, מפורטים ודינמיים.
כנראה שיצרנים כמו B&W, פוקאל ועכשיו גם רוקפורט (ועוד הרבה אחרים) לא ממש יודעים מה הם עושים.
מסתבר גם שהאיזופון קסיאנו מסוגל להשמע כמו הסונוס פאבר אמאטי, בהחלט מרשים!
נמר, אנחנו הרי מדברים על רמקולים ברמות הגבוהות, אתה באמת חושב שהפרטים שטוויטר ברליום או יהלום (של B&W) לא מספקים רזולוציה חדה מספיק לשמוע את כל הפרטים החשובים בהקלטה? בנוסף לזה, אתה באמת חושב שלשמוע עוד פרטים זה מה שבהכרח יגרום לרמקול לנגן מוסיקה בצורה טבעית ומציאותית יותר?
אם כן, כנראה שאתה מפספס משהו בגישה שלך. ולא, אני לא חושב שכתב אודיו צריך לבחון מוצרים בצורה "קרה", הוא כן צריך להביע התלהבות מזה שסאונד של מוצר מסויים משך אותו יותר למוסיקה וגרם לו להנאה רבה יותר, זו אינפורמציה חשובה מאוד לקורא. ד"א, רפרפתי קצת בביקורות ישנות שלך וראיתי שאתה כן מביע רגשות בלי לציין באופן יבש וקר את ביצועי המוצר (אפילו השתמשת במושג נשמה).
בנוגע לדינמיות. חלק נכבד ביכולות הדינמית של רמקול זו הנצילות שלו. בד"כ הנצילות של הרמקול מעידה פלוס-מינוס באיזה עצמה הוא מסוגל לנגן או יותר נכון "מיועד" לנגן. יחידות קרמיות הן בד"כ לא נצילות במיוחד מה שמגביל את העצמה המקסימלית שלהם (ייתכן שזה גם נובע מהשבריריות שלהן).
כדי להגיע לעצמה גבוהה עם אלמנטים קרמים יש צורך לשלב הרבה מאוד אלמנטים (ע"ע הדגמים היקרים של ריידהו). ברגע שיש מגבלת עצמה שהיא קרובה יחסית לנצילות (נניח באיזור ה-100 דיבי לרמקולים שסקרת פה) אתה מוגבל ביכולת הדינמית של אותו הרמקול, בעוד, הקליפש לה-סקאלה, רמקול משנות השישים, בעל נצילות של כמעט 100 דיבי לוקח בהליכה רמקול כזה בדינמיות שלו וביכולת שלו להעביר הפרשי עצמת במוסיקה (כמובן, שיש הרבה יתרונות אחרים לרמקול המסוקר אבל פה לקחתי רק את נושא הדינמיות). עוד דוגמאות אלה הורנים או יחידות קואקסליות גדולות שמגיעות לנצילות של מעל 100 דיבי, שם אין בכלל תחרות לרמקול עם יחידות קרמיות (שוב, אלא אם כן מדובר במפלצת עם הרבה יחידות שעולה בערך כמו בית בראשון).
