העניין הוא שבשנות ה 70 וה 80 לרוב האנשים היו פטיפונים בבית ורוב הפטיפונים היו מאד מאד בסיסייםאיזה קטע, איך שהגלגל מסתובב...
בשנות 70 כהייתי צעיר ושמעתי מצויין לא כמו היום, השחור עם החור שיגע את כולנו - לא אהבנו את האפקט שלו.
באותו זמן רצו להפטר מהחסרונות של התקליט עם מעבדי אותות אנאלוגיים (לא חלמו ולא חשבו ולא ידעו שאי פעם מוסיקה תהיה בפורמט דיגיטלי)
מכשירים כמו:
DYNAMIC RANGE EXPANDER - מעבד אות שעובד הפוך מקומפרסור
https://www.radiomuseum.org/r/dbxinc_dbx_dynamic_range_enhanc.html
מסנטז בס - "BOOM BOX" כדי להחזיר בסים שאבדו בתקליט
https://reverb.com/ca/item/11665047-dbx-boombox-subharmonic-synth
ומכשירי השקטת רעשי תקליט ו קליקים ופופים למיניהם.
כל אלה היו אמורים דווקא להביא את הצליל יותר קרוב למה ש"צריך להיות" קרוב לאיך שהקלטה דיגיטלית נשמעת היום.
אנשים ששמעו מוזיקה כחלק מתרבות הפנאי לא החליפו ראשים ולא זרועות וגם אפילו לא כיוונו את הראש
מה שקיבלו מהחנות זה מה שהיה ואם היתה נשברת המחט היו מחליפים בעלות ששקולה היום ל 100 שח גג
לכן כשיצא הדיסק היינו בהלם מההבדל באיכות
היום אין פטיפונים לאנשים רגילים ולמי שיש הציוד באיכות מעולה ולכן בר השוואה לדיגיטל ובמקרים רבים עדיף
השאלה שאורחים אצלי שואלים הכי הרבה: מה זה פטיפון? אתה רציני? יש עוד תקליטים?
או שקוראים לילד שלהם "בו תראה משהו שלא ראית בחיים"
לכן לצערי אני חושב שאנחנו הדור האחרון של הויניל