אבל ב-100% מהמקרים, בהגדרה, המאסטר, דיגיטלי או אנלוגי, במוזיקה אקוסטית, אלקטרונית או כל צירוף צלילם שהוא, אינו מכיל סאונד == גלי קול == רעידות אוויר. הוא מכיל ייצוג של סאונד. אין לו סאונד משלו.
אי אפשר להפוך את הייצוג של הסאונד לסאונד במציאות שלא בעזרת מערכת שקוראת את הייצוג, מתרגמת אותו לסיגנל חשמלי, מגבירה אותו, והופכת אותו לגלי קול באמצעות רמקולים (או אוזניות, אבל נעזוב את האוזניות בצד), וזה תמיד קורה במרחב פיזי כלשהו, שבו נמצאים הרמקולים, כמו בסטודיו או בחדר ההאזנה כלשהו.
כידוע, כל מערכת נשמעת אחרת, ואותה מערכת נשמעת אחרת בחללים אחרים.
אין שום סטנדרט של מערכת+חדר ספציפיים שמגדיר מהו הסאונד הרשמי של המאסטר, שאפשר לקרוא לו "מקור", ושאליו אמורים להתקרב. כל נגינה של המאסטר או עותק שלו בכל מדיה שהיא תישמע שונה לחלוטין בכל צירוף של מערכת+חדר.
כלומר לא קיים במציאות משהו שאפשר לקרוא לו "הצליל של המאסטר". זה צירוף מילים בשפה האנושית, שאין לו מקביל ספציפי במציאות.
אז אם אולי לחיפוש דמיון לצליל שמאזין היה שומע במרחב ההקלטה יש איזשהו היגיון -- לא שאפשר היה לבדוק עד כמה קרובים או רחוקים ממנו -- אבל כשההקלטות אינן מנסות לשמר את הצליל הזה, כל שמץ ההיגיון שהיה נעלם.
