מה המשמעות של רמקול עם ספינורמה טובה למאזין יחיד בנקודת ההאזנה האופטימלית?
זה מאוד ברור לגבי לדוגמא 5 מאזינים בחדר שלא כולם יכולים לשבת בנקודת ההאזנה האופטימלית.
אשמח לשמוע את דעות החברים
איסי
היי איסי,
ספניורמה מעולם לא נבדק כמדד עבור מספר רב של מאזינים.כפי שאמרת שם ההבדל יותר פשוט להבנה.
מה שצריך להפנים הוא מאוד פשוט - לפחות 50 אחוז מהסאונד שמגיע מאזין יחיד בתצורה של סטריאו טיפוסית ( בניגוד ל NEAR FIELD) הוא לא סאונד ישיר מהרמקול.
מדובר בסאונד שחוזר מהחדר אל המאזין - נניח קירות צד.
במילים אחרות - ברגע שהרמקול מוציא סאונד ישיר עם אופי טונאלי X וסאונד הצידה (שחוזר אליך במקום האזנה ומסתכם עם הישיר -זה למעשה מה שאתה מודד ב REW וגם שומע)עם אופי טונאלי Y - הסאונד המסתכם במקום האזנה יהיה מאוד מתפשר ולא טבעי. אתה תראה הלך מתדר המעבר גרף לא טבעי ,אנומליות בעיקר באזור הקרוס ולא סלופ יפה וטבעי כפי שהרמן ושאר האנשות מקווים לראות.
מעבר לזה , אתה לא יכול לתקן את זה עם RC - כי האלגוריתם לא יודע לתקן בנפרד את הסאונד הישיר והסאונד המוקרן הצידה - מה שמוביך לסאונד סינטטי.
לכן ברמקול עם ספין טוב - המערכת מתקנת את הרמקול בצורה פשוטה מאוד של לה להבין (היא לא מקבלת מסרים כפולים מהמדידה) .
ברמקול עם ספין טוב אתה תשים לב שמאוד קשה לזהות הבדלים בין אחרי ולפני RC בתדרים הקריטיים של 1K ומעלה.
תוכל גם לטפל אקוסטית בחדר בצורה מאוד פשוטה (אם תצטרך ) כי ההחזרים הם "טובים" - לא תצטרך להרוג אותם כמו ברמקול עם ספין רע שדורש בעיקר ספיגה כדי להרוג את הבניה הגרועה שלו.
תוכל לדוגמא להשתמש בדפיוזרים ולהגדיל את הבמה בצורה שלא תפגע בטונאליות של הרמקול וכו וכו.
פלויד טול יצא ובצדק נגד פתרון הקסם של כיול אקטיבי כפתרון לרמקול גרוע - כי לעולם לא תוכל לתקן את מה שכבר הרסו ביצור הרמקול :
Almost 50 years of double-blind listening tests have shown persuasively that listeners like loudspeakers with flat, smooth, anechoic on-axis and listening-window frequency responses. Those with smoothly changing or relatively constant directivity do best. When such loudspeakers are measured in typically reflective listening rooms the resulting steady-state room curves exhibit a smooth downward tilt. It is caused by the frequency dependent directivity of standard loudspeakers - they are omnidirectional at low bass frequencies, becoming progressively more directional as frequency rises. More energy is radiated at low than at high frequencies. Cone/dome loudspeakers tend to show a gently rising directivity index (DI) with frequency, and well designed horn loudspeakers (like the M2) exhibit quite constant DI over their operating frequency range. There is no evidence that either is advantageous - both are highly rated by listeners.
If you measure such a curve in your room, you can take credit for selecting excellent loudspeakers. If not, it is likely that your loudspeakers have frequency response or directivity irregularities.
Equalization can address frequency response issues, but cannot fix directivity issues. Consider getting better loudspeakers. Equalizing flawed loudspeakers to match this room curve does not guarantee anything in terms of sound quality.
When we talk about a "flat" frequency response, we should be talking about anechoic on-axis or listening window data, not steady-state room curves. A flat room curve sounds too bright.
Conclusion: the evidence we need to assess potential sound quality is in comprehensive anechoic data, not in a steady-state room curve. It's in the book.
Good sound is good sound, and listeners tell us that the most preferred sound is "neutral"
When I read the manuals for some room EQ systems, they usually offer suggested target curves. If they happen to work, fine, but if they don't, they often provide user friendly controls to adjust the shape of the target curve. This is nothing more than an
inconvenient, inflexible tone control. It is a subjective judgment based on what is playing at the moment. It is not a calibration.
. What has been found over several decades of conscientious investigation and publication is:
(a) in double blind tests in normally reflective rooms (different ones over the years) listeners give the highest ratings to loudspeakers that measure essentially flat and smooth on axis, and at least smooth off axis in an anechoic chamber or functional equivalent. What they are recognizing and responding favorably to is the absence of resonances - i.e. neutrality.
An addendum: If you think about it, many/most? suppliers of "room EQ" algorithms do not manufacture loudspeakers. If they did, they might treat them more kindly. This is not a blanket statement, but one with significant truth. The stated or implied sales pitch is: give me any loudspeaker in any room and my process will make it "perfect". A moment of thought tells you that this cannot be true.
T
he Harman curve is not a "target" in the sense that any flawed loudspeaker can be equalized to match it and superb sound will be the reward. The most common flaws in loudspeakers are resonances (which frequently are not visible in room curves) and irregular directivity (which cannot be corrected by equalization). The only solution to both problems is better loudspeakers, the evidence of which is in comprehensive anechoic data.