בעבר אנשים היו קונים על סמך reviews במגזינים הכי גדולים בעולם כשאודיופילים מבוגרים בעלי Golden ears קבעו מה נשמע טוב ומה לא
חשבתי על דוגמאות ספציפיות לגבי "המדע" לעומת "Golden Ears".
קצת היסטוריה:
ההתחברות שלי לתקליטים ולמוזיקה קלאסית התחילה מפטיפון "מזוודה" עלוב, כשהייתי בן 17. אחר כך עבדתי בחופש במפעל שאבא שלי ז"ל עבד בו, ובעזרתו קניתי "מערכת" של פיליפס, עם פטיפון שכנראה היה עם ראש קרמי, ושני רמקולים קטנים על הקיר. השלב הבא היה מערכת כבר יותר רצינית, עם פטיפון של Yamaha, מגבר CA 810, וטיונר CT 710, גם Yamaha, ורמקולים KEF Concerto. גם זה וגם מה שבא אחריו בשנים הקרובות היו דגמים שאפשר להיכנס לחנות, לשמוע קצת, לקנות ולקחת הביתה.
בסביבות 1985 נתקלתי לראשונה במגזין Stereophile, וקראתי שם כתבה על מגבר Krell KSA 250 ואיזשהו פרה, גם של Krell, שניהם עם מדידות מצוינות. את הכתבה כתב מישהו שהיה נגן בסון בתזמורת, וחשבתי שבטח יש לו Golden Ears והוא יודע להאזין. במשותף עם עוד מישהו קנינו שנינו את הציוד, שלא היה כמוהו בארץ, בתיווך מישהו שבכלל לא היה בתחום אלא יצרן מצות, או משהו כזה. לא הצטערתי: ה-Krell הזה שירת אותי בנאמנות במשך הרבה מאוד שנים, ואין ספק שלא הייתי מגיע אליו ללא הכתבה הזו.
אחד מבעלי ