מתוך שינה חשבתי על הסיבות לכך שמדידות לא משקפות את מה ששומעים לגבי מגברים ורמקולים.
הבעיה העיקרית היא שכל המדידות נעשות ב-steady state, על סינוסים קבועים, ועל מעגלים פתוחים או עם אימפדנס התנגדותי קבוע בלבד, למרות שמעורבים גם סלילים, גם קבלים, גם טרנזיסטורים וגם מאסה עם התנגדות מיכאנית וגם עם התנגדות אלאסטית שאינה קבועה אלא תלויה בהיסט הממברנה יחסית למרכז.
כל דרייבר של רמקול בעצם מכיל גם סליל, גם ממברנה+מגנט בעלי התמדה, שהתזוזה שלהם גורמת למתיחה של הממברנה או חומרים אלאסטיים מסביבה --תופעה שאינה ליניארית ככל שמתרחקים מהמרכז, ויכולה להיות "אינסופית" כשמגיעים לנקודה שממנה והלאה הממברנה לא יכולה לצאת או להיכנס. זה אומר שהשפעת המגבר על הממברנה אינה מיידית אלא בעיכוב, היא לא ליניארית, וגם תלויה בכל רגע במידת ההיסט של הממברנה מהמרכז, שזה אומר שהיא תלויה בהיסטוריה, במה שקרה לפני רגע. לזה נוסף העניין שלא רק המגבר מזרים זרם דרך הרמקול, אלא גם להיפך. כמוכן, כל מה שקורה משתנה עם התדר.
כל הסיבוך הזה מתאר רק מה שקורה עם דרייבר בודד, אבל יש כמה דרייברים, שכל אחד מתנהג אחרת בכל אחד מהאספקטים הנ"ל, ובדרך יש עוד מעגל של קרוסאובר עם התנהגות משלו.
כל זה לגבי רמקולים דינמיים, אבל יש גם אלקטרוסטאטים וריבונים ופלזמה ושאר ירקות, שכל אחד מתנהג אחרת לגמרי.
כך שלגמרי ברור שכל רמקול שונה מאוד מרעהו, כך שאין רמקול ספציפי שמייצג את כולם.
ןלזה יש להוסיף שבכל רגע הקלט למערכת משתנה, גם בתדר וגם באמפליטודה.
אז, כשחושבים על זה, האם זה מפתיע מישהו שמה שמודדים עבור גל סינוס בתדר ואמפילטודה קבועים, על אימפדנס התנגדותי קבוע, אינו מייצג שום דבר במציאות, אפילו אם המדידה אובייקטיבית ואינה תלוייה במאזין?