אילו אולפנים נוספים מקליטים מוסיקה באיכות של Stockfisch
- פותח הנושא ולדיסלב
- פורסם בתאריך
gayle
אוהב את התחום
- הודעות
- 101
- מעורבות
- 12
- נקודות
- 18
אתה בטח מתכוון שהטווח הדינמי של ההקלטה, לא העצמה הכוללת, שכן - אין לזה כל קשר לטווח דינמי. אם המערכת שלך מאפשרת זו אתה יכול להגביר לעצמות של 100dB ואף יותר - אבל זה לא משליך על הטווח הדינמי של אותה ההקלטה.
אני לא מאמין שיש הקלטות עם טווח דינמי של 80dB, אולי באולם קונצרטים עם אקוסטיקה מעולה אפשר, ביצירות מסויימות להגיע לכזה טווח דינמי - אבל בהקלטה ע"ג פורמט דיגיטלי או אנלוגי - קשה לי מאוד להאמין שקיימת הקלטה כזו.
שוב, אני אשמח אם משהו יפריך זאת.
- הודעות
- 20,101
- מעורבות
- 4,266
- נקודות
- 113
היי ידידי.
התכוונתי להקלטה עצמה. הרי אתה מוכרח שיהיה לך טווח דינמי גדול מאוד על מנת להכיל הרכב מוסיקלי והרכב קולי שכזה. אחרת הקומפרסור יעבוד "שעות נוספות".
האם לדעתך מתיחת שער בהקלטה (gate expander) אינו מגדיל באופן מלכותי את הטווח הדינמי?
הבטתי בפרוייקטים האחרונים שלי. אתה צודק בהחלט, הטווח הדינמי לא עולה על 55 דיבי.
התכוונתי להקלטה עצמה. הרי אתה מוכרח שיהיה לך טווח דינמי גדול מאוד על מנת להכיל הרכב מוסיקלי והרכב קולי שכזה. אחרת הקומפרסור יעבוד "שעות נוספות".
האם לדעתך מתיחת שער בהקלטה (gate expander) אינו מגדיל באופן מלכותי את הטווח הדינמי?
הבטתי בפרוייקטים האחרונים שלי. אתה צודק בהחלט, הטווח הדינמי לא עולה על 55 דיבי.
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,959
- מעורבות
- 2,950
- נקודות
- 113
רק בקיצור -- צריך ללכת -- אני קודם כל שמח על השינוי בטון הדיון והפיכתו לענייני יותר.
בנוסף, טווח דינאמי -- ההפרש בין הצליל החזק לחלש -- זה לא עניין כזה פשוט, וצריך לבדוק מה ההגדרה בדיוק -- הרי אם טרומבון בודד תוקע איזה צליל ב-110dB SPL, ומחכים עד שהצליל דועך עד מתחת לרצפת הרעש של נגיד 30dB, יש לנו טווח דינאמי של 80dB, לא?
אבל נראה שמתחיל להתברר שכל העניין הזה די מישני...
אולי אתייחס לשאר הדברים מחר -- היום כנראה אהייה עסוק.
עמיר
בנוסף, טווח דינאמי -- ההפרש בין הצליל החזק לחלש -- זה לא עניין כזה פשוט, וצריך לבדוק מה ההגדרה בדיוק -- הרי אם טרומבון בודד תוקע איזה צליל ב-110dB SPL, ומחכים עד שהצליל דועך עד מתחת לרצפת הרעש של נגיד 30dB, יש לנו טווח דינאמי של 80dB, לא?
אבל נראה שמתחיל להתברר שכל העניין הזה די מישני...
אולי אתייחס לשאר הדברים מחר -- היום כנראה אהייה עסוק.
עמיר
gayle
אוהב את התחום
- הודעות
- 101
- מעורבות
- 12
- נקודות
- 18
מסכים שיש צורך בטווח דינמי גדול כדי להעביר את ההקלטה כפי שהיא בוצעה במציאות, אבל מפה ועד שהיא מגיעה לדיסק\תקליט\קובץ שאתה מנגן במערכת שלך היא עוברת לא מעט עיבודים - ואני (די בטוח) שחלקם כולל קומפרסיה (גם בדיגיטל).
מצטער, אני לא מבין בזה, לא מדברים אליי המושגים הללו.
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,959
- מעורבות
- 2,950
- נקודות
- 113
יש לי את ה"יתרון" שהיידע שלי בנושא מוגבל, ואז אני צריך ממש לחשוב מה קורה 
ואחרי שחשבתי, נדהמתי בעצם מעומק אי-ההבנה ש"חוגג" כאן...
אין לי זמן כרגע להסביר/לנמק הכל, כי אני צריך לצאת שוב, אבל השורה התחתונה היא כדלקמן:
בואו נסתפק ב-PCM כייצוג דיגיטאלי -- DSD נסובך יותר בהקשר זה אבל ניתן להסיק לגביו די בקלות.
אם נגדיר כרימאסטר אופטימאלי ל-PCM במספר ביטים נתון את המצב בו הצליל החזק ביותר בהקלטה מקבל את הערך המספרי הגבוה ביותר האפשרי במספר הביטים הנתון, אזי הטווח הדינאמי של הרימאסטרינג יהייה הערך התיאורטי המלא עבור מספר הביטים הזה -- שב-dB יהייה מספר הביטים כפול 6 (עבור 16-ביט זה 96dB , עבור 24 זה 144dB וכו').
אם הרימאסטר לא אופטימאלי, אבל מגיע לערכים מספריים שבהם הביט המשמעותי ביותר הוא ON, אזי הטווח הדינאמי של הרימאסטר נע בין המאקסימום התיאורטי האמור לבינו פחות 6dB (כלומר בין 90 ל-96 דיבי עבור 16 ביט).
יש מצבים שבהם בטרקים מסויימים בדיסק לא מנצלים את מלוא הטווח הדינאמי האמור, כדי לשמור על יחסי העוצמות בין הפרקים שבהם המוסיקה מגיעה לעוצמות המאקסימאליות לבין פרקים שבהם הנגינה חלשה יותר.
לעומת זאת, רצוי ש-session tapes דיגיטאליים לעולם לא יגיעו למלוא הטווח הדינאמי שהם מסוגלים לו, כדי לשמור על טווח ביטחון ולהימנע מ-truncation/overflow. המאסטר הדיגיטאלי יכול כן או לא להגיע למאקסימום יכולתו, לפי הצורה שבה הוא נבנה מה-session tapes או המאסטר האנאלוגי.
אם למישהו יש צורך בהסבר טכני, אנסה לפרט, אבל לא כרגע.
בברכה!
עמיר
ואחרי שחשבתי, נדהמתי בעצם מעומק אי-ההבנה ש"חוגג" כאן...
אין לי זמן כרגע להסביר/לנמק הכל, כי אני צריך לצאת שוב, אבל השורה התחתונה היא כדלקמן:
בואו נסתפק ב-PCM כייצוג דיגיטאלי -- DSD נסובך יותר בהקשר זה אבל ניתן להסיק לגביו די בקלות.
אם נגדיר כרימאסטר אופטימאלי ל-PCM במספר ביטים נתון את המצב בו הצליל החזק ביותר בהקלטה מקבל את הערך המספרי הגבוה ביותר האפשרי במספר הביטים הנתון, אזי הטווח הדינאמי של הרימאסטרינג יהייה הערך התיאורטי המלא עבור מספר הביטים הזה -- שב-dB יהייה מספר הביטים כפול 6 (עבור 16-ביט זה 96dB , עבור 24 זה 144dB וכו').
אם הרימאסטר לא אופטימאלי, אבל מגיע לערכים מספריים שבהם הביט המשמעותי ביותר הוא ON, אזי הטווח הדינאמי של הרימאסטר נע בין המאקסימום התיאורטי האמור לבינו פחות 6dB (כלומר בין 90 ל-96 דיבי עבור 16 ביט).
יש מצבים שבהם בטרקים מסויימים בדיסק לא מנצלים את מלוא הטווח הדינאמי האמור, כדי לשמור על יחסי העוצמות בין הפרקים שבהם המוסיקה מגיעה לעוצמות המאקסימאליות לבין פרקים שבהם הנגינה חלשה יותר.
לעומת זאת, רצוי ש-session tapes דיגיטאליים לעולם לא יגיעו למלוא הטווח הדינאמי שהם מסוגלים לו, כדי לשמור על טווח ביטחון ולהימנע מ-truncation/overflow. המאסטר הדיגיטאלי יכול כן או לא להגיע למאקסימום יכולתו, לפי הצורה שבה הוא נבנה מה-session tapes או המאסטר האנאלוגי.
אם למישהו יש צורך בהסבר טכני, אנסה לפרט, אבל לא כרגע.
בברכה!
עמיר
zs
חבר משקיען
- הודעות
- 4,928
- מעורבות
- 1,606
- נקודות
- 113
טווח דינמי, מקוצר DR או לבצע החייאה, [1] הוא היחס בין הערכים האפשריים הגדולים ביותר והקטנים ביותר של כמות משתנה, כמו למשל באותות כמו צליל ואור. היא נמדדת כיחס, או כבסיס 10 (דציבל), או בסיס 2 (הכפלות, ביטים או עצירות) לוגריתמי ערך.
תוכן
[hide] 1 טווח דינמי ותפיסה אנושית 100
את החושים האנושיים של ראייה ושמיעה יש טווח דינמי גבוה מאוד. אנושי מסוגל לשמוע (ומועילה הבחנה) כל דבר מאוושה שקטה באטום לרעש חדר לקול של קונצרט הרוק הכבד הרועש ביותר. הבדל כזה יכול לעלות על 100 דציבלים המהווה גורם של 100,000 במשרעת וגורם 10000000000 בשלטון. [2] [3] אדם יכול לראות עצמים באור הכוכבים (למרות שבידול הצבע מצטמצם ברמות אור נמוכים) או באור שמש בהירה , אף כי באובייקטי הלילה בלי ירח יקבל 1/1, 000,000,000 של התאורה שהם היו ביום שמש בהיר: כלומר טווח דינמי של 90 dB. אדם אינו יכול לבצע את המעללים של תפיסה אלה בשני הקצוות של הסולם באותו הזמן. העיניים לוקחות זמן להסתגל לרמות אור שונות ואת הטווח הדינמי של העין האנושית בסצנה מסוימת הוא בעצם די מוגבל בשל אופטי בוהק. הטווח הדינמי המיידי של תפיסת אודי אדם הוא באופן דומה בכפוף למיסוך, כך, למשל, לא יכולה להיות שמע לחישה בסביבה רועשת. עם זאת, מערכת רבייה שמע באיכות גבוהה צריכה להיות מסוגלת לשחזר במדויק את שני הצלילים השקטים ורועשים, באופן דומה, מערכת מצלמה באיכות גבוהה צריכה להיות מסוגלת ללכוד הפרטים בצל שתי סצנות ליליות ואזורים בהירים של סצנות שטופי שמש.
בפועל, קשה להשיג את הטווח הדינמי המלא חווה על ידי בני אדם באמצעות ציוד אלקטרוני. אודיו וידאו לשכפל אופן אלקטרוני לעתים קרובות משתמשים בכמה תחבולות כדי להתאים חומר מקורי עם טווח דינמי רחב לטווח דינמי צר שהוקלט בקלות רבה יותר ניתן לאחסן ולשחזרו: טכניקות אלה נקראות דחיסת טווח דינמית. לדוגמה, באיכות טובה תצוגה LCD יש טווח דינמי של כ 1000:1 (מסחרי הטווח הדינמי נקרא לעתים קרובות "יחס ניגודיות", כלומר full-on/full-off היקות היחס), וחלק האחרון CMOS התמונה חיישנים עכשיו מדדו טווחים דינמיים של כ 11,000:1 (כפי שדווח 13.5 עצירות, או הכפלות, שווה ערך ל בינאריים ביטים). [4] החזרה נייר יכולה להשיג טווח דינמי של כ 100:1. [5] מצלמות וידאו מקצועי כגון הנדסה סוני הדיגיטלית betacam כיום משיג טווחים דינמיים של יותר מ 90dB בהקלטת אודיו. [6]
כאשר מראים בסרט או משחק, תצוגה היא מסוגלת להראות שני סצנות ליליות אפלות וסצנות מוארות בחוץ בהירות, אבל למעשה הרמה של אור המגיע מהתצוגה היא הרבה יותר זהה בשני הסוגים של סצנה (אולי שונה בפקטור מתוך 10). ידיעת שהתצוגה אין טווח דינמי ענק, מקבלי התכנית אל תנסו להפוך את מיליוני סצנות הליליות של פעמים פחות בהירות מהסצנות בשעות היום, אך במקום להשתמש ברמזים אחרים להציע יום או לילה. סצנת לילה בדרך כלל תכיל צבעים עמומים יותר ולעתים קרובות יהיה מוארת בתאורה כחולה, המשקף את האופן שבו העין האנושית רואה צבעים ברמות אור נמוכים.
דוגמאות לשימוש [מקור ערוך
אודים [מקור עריכה
מהנדסי אודיו משתמשים לעתים קרובות בטווח דינמי כדי לתאר את היחס בין המשרעת של אפשרי הכי חזק המעוות גל סינוס לשורש ממוצע ריבוע משרעת (RMS) רעש, אומרים של מיקרופון או רמקול.
הטווח הדינמי של שמיעה האנושית הוא בערך 140 דציבל. [7] [8] הטווח הדינמי של מוסיקה, כמו בדרך כלל נתפס באולם קונצרטים אינו עולה על 80 דציבל, ודיבורו של אדם בדרך כלל נתפסים על פני טווח של כ -40 דציבלים. [9]
הטווח הדינמי שונה מהיחס המקסימאלי למשרעת מינימום מכשיר נתון יכול להקליט, כמו שצריך מיזוג צבעי מכשיר הקלטה יכול להקליט אותות הרבה מתחת משרעת רעש RMS (רצפת רעש).
לדוגמה, אם התקרה של מכשיר היא 5V (RMS) ורצפת הרעש היא 10μV (RMS) אז הטווח הדינמי הוא 500000:1, או 114 דציבלים:
בתאוריה אודיו דיגיטלית הטווח הדינמי הוא מוגבל על ידי שגיאות קוונטיזציה. הטווח הדינמי המרבי להשגת מערכת שמע דיגיטלית עם קוונטיזציה אחידה Q-bit מחושב כיחס בין סינוס הגל הגדול ביותר RMS RMS לרעש הוא: [10]
מקסימום השגה יחס אות לרעש (SNR) למערכת אודיו דיגיטלית עם קוונטיזציה אחידה Q-bit
16 סיביות קומפקט הדיסק יש טווח דינמי תיאורטי של כ 96 dB [11] לגל משולש או 98 dB לאותות סינוסי [10] (ראה מודל רעש קוונטיזציה). הטווח הדינמי הנתפס של אודים 16 סיביות יכול להיות גבוה ככל 120 דציבלים עם צורת רעש להסס, מנצל את תגובת התדר של האוזן האנושית. [12] אודיו דיגיטליים עם דיגיטציה 20 סיביות הוא תיאורטית מסוגלים 120 דציבלים דינמיים טווח; כמו כן, אודיו הדיגיטלי של 24 סיבית מחשב לטווח דינמי 144 דציבל. [7] כל הקלטת אודיו דיגיטלית ורשתות השמעה כוללות קלט ופלט ממירים ומעגלים אנלוגיים משויכים, הגבלת טווח דינמי מעשי באופן משמעותי. טווח דינמי אודיו דיגיטלי של 16 סיביות שנצפה הוא כ -90 דציבלים. [11]
טווח דינמי באודיו אנלוגיים הוא ההבדל בין רעש התרמי ברמה נמוכה במעגלים האלקטרוניים ורווית אות ברמה גבוהה וכתוצאה מכך גדל עיוות ובמידה גבוה יותר, דחף את המסיכה. [13] תהליכי רעש מרובים לקבוע את רצפת הרעש של מערכת. הרעש ניתן לאסוף ממיקרופון רעש עצמי, רעש, רעש וקדם מגבר חיווט קישוריות, רעש תקשורתי, וכו 'היו 78 דיסקים הפטיפון סל"ד מוקדם טווח דינמי של עד 40 דציבלים, [14] בשל לכדי 30 דציבלים ויותר גרוע בקרוב ללבוש מהמחזה חוזרת ונשנית. סרט מגנטי גרמני בשנת 1941 דווח כי היה טווח דינמי של 60 dB, [15] אם כי מומחי השיקום מודרניים של קלטות כאלה לציין 45-50 דציבלים כטווח הדינמי הנצפה. [16] Ampex רשמקולים בשנת 1950 השיגו 60 dB בשימוש מעשי, [15] אם כי ניסוחים קלטת כגון ויסקי 111 התפארו טווח דינמי dB 68. [17] ב -1960, השיפור בתהליכי גיבוש קלטת הביא 7 dB טווח גדול יותר, [17] וריי דולבי פיתחה דולבי מערכת הפחתת רעשים סוג שהגדיל את הטווח נמוך ובינוני תדר דינמי על סרט מגנטי של 10 דציבלים, ותדירות גבוהה בכ -15 דציבלים, באמצעות companding (דחיסה והתרחבות) של ארבעה תחומי תדרים. [18] השיא של אנלוגי מקצועי טכנולוגיית הקלטת הקלטה מגנטית הגיעה טווח דינמי 90 dB בתדרי midband ב3% עיוות, או כ -80 דציבלים ביישומי פס רחב מעשיים. [17] מערכת הפחתת רעש SR דולבי נתנה 20 dB טווח הגביר עוד יותר וכתוצאה מכך 110 דציבלים בmidband תדרים ב3% עיוות. [19] קלטת קומפקטי טווחי ביצועי קלטת 50-56 דציבלים בהתאם לניסוח קלטת, עם קלטות מתכת סוג IV נותנים הטווח הדינמי הגדול ביותר, ומערכות כגון XDR, DBX ומערכת הפחתת רעש דולבי להגדיל אותו עוד יותר . הטיה מיוחדת ושיפורי ראש השיא של NAKAMICHI וTandberg בשילוב עם הפחתת רעש C דולבי הניבו טווח דינמי dB 72 לקלטת. התקליטים ויניל microgroove בדרך כלל תשואת 55-65 דציבלים, אם כי המחזה הראשון של טבעות החיצוניות גבוהה יותר הנאמנות יכול להשיג טווח דינמי של 70 dB. [20] האלמנטים המחוספסים של מיקרופונים מרגשים-סליל יכולים להכיל עד טווח דינמי של 140 דציבל (בעיוות גדלה), ואילו מיקרופונים מוגבלים על ידי עומס יתר של המעגלים האלקטרוניים הנוגעים להם. [21] שיקולים מעשיים של רמות עיוות מקובלות במיקרופונים בשילוב עם שיטות עבודה טיפוסיות בתוצאת אולפן הקלטות בטווח פעולה יעילה של 125 דציבלים . [22]
בשנת 1981, חוקרים בAmpex קבע כי טווח דינמי של 118 דציבלים בזרם שמע דיגיטלי מיזוג צבעים היה הכרחי עבור השמעה ללא רעש הסובייקטיבית של מוסיקה בסביבות האזנה שקטות. [23]
מאז תחילת 1990, זה כבר מומלץ על ידי מספר הרשויות, כולל אגודת מהנדסי הרדיו, מדידות של טווח דינמי להתבצע עם הווה אות אודיו, אשר לאחר מכן מסוננים החוצה כדי לקבל רצפת הרעש. [24] זה ימנע מדידות מפוקפקות המבוסס על השימוש של מדיה ריקה, או מעגלי השתקה.
תרגום מגרמנית
תוכן
[hide] 1 טווח דינמי ותפיסה אנושית 100
את החושים האנושיים של ראייה ושמיעה יש טווח דינמי גבוה מאוד. אנושי מסוגל לשמוע (ומועילה הבחנה) כל דבר מאוושה שקטה באטום לרעש חדר לקול של קונצרט הרוק הכבד הרועש ביותר. הבדל כזה יכול לעלות על 100 דציבלים המהווה גורם של 100,000 במשרעת וגורם 10000000000 בשלטון. [2] [3] אדם יכול לראות עצמים באור הכוכבים (למרות שבידול הצבע מצטמצם ברמות אור נמוכים) או באור שמש בהירה , אף כי באובייקטי הלילה בלי ירח יקבל 1/1, 000,000,000 של התאורה שהם היו ביום שמש בהיר: כלומר טווח דינמי של 90 dB. אדם אינו יכול לבצע את המעללים של תפיסה אלה בשני הקצוות של הסולם באותו הזמן. העיניים לוקחות זמן להסתגל לרמות אור שונות ואת הטווח הדינמי של העין האנושית בסצנה מסוימת הוא בעצם די מוגבל בשל אופטי בוהק. הטווח הדינמי המיידי של תפיסת אודי אדם הוא באופן דומה בכפוף למיסוך, כך, למשל, לא יכולה להיות שמע לחישה בסביבה רועשת. עם זאת, מערכת רבייה שמע באיכות גבוהה צריכה להיות מסוגלת לשחזר במדויק את שני הצלילים השקטים ורועשים, באופן דומה, מערכת מצלמה באיכות גבוהה צריכה להיות מסוגלת ללכוד הפרטים בצל שתי סצנות ליליות ואזורים בהירים של סצנות שטופי שמש.
בפועל, קשה להשיג את הטווח הדינמי המלא חווה על ידי בני אדם באמצעות ציוד אלקטרוני. אודיו וידאו לשכפל אופן אלקטרוני לעתים קרובות משתמשים בכמה תחבולות כדי להתאים חומר מקורי עם טווח דינמי רחב לטווח דינמי צר שהוקלט בקלות רבה יותר ניתן לאחסן ולשחזרו: טכניקות אלה נקראות דחיסת טווח דינמית. לדוגמה, באיכות טובה תצוגה LCD יש טווח דינמי של כ 1000:1 (מסחרי הטווח הדינמי נקרא לעתים קרובות "יחס ניגודיות", כלומר full-on/full-off היקות היחס), וחלק האחרון CMOS התמונה חיישנים עכשיו מדדו טווחים דינמיים של כ 11,000:1 (כפי שדווח 13.5 עצירות, או הכפלות, שווה ערך ל בינאריים ביטים). [4] החזרה נייר יכולה להשיג טווח דינמי של כ 100:1. [5] מצלמות וידאו מקצועי כגון הנדסה סוני הדיגיטלית betacam כיום משיג טווחים דינמיים של יותר מ 90dB בהקלטת אודיו. [6]
כאשר מראים בסרט או משחק, תצוגה היא מסוגלת להראות שני סצנות ליליות אפלות וסצנות מוארות בחוץ בהירות, אבל למעשה הרמה של אור המגיע מהתצוגה היא הרבה יותר זהה בשני הסוגים של סצנה (אולי שונה בפקטור מתוך 10). ידיעת שהתצוגה אין טווח דינמי ענק, מקבלי התכנית אל תנסו להפוך את מיליוני סצנות הליליות של פעמים פחות בהירות מהסצנות בשעות היום, אך במקום להשתמש ברמזים אחרים להציע יום או לילה. סצנת לילה בדרך כלל תכיל צבעים עמומים יותר ולעתים קרובות יהיה מוארת בתאורה כחולה, המשקף את האופן שבו העין האנושית רואה צבעים ברמות אור נמוכים.
דוגמאות לשימוש [מקור ערוך
אודים [מקור עריכה
מהנדסי אודיו משתמשים לעתים קרובות בטווח דינמי כדי לתאר את היחס בין המשרעת של אפשרי הכי חזק המעוות גל סינוס לשורש ממוצע ריבוע משרעת (RMS) רעש, אומרים של מיקרופון או רמקול.
הטווח הדינמי של שמיעה האנושית הוא בערך 140 דציבל. [7] [8] הטווח הדינמי של מוסיקה, כמו בדרך כלל נתפס באולם קונצרטים אינו עולה על 80 דציבל, ודיבורו של אדם בדרך כלל נתפסים על פני טווח של כ -40 דציבלים. [9]
הטווח הדינמי שונה מהיחס המקסימאלי למשרעת מינימום מכשיר נתון יכול להקליט, כמו שצריך מיזוג צבעי מכשיר הקלטה יכול להקליט אותות הרבה מתחת משרעת רעש RMS (רצפת רעש).
לדוגמה, אם התקרה של מכשיר היא 5V (RMS) ורצפת הרעש היא 10μV (RMS) אז הטווח הדינמי הוא 500000:1, או 114 דציבלים:
בתאוריה אודיו דיגיטלית הטווח הדינמי הוא מוגבל על ידי שגיאות קוונטיזציה. הטווח הדינמי המרבי להשגת מערכת שמע דיגיטלית עם קוונטיזציה אחידה Q-bit מחושב כיחס בין סינוס הגל הגדול ביותר RMS RMS לרעש הוא: [10]
מקסימום השגה יחס אות לרעש (SNR) למערכת אודיו דיגיטלית עם קוונטיזציה אחידה Q-bit
16 סיביות קומפקט הדיסק יש טווח דינמי תיאורטי של כ 96 dB [11] לגל משולש או 98 dB לאותות סינוסי [10] (ראה מודל רעש קוונטיזציה). הטווח הדינמי הנתפס של אודים 16 סיביות יכול להיות גבוה ככל 120 דציבלים עם צורת רעש להסס, מנצל את תגובת התדר של האוזן האנושית. [12] אודיו דיגיטליים עם דיגיטציה 20 סיביות הוא תיאורטית מסוגלים 120 דציבלים דינמיים טווח; כמו כן, אודיו הדיגיטלי של 24 סיבית מחשב לטווח דינמי 144 דציבל. [7] כל הקלטת אודיו דיגיטלית ורשתות השמעה כוללות קלט ופלט ממירים ומעגלים אנלוגיים משויכים, הגבלת טווח דינמי מעשי באופן משמעותי. טווח דינמי אודיו דיגיטלי של 16 סיביות שנצפה הוא כ -90 דציבלים. [11]
טווח דינמי באודיו אנלוגיים הוא ההבדל בין רעש התרמי ברמה נמוכה במעגלים האלקטרוניים ורווית אות ברמה גבוהה וכתוצאה מכך גדל עיוות ובמידה גבוה יותר, דחף את המסיכה. [13] תהליכי רעש מרובים לקבוע את רצפת הרעש של מערכת. הרעש ניתן לאסוף ממיקרופון רעש עצמי, רעש, רעש וקדם מגבר חיווט קישוריות, רעש תקשורתי, וכו 'היו 78 דיסקים הפטיפון סל"ד מוקדם טווח דינמי של עד 40 דציבלים, [14] בשל לכדי 30 דציבלים ויותר גרוע בקרוב ללבוש מהמחזה חוזרת ונשנית. סרט מגנטי גרמני בשנת 1941 דווח כי היה טווח דינמי של 60 dB, [15] אם כי מומחי השיקום מודרניים של קלטות כאלה לציין 45-50 דציבלים כטווח הדינמי הנצפה. [16] Ampex רשמקולים בשנת 1950 השיגו 60 dB בשימוש מעשי, [15] אם כי ניסוחים קלטת כגון ויסקי 111 התפארו טווח דינמי dB 68. [17] ב -1960, השיפור בתהליכי גיבוש קלטת הביא 7 dB טווח גדול יותר, [17] וריי דולבי פיתחה דולבי מערכת הפחתת רעשים סוג שהגדיל את הטווח נמוך ובינוני תדר דינמי על סרט מגנטי של 10 דציבלים, ותדירות גבוהה בכ -15 דציבלים, באמצעות companding (דחיסה והתרחבות) של ארבעה תחומי תדרים. [18] השיא של אנלוגי מקצועי טכנולוגיית הקלטת הקלטה מגנטית הגיעה טווח דינמי 90 dB בתדרי midband ב3% עיוות, או כ -80 דציבלים ביישומי פס רחב מעשיים. [17] מערכת הפחתת רעש SR דולבי נתנה 20 dB טווח הגביר עוד יותר וכתוצאה מכך 110 דציבלים בmidband תדרים ב3% עיוות. [19] קלטת קומפקטי טווחי ביצועי קלטת 50-56 דציבלים בהתאם לניסוח קלטת, עם קלטות מתכת סוג IV נותנים הטווח הדינמי הגדול ביותר, ומערכות כגון XDR, DBX ומערכת הפחתת רעש דולבי להגדיל אותו עוד יותר . הטיה מיוחדת ושיפורי ראש השיא של NAKAMICHI וTandberg בשילוב עם הפחתת רעש C דולבי הניבו טווח דינמי dB 72 לקלטת. התקליטים ויניל microgroove בדרך כלל תשואת 55-65 דציבלים, אם כי המחזה הראשון של טבעות החיצוניות גבוהה יותר הנאמנות יכול להשיג טווח דינמי של 70 dB. [20] האלמנטים המחוספסים של מיקרופונים מרגשים-סליל יכולים להכיל עד טווח דינמי של 140 דציבל (בעיוות גדלה), ואילו מיקרופונים מוגבלים על ידי עומס יתר של המעגלים האלקטרוניים הנוגעים להם. [21] שיקולים מעשיים של רמות עיוות מקובלות במיקרופונים בשילוב עם שיטות עבודה טיפוסיות בתוצאת אולפן הקלטות בטווח פעולה יעילה של 125 דציבלים . [22]
בשנת 1981, חוקרים בAmpex קבע כי טווח דינמי של 118 דציבלים בזרם שמע דיגיטלי מיזוג צבעים היה הכרחי עבור השמעה ללא רעש הסובייקטיבית של מוסיקה בסביבות האזנה שקטות. [23]
מאז תחילת 1990, זה כבר מומלץ על ידי מספר הרשויות, כולל אגודת מהנדסי הרדיו, מדידות של טווח דינמי להתבצע עם הווה אות אודיו, אשר לאחר מכן מסוננים החוצה כדי לקבל רצפת הרעש. [24] זה ימנע מדידות מפוקפקות המבוסס על השימוש של מדיה ריקה, או מעגלי השתקה.
תרגום מגרמנית
נערך לאחרונה ב:
:מרחף
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,959
- מעורבות
- 2,950
- נקודות
- 113
דווקא אהבתי, אבל התייאשתי לפני שהוצאתי את כל הקטעים הנבחרים
gayle
אוהב את התחום
- הודעות
- 101
- מעורבות
- 12
- נקודות
- 18
אתה שוב מתייחס כאן לתיאוריה.יש לי את ה"יתרון" שהיידע שלי בנושא מוגבל, ואז אני צריך ממש לחשוב מה קורה
ואחרי שחשבתי, נדהמתי בעצם מעומק אי-ההבנה ש"חוגג" כאן...
אין לי זמן כרגע להסביר/לנמק הכל, כי אני צריך לצאת שוב, אבל השורה התחתונה היא כדלקמן:
בואו נסתפק ב-PCM כייצוג דיגיטאלי -- DSD נסובך יותר בהקשר זה אבל ניתן להסיק לגביו די בקלות.
אם נגדיר כרימאסטר אופטימאלי ל-PCM במספר ביטים נתון את המצב בו הצליל החזק ביותר בהקלטה מקבל את הערך המספרי הגבוה ביותר האפשרי במספר הביטים הנתון, אזי הטווח הדינאמי של הרימאסטרינג יהייה הערך התיאורטי המלא עבור מספר הביטים הזה -- שב-dB יהייה מספר הביטים כפול 6 (עבור 16-ביט זה 96dB , עבור 24 זה 144dB וכו').
אם הרימאסטר לא אופטימאלי, אבל מגיע לערכים מספריים שבהם הביט המשמעותי ביותר הוא ON, אזי הטווח הדינאמי של הרימאסטר נע בין המאקסימום התיאורטי האמור לבינו פחות 6dB (כלומר בין 90 ל-96 דיבי עבור 16 ביט).
יש מצבים שבהם בטרקים מסויימים בדיסק לא מנצלים את מלוא הטווח הדינאמי האמור, כדי לשמור על יחסי העוצמות בין הפרקים שבהם המוסיקה מגיעה לעוצמות המאקסימאליות לבין פרקים שבהם הנגינה חלשה יותר.
לעומת זאת, רצוי ש-session tapes דיגיטאליים לעולם לא יגיעו למלוא הטווח הדינאמי שהם מסוגלים לו, כדי לשמור על טווח ביטחון ולהימנע מ-truncation/overflow. המאסטר הדיגיטאלי יכול כן או לא להגיע למאקסימום יכולתו, לפי הצורה שבה הוא נבנה מה-session tapes או המאסטר האנאלוגי.
אם למישהו יש צורך בהסבר טכני, אנסה לפרט, אבל לא כרגע.
בברכה!
עמיר
אני מדבר על פרקטיקה.
ונניח שהתיאוריה שלך נכונה, שהצליל החזק ביותר מקבל את המספר הגדול ביותר שיכול להיות מיוצג במרחב הדיסקרטי הנתון. מה לגבי הצליל החלש ביותר שאינו "שקט" אלא צליל שמקורו מכלי נגינה כלשהו או אמבייאנס של אותה ההקלטה - האם אתה יודע לומר מה ערכו בכל הקלטה? כי, בעצם, זה הערך החשוב לא "האפס המוחלט" כי שם אין מוסיקה. לדעתי שני הנתונים הללו מהווים מדד לטווח הדינמי של אותה ההקלטה. ועל סמך הנתונים הללו, אני עדיין טוען שלא קיימות הקלטות זמינות לקהל הרחב (ע"ג פורמט סטנדרטי) שהטווח הדינמי שלהן עולה על 60-70dB.
ד"א, הטווח הדינמי שעל הסיישן\מאסטר טייפס - אינו מעניין - כי זה לא מה שאתה שומע בבית. אתה שומע את ההעברה שלהם לאחד הפורמטים הדיגיטלים המקובלים כיום (תקליטור, SACD, קובץ וכדו').
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,959
- מעורבות
- 2,950
- נקודות
- 113
גם אני מדבר על פראקטיקה, אבל נראה לי שכדאי להבין את התיאורייה כדי לראות מה היישום הפראקטי שלה, וזה קצת חסר בשלב זה, נראה לי.
אכן, אמור הייה להיות ברור ש"הטווח הדינמי שעל הסיישן\מאסטר טייפס - אינו מעניין", אבל עד לפני שהזכרתי את הנקודה הזו, זה בדיוק מה שעניין אותך -- אנא חזור ובדוק ששלחת אותי לברר לגבי הטווח הדינאמי של מאסטרים.
עמיר
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,959
- מעורבות
- 2,950
- נקודות
- 113
אני רואה שלכתוב את כל ההסבר התיאורטי לוקח לי שעות -- כבר התחלתי -- אבל נראה לי שאפשר לסכם את השורה התחתונה בצורה די פשוטה.
אני טוען שהטווח הדינאמי של הסיגנאלים הדיגיטאליים שמיוצגים על-גבי דיסקים ביתיים הוא קרוב לטווח הדינאמי התיאורטי המאקסימאלי שלהם (למעט עבור טרקים שמכילים הקלטת מוסיקה שקטה יותר השאר, כדי לשמור על יחסי העוצמות לשאר).
הטטח הדינאמי שמקבלים בפועל בביית הוא ההפרש בין העוצמה האסבולוטית (ב-dB SPL) שאליה מגבירים את הצליל החזק ביותר בדיסק, לבין רצפת הרעש (האבסולוטית כאמור) של החדר/המיכשור.
כלומר, אם הריצפת הרעש היא למשל 45dB SPL, ואתה מגביר את השמעת הדיסק ל-95dB SPL, תקבל טווח דינאמי בפועל של 50dB. לעומת זאת, אם תגביר ל-105dB SPL, תקבל תקבל טווח דינאמי בפועל של 60dB, מאותו דיסק, ויותר דברים ופרטים ייחשפו מתוך ריצפת הרעש.
זאת כמובן בנוסף לכך שבגלל ענייני ה"equal loudness contour", או איך שעקומות "Fletcher-Munson נקראות היום, נגם שומעים יותר פרטים בעיקבות עצם ההגברה, גם אם לא הייתה מתחבאת שם אינפורמאצייה נוספת.
כלומר, הטווח הדינאמי שאתה מקבל בפועל אינו מוגבל, בדרך כלל, ע"י הדיסק, אלא ע"י נוחות/כאב ההאזנה וע"י ריצפת הרעש, והגברה נוספת רק חושפת יותר ויותר פרטים שיישנם על הדיסק, ושקודם נבלעו מתחת לריצפת הרעש, כשכל זה מוגבל ע"י עד מאקסימום הטווח הדינאמי של הדיסק, שבדרך כלל הוא רחוק מאוד לתוך עוצמות משמידות אוזניים.
עמיר
אני טוען שהטווח הדינאמי של הסיגנאלים הדיגיטאליים שמיוצגים על-גבי דיסקים ביתיים הוא קרוב לטווח הדינאמי התיאורטי המאקסימאלי שלהם (למעט עבור טרקים שמכילים הקלטת מוסיקה שקטה יותר השאר, כדי לשמור על יחסי העוצמות לשאר).
הטטח הדינאמי שמקבלים בפועל בביית הוא ההפרש בין העוצמה האסבולוטית (ב-dB SPL) שאליה מגבירים את הצליל החזק ביותר בדיסק, לבין רצפת הרעש (האבסולוטית כאמור) של החדר/המיכשור.
כלומר, אם הריצפת הרעש היא למשל 45dB SPL, ואתה מגביר את השמעת הדיסק ל-95dB SPL, תקבל טווח דינאמי בפועל של 50dB. לעומת זאת, אם תגביר ל-105dB SPL, תקבל תקבל טווח דינאמי בפועל של 60dB, מאותו דיסק, ויותר דברים ופרטים ייחשפו מתוך ריצפת הרעש.
זאת כמובן בנוסף לכך שבגלל ענייני ה"equal loudness contour", או איך שעקומות "Fletcher-Munson נקראות היום, נגם שומעים יותר פרטים בעיקבות עצם ההגברה, גם אם לא הייתה מתחבאת שם אינפורמאצייה נוספת.
כלומר, הטווח הדינאמי שאתה מקבל בפועל אינו מוגבל, בדרך כלל, ע"י הדיסק, אלא ע"י נוחות/כאב ההאזנה וע"י ריצפת הרעש, והגברה נוספת רק חושפת יותר ויותר פרטים שיישנם על הדיסק, ושקודם נבלעו מתחת לריצפת הרעש, כשכל זה מוגבל ע"י עד מאקסימום הטווח הדינאמי של הדיסק, שבדרך כלל הוא רחוק מאוד לתוך עוצמות משמידות אוזניים.
עמיר
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,959
- מעורבות
- 2,950
- נקודות
- 113
שמתי לב שבאיזשהו שלב שינית את דרישותיך לגבי מה שאני אמור לבדוק, אבל זה עדיין לא משנה, ואי-ההבנה הבסיסית של העניין נותרה בעינה למרות השיפור.
עמיר
gayle
אוהב את התחום
- הודעות
- 101
- מעורבות
- 12
- נקודות
- 18
אני טוען שברוב (אם לא בכל המקרים) שתגביר ל-SPL מקסימלי של 105dB (באופן שהצליל החזק ביותר בהקלטה ינוגן ב-SPL הזה) תגלה שהצליל החלש ביותר ע"ג ההקלטה (תקליטור\SACD\קובץ) מפיק מעל 45dB ואף הרבה יותר. ורצפת הרעש בחדר האזנה שלך כבר לא רלוונטית לשחזור המוסיקה.
