אני לא מדבר על מה אוהבים. אני מדבר על איכות שניתן להגדיר בצורה כמותית: פירוט, במה מדוייקת, טווח דינמי.
"יותר מפורט",
"במה יותר מדוייקת",
אתה לא יכול להגדיר אף אחד מאלה כמותית, רק יותר/פחות. גם הגדרת במה מדוייקת כ"כמה קל לך", שזו הגדרה אישית. אתה מדבר טווח דינמי נתפס, לא הטווח הדינמי בפועל.
לא הבנתי מה זה טעימה לא סובייקטיבית.
אין כזו, ולדעתי גם אין ענייני במה ופירוט וכד' שאינם סובייקטיביים,
לגבי איכות טכנולוגית, גם המדדים שאני הזכרתי הם מדדים לאיכות טכנולוגית, פשוט נגזרים ממדדים חשמליים ואקוסטיים.
אין שום הוכחה שיש מתאם בין הפרמטרים שאתה מדבר עליהם לבין האיכות הטכנולוגית של הרכיבים ו/או ההקלטה. להיפך, בהינתן שיש כאלה שמעדיפים ויניל, זה מוכיח שלפעמים יש מתאם הפוך בין הפרמטרים האלה לאיכות טכנולוגית.
תזכורת: איכות טכנולוגית נמדדת במדדים טכנולוגיים, בעיקר מדידות, ולא לפי שמיעה.
אני די בטוח שאם יהיה הפרש בפירוט לטובת מערכת אחת, תהיינה תמימות דעים לגבי זה או לכל הפחות לא דעות מנוגדות. לא נתקלתי במקרים הפוכים, שבהם אחד חשב שמערכת א' יותר מפורטת, והשני חשב שמערכת ב' יותר מפורטת. כי אם כן, אחד מהם לא יודע לשמוע.
העובדה היא שיש אנשים שאוהבים מערכות שונות עד הפוכות באופיין. אתה גם מתאר מצב שלא יתכן שלאנשים יהיו הבדלים בתפיסת הפרמטרים שהזכרת, ואם יש, לטענתך זה רק בהכרח בגלל שאחד מהם אינו יודע איך להאזין לפרמטר האמור (או שהשמיעה הפיזיולוגית שלו דפוקה). אני לא שותף לביטחון הזה.
אני לא מדבר על יאהבו או לא יאהבו. אני מדבר על הפרמטרים האובייקטיבים שמצביעים על איכות של מערכת. לכן, לדעתי, זה לא חשוב בכלל. אהבה לא נכנסת כאן למשוואה. קודם שיהיה פירוט, במה, תחום דינמי, ורקע שחור, ואח"כ נדאג לאם נאהב או לא ונכוון בהתאם.
אתה מתייחס אליהם כאובייקטיביים, אני לא שותף להתייחסות הזו, עד שיוכח שאנשים שונים אכן שומעים דברים בצורה דומה.
מה זה אומר להוכיח, לא הבנתי? זה לא מתייחס לאיכויות של פטיפונים, ראשים והדפסות. מה טווח העיוותים האלה בין הלו-אנד של סט-אפים לבין ההיי-אנד?
זה אמור להיות אינדיקציה חזקה מאוד, כמעט הוכחה, לכך שמה שאוהבים בוויניל מוכל בעיוותים, ואינו נובע מתוספת דיוק, כפי שחובבי ויניל רוצים לחשוב.
בנוסף, טענה מס' 3 היא לוגית לא נכונה, כי ההבדלים בין הפורמטים הם לא רק העיוותים שפטיפון מכניס אלא גם בעיות שיש בדיגיטל.
יש בעיות בדיגיטל, אבל כולן נמדדות כקטנות בהרבה מאלה שבוויניל, בפקטור של אלפים ובהפרשים של עשרות dB רבות.
לכן לדעתי ניתן להתייחס דיגיטל כמדוייק, ושכל ההבדל -- גם אם תחסיר את הבעיות הזניחות של דיגיטל -- הם עיוותים.
ועוד הרבה דברים אחרים, שבסופם, החוויה בין שני הפורמטים יכולה להיות שווה באיכותה. אז מכך אני מסיק שהעיוותים האלה לא רלוונטיים לדיון.
איזה דברים אחרים?
אין ויכוח על כך ש
החווייה יכולה להיות שווה באיכותה ואפילו עדיפה, עבור חלק מהאנשים בחלק מהמקרים, ואצל חלק תמיד.
שוב, אל תערב חוויה וטכנולוגיה. אין מתאם פשוט ביניהם.
נכון, אבל זה לא קשור לשיחה.
זה היה קשור לשיחה כי טענת את זה.
זה לטמון את הראש בחול מבחינת הניסיון להבין למה חלק מהאנשים מעדיף ויניל.
ממש לא. "שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה" אינו תחליף להבנה למה חלק מהאנשים מעדיף ויניל, אלא גישה מעשית לגבי איך כדאי לפעול בהינתן זה שיש העדפות שונות, יהיו סיבותיהן אשר יהיו. גם אם יובן
לחלוטין למה חלק מהאנשים אוהבים ויניל, זו עדיין תהייה הגישה ההגיונית היחידה.
לא, אני לא מנסה להגיע למצב הזה. הדבר היחיד שאני מנסה לעשות הוא להבין למה הפטיפון שלי *לא* נשמע לי מעוות, אלא יותר מפורט, יותר נכון ויותר מדוייק. כל ההסברים על העיוותים לא מסבירים את זה.
את עניין הפירוט הסברתי באופן חלקי ע"י הקומפרסיה, שמחזקת פרטים חלשים, שבפרופורציה האמיתית והמקורית שלהם במציאות, הם חלשים מכדי לשים לב אליהם, ולפעמים בכלל לא שמיעים.
גם העיוותים של תוספת ההרמוניות ע"י מגברי מנורות לא נשמעים כעיוותים, אלא -- לחלק מהאנשים בחלק מהמקרים -- כתחושת מציאות מוגברת (ברמה שאינה במציאות בפועל), וגם קומפרסיה לא מוגזמת אינה נתפסת כעיוות, אלא יוצרת -- אצל חלק מהאנשים בחלק מהמקרים -- תחושה של פירוט. וזה בדיוק מה שקורה בעקבות אותם סוגי עיוותים גם כשהם בוויניל. זה מה שמסביר את התחושות האלה.
לגבי דיוק, היות ואתה מגדיר דיוק כ"קל לך יותר", ולא משהו שקשור למציאות או להקלטה או לערבוב של הכל באולפן, אני לא יכול לדמיין דרך טכנולוגית להתייחס לזה. אולי זו מגבלה רק של הדמיון שלי.