AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,904
- מעורבות
- 2,929
- נקודות
- 113
שיהיה ברור למי שזה עדיין לא ברור לו: כל מה שאני כותב כאן בהקשרים של גיין ורגישות וכו' אינם מתוך ידע והבנה של העניין, למעט הגדרות בסיסיות וטיפה שכל ישר(?), ובעצם העיקר כאן הוא לשאול את מי שכן יודע ומבין מה ההסבר לכך שהבדלים לא גדולים ברגישות הכניסה של מגבר יחסית למתח היציאה של הפרה גורמים להבדל שמיע באיכות..
דברים שהבנתי בינתיים:
דברים שהבנתי בינתיים:
- כדי שמגבר ינגן באותה עוצמה שמגיעה לאוזן עם שני פרה-אים שונים, שניהם צריכים לתת את אותם מתחים בדיוק.
- את המגבר לא מעניין אם סיגנל של נגיד 1.5 וולט שמגיע אליו הוא מפרה שיכול להוציא 2 וולט או 6 וולט, מבחינתו זה אותו סיגנל.
- במגבר החדש של רן מויאל יש אפשרות לכוונן את הגיין, ובהינתן שההספק המקסימלי של המגבר הוא נתון, כיוונון הגיין שקול לגמרי לכיוונון רגישות הכניסה של המגבר.
- אין משמעות ישירה לגיין בהקשר של התאמה בין פרה למגבר. מה שחשוב הוא ההתאמה בין המתח המקסימלי שהפרה מוציא ללא עיוות לבין רגישות הכניסה של המגבר. הגיין קובע רק עד כמה חזק תישמע התוצאה שכמגיעים לרגישות הכניסה. זה לא עניין להתאמה מול הפרה אלא מול רגישות הרמקולים, המרחק מהם, עוצמות ההאזנה הרצויות וכו'.
- פרה שמוציא פחות מרגישות המגבר לא יוכל לגרום למגבר לעבוד במלוא ההספק, מה שיכול לגרום לצליל חלש מדי, ושאר בעיות, אבל לא בהכרח. אם הגיין של המגבר מספיק גדול, גם פרה חלש יוכל להביא אותו לווליומים הרצויים באיכות טובה. ככל שהפרה עובד קרוב יותר למקסימום שלו, יחס האות לרעש שלו גבוה יותר.
- פרה שמוציא יותר מרגישות המגבר עלול לגרום לו לקליפינג ושאר צרות, אבל לא בהכרח. אפשר לשמוע בווליום מספיק נמוך שלא יגרום לבעיות הנ"ל. בעיות אחרות יכולות לכלול הקטנת יחס אות/לרעש כיוון שהפרה לא עובד קרוב למקסימום שלו, שבו יחס האות לרעש הוא המקסימלי.