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,959
- מעורבות
- 2,950
- נקודות
- 113
הנה מה שהתחלתי לכתוב, וכנראה שלא אסיים ואפילו לא אגיה -- יש לי הרגשה שלא תהייה דרישה מהקהל הרחב
שים לב שהתייחסתי שם גם לעניין שהעלית "מה לגבי הצליל החלש ביותר שאינו "שקט" אלא צליל שמקורו מכלי נגינה כלשהו או אמבייאנס של אותה ההקלטה".
===============================================================
אנסה להסביר את צורת החשיבה שלי. ייתכן שהיא מוטעית. כאמור, מקורה ביידע מוגבל.
נראה לי שייש כאן כמה עניינים מבלבלים, שהראשון ביניהם הוא עניין ה-dB, שמשמש בשתי צורות נפרדות שלא תמיד מבחינים ביניהם כהלכה.
צורה אחת היא dB שמתאר יחס בין דברים, וככזה הוא מספר "טהור", ללא יחידות ("יחידות" במשמעות שמשתמשים בה למשל בפיסיקה -- ק"ג, מטר, מ"ר וכד')
צורה שנייה היא dB SPL, שמתאר ערך אבסולוטי קבוע (בניגוד לייחס) של עוצמת קול, וזאת באמצעות הייחס ב-dB לעוצמת קול של 20 micropascals (μPa), שהוגדרה שרירותית כ"סף השמיעה האנושית" ("שרירותית" כי סף השמיעה שונה אצל אנשים שונים).
אם נסתכל על הקלטות, זה בעצם כמעט לא משנה מה עוצמות הקול האבסולוטיות שאותן מקליטים, ממילא תמיד מתאימים את מה שמגיע מהמיקרופונים למכשיר ההקלטה שבו משתמשים (בד"כ לפי מחוגי VU). הגורם הייחיד כנראה שעבורו כן משמעותית העוצמה האבסולוטית הוא המיקרופון, שצריך להיות מסוגל להכיל את העוצמות ולשמור על הליניאריות שלו, מבלי להיקרע/לעוות וכד'.
דבר שני שמבלבל כאן הוא עניין ה"טווח הדינאמי", שכבייכול, הוא מוגדר היטב: הייחס (או ההפרש ב-dB) בין העוצמה האבסולוטית (בד"כ ב-dB SPL) המאקסימאלית שמשהו יכול להגיע אליו (ועדיין להישאר ליניארי, לא לעוות וכו'), לבין העוצמה האבסולוטית (בד"כ ב-dB SPL) המינימאלית שהוא יכול להגיע אליה באופן משמעותי (בלי לטבוע ברצפת הרעש, למשל). אבל בעצם מדובר כאן על "חיות" מסוג שונה לחלוטין בהקשרים שונים.
למשל בטייפים אנאלוגיים ובתקליטי ויניל זה בדיוק זה: הייחס בין האות האבסולוטי החזק ביותר בלי שהטייפ נכנס לרווייה, או המחט ל-mistracking, לבין האות החלש ביותר שאינו טובע ברצפת הרעש (בערכה האבסולוטי). כדאי לשים לב לכך שבמקרים אלה הטווח הדינאמי תלוי גם בתדירות -- בדרך כלל ככל שהתדירות עולה, הטווח הדינאמי יורד.
הטווח הדינאמי של כלי מוסיקאלי הוא הייחס בין העוצמה האבסולוטית של הצליל החזק ביותר שהכלי מסוגל להפיק לבין החלש ביותר. טווח זה תלוי לרוב גם בכלי עצמו וגם בנגן -- למשל יש פסנתר קונצרטי וייש פסנתר ביתי עומד, וייש פסנתרנים שיודעים "להרביץ" וכאלה שלא.
כמוכן, מה זה "הצליל החלש ביותר" אינו מוגדר היטב -- למשל כשלוחצים על קליד של פסנתר, יש עוצמה מינימאלית, שמתחתיה לא יישמע צליל בכלל. עוצמה זו שונה מקליד לקליד, אבל האם עוצמת הצליל שמתקבלת מהקליד שמפיק את הצליל החלש ביותר כשלוחצים עליו בצורה החלשה ביותר היא העוצמה המינימאלית שהפסנתר המסויים יכול להפיק? למעשה לא! כי כל קליד שנלחץ עליו ונשאיר אותו לחוץ, ימשיך להדהד בעוצמות קטנות והולכות, עד שייבלעו בריצפת הרעש באיזור שבו מנגנים. בעצם כך הדבר בכל כלי מוסיקאלי.
לפיכך, שתהייה ככל שתהייה ההגדרה ה"רשמית" של הטווח הדינאמי של כלי מוסיקאלי, אני מציע שלצור הדיון הזה נגדיר אותו כייחס בין הצליל החזק ביותר (בערכו האבסולוטי) שנגן כלשהו יכול להפיק מהכלי, לבין רצפת הרעש (בערכה האבסולוטי) באיזור הנגינה.
בדיגיטאל, אפשר הייה לחשוב, באופן טבעי, שהטווח הדינאמי הוא יחס העוצמות בין אותות בעלי האמפליטודה המאקסימאלית (כל הביטים דלוקים) לבין אותות בעלי האמפליטודה הנמוכה ביותר, שהיא אפס בעצם (כל הביטים כבויים), כלומר היעדר כל גל שהוא. אבל היעדר כל גל שהוא פירושו משהו חלש יותר מריצפת הרעש, ומ"סף השמיעה האנושית", ובכלל-- בעצם מדובר במינוס -אינסוף db SPL ובטווח דינאמי אינסופי -- לא לעניין. לפיכך, את הטווח הדינאמי בדיגיטאל מחשבים אחרת.
===============================================================
כאן הפסקתי
עמיר
שים לב שהתייחסתי שם גם לעניין שהעלית "מה לגבי הצליל החלש ביותר שאינו "שקט" אלא צליל שמקורו מכלי נגינה כלשהו או אמבייאנס של אותה ההקלטה".
===============================================================
אנסה להסביר את צורת החשיבה שלי. ייתכן שהיא מוטעית. כאמור, מקורה ביידע מוגבל.
נראה לי שייש כאן כמה עניינים מבלבלים, שהראשון ביניהם הוא עניין ה-dB, שמשמש בשתי צורות נפרדות שלא תמיד מבחינים ביניהם כהלכה.
צורה אחת היא dB שמתאר יחס בין דברים, וככזה הוא מספר "טהור", ללא יחידות ("יחידות" במשמעות שמשתמשים בה למשל בפיסיקה -- ק"ג, מטר, מ"ר וכד')
צורה שנייה היא dB SPL, שמתאר ערך אבסולוטי קבוע (בניגוד לייחס) של עוצמת קול, וזאת באמצעות הייחס ב-dB לעוצמת קול של 20 micropascals (μPa), שהוגדרה שרירותית כ"סף השמיעה האנושית" ("שרירותית" כי סף השמיעה שונה אצל אנשים שונים).
אם נסתכל על הקלטות, זה בעצם כמעט לא משנה מה עוצמות הקול האבסולוטיות שאותן מקליטים, ממילא תמיד מתאימים את מה שמגיע מהמיקרופונים למכשיר ההקלטה שבו משתמשים (בד"כ לפי מחוגי VU). הגורם הייחיד כנראה שעבורו כן משמעותית העוצמה האבסולוטית הוא המיקרופון, שצריך להיות מסוגל להכיל את העוצמות ולשמור על הליניאריות שלו, מבלי להיקרע/לעוות וכד'.
דבר שני שמבלבל כאן הוא עניין ה"טווח הדינאמי", שכבייכול, הוא מוגדר היטב: הייחס (או ההפרש ב-dB) בין העוצמה האבסולוטית (בד"כ ב-dB SPL) המאקסימאלית שמשהו יכול להגיע אליו (ועדיין להישאר ליניארי, לא לעוות וכו'), לבין העוצמה האבסולוטית (בד"כ ב-dB SPL) המינימאלית שהוא יכול להגיע אליה באופן משמעותי (בלי לטבוע ברצפת הרעש, למשל). אבל בעצם מדובר כאן על "חיות" מסוג שונה לחלוטין בהקשרים שונים.
למשל בטייפים אנאלוגיים ובתקליטי ויניל זה בדיוק זה: הייחס בין האות האבסולוטי החזק ביותר בלי שהטייפ נכנס לרווייה, או המחט ל-mistracking, לבין האות החלש ביותר שאינו טובע ברצפת הרעש (בערכה האבסולוטי). כדאי לשים לב לכך שבמקרים אלה הטווח הדינאמי תלוי גם בתדירות -- בדרך כלל ככל שהתדירות עולה, הטווח הדינאמי יורד.
הטווח הדינאמי של כלי מוסיקאלי הוא הייחס בין העוצמה האבסולוטית של הצליל החזק ביותר שהכלי מסוגל להפיק לבין החלש ביותר. טווח זה תלוי לרוב גם בכלי עצמו וגם בנגן -- למשל יש פסנתר קונצרטי וייש פסנתר ביתי עומד, וייש פסנתרנים שיודעים "להרביץ" וכאלה שלא.
כמוכן, מה זה "הצליל החלש ביותר" אינו מוגדר היטב -- למשל כשלוחצים על קליד של פסנתר, יש עוצמה מינימאלית, שמתחתיה לא יישמע צליל בכלל. עוצמה זו שונה מקליד לקליד, אבל האם עוצמת הצליל שמתקבלת מהקליד שמפיק את הצליל החלש ביותר כשלוחצים עליו בצורה החלשה ביותר היא העוצמה המינימאלית שהפסנתר המסויים יכול להפיק? למעשה לא! כי כל קליד שנלחץ עליו ונשאיר אותו לחוץ, ימשיך להדהד בעוצמות קטנות והולכות, עד שייבלעו בריצפת הרעש באיזור שבו מנגנים. בעצם כך הדבר בכל כלי מוסיקאלי.
לפיכך, שתהייה ככל שתהייה ההגדרה ה"רשמית" של הטווח הדינאמי של כלי מוסיקאלי, אני מציע שלצור הדיון הזה נגדיר אותו כייחס בין הצליל החזק ביותר (בערכו האבסולוטי) שנגן כלשהו יכול להפיק מהכלי, לבין רצפת הרעש (בערכה האבסולוטי) באיזור הנגינה.
בדיגיטאל, אפשר הייה לחשוב, באופן טבעי, שהטווח הדינאמי הוא יחס העוצמות בין אותות בעלי האמפליטודה המאקסימאלית (כל הביטים דלוקים) לבין אותות בעלי האמפליטודה הנמוכה ביותר, שהיא אפס בעצם (כל הביטים כבויים), כלומר היעדר כל גל שהוא. אבל היעדר כל גל שהוא פירושו משהו חלש יותר מריצפת הרעש, ומ"סף השמיעה האנושית", ובכלל-- בעצם מדובר במינוס -אינסוף db SPL ובטווח דינאמי אינסופי -- לא לעניין. לפיכך, את הטווח הדינאמי בדיגיטאל מחשבים אחרת.
===============================================================
כאן הפסקתי
עמיר
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,959
- מעורבות
- 2,950
- נקודות
- 113
טעון טענת, אלא שהטענה שלך כוללת התייחסות למשהו שאינו מוגדר היטב: "הצליל החלש ביותר ע"ג ההקלטה".
נא ראה בפוסט הקודם שלי ניסיון לעשות סדר בברדק
עמיר
gayle
אוהב את התחום
- הודעות
- 101
- מעורבות
- 12
- נקודות
- 18
נראה לי שהגענו ל-dead end.
צריך פה סמכות שמבינה קצת יותר בהקלטות שתאיר את עיננו בנושא.
ברפרוף במאמר בויקיפדיה נתקלת ברפרנס לספר הטוען שהטווח הדינמי המקסימאלי באולם קונצרטים הוא 80dB - שוב, השאלה איך בדיוק מדדו זאת - אבל, לטעמי, זה מחזק את העובדה שהקלטות ביתיות כנראה לא מגיעות לטווח דינמי כזה באותם תנאי מדידה.
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,959
- מעורבות
- 2,950
- נקודות
- 113
אכן יש היגיון בטענה הוויקיפדית, כי אם התזמורת מגיעה ל-120dB SPL ורצפת הרעש היא 40 dB SPL -- או שמדובר ב-130/50 במקום 120/40 -- לא באמת משנה, זה אכן סדר הגודל.
זה כמו שטורחים ביימינו לעשות המון רעש מענייני תמיכה בתדרים מעל 20kHz, ומדברים על 100kHz, אבל ה-specs של המיקרופונים שמשתמשים בהם לא מגיעים למחוזות כאלה... מה לעשות שייש הרבה הטעיות בתעשייה?
אז מה שטענתי מראש הייה שעניין הטווח הדינאמי לא כזה פרמטר מהותי, ובוודאי לאו דווקא כל המרבה הרי זה משובח.
אז איך זה מסתדר עם טענתך הראשונית שצריך לבחור דיסקים על-פי הטווח הדינאמי שלהם, וכל המרבה הרי זה משובח?
עמיר