ראשית, אין "אובייקטיבי" באהבה, ואהבת סאונד היא מקרה פרטי של אהבה.
אם רמקול נשמע מצוין במוזיקה שהמאזין אוהב, בהחלט יתכן שיש לו מגבלות, אבל יכול גם להיות שמה שמאזין מבחוץ רואה כמגבלות, אינו מהווה מגבלה מבחינת המאזין.
למשל בשתי הדוגמאות הקיצוניות: מישהו שאוהב מוזיקה שקטה ועדינה בווליום נמוך עם מגבר single ended של שניים וחצי ואט עם רמקול שופרי סופר נציל. ברור שהציוד הזה מוגבל. הוא יהיה ממש עלוב במוזיקה סימפונית גדולה או במטאל, אבל המגבלות האלה מעניינות את סבתו ז"ל של המאזין הזה, ואלה לא מגבלות מבחינתו.
כנ"ל במקרה ההפוך, של זה שמפוצץ בווליומים ובבאסים, אבל במוזיקה אקוסטית ישמע זוועה בלתי נסבלת, מה שמעניין את סבו ז"ל של המאזין הזה, וזה לא מגבלה מבחינתו.
בשני המקרים זה ציוד שנשמע עוצר נשימה במוזיקה מסוימת, לפחות עבור בעליו, ופח אשפה במוזיקה אחרת, אבל זה מה שבעליו אוהב, ומבחינתו לא מעניין מה שאר העולם חושב ואיזה שיפוטים ועדיפויות יש לאחרים ומה האחרים רואים כמגבלות.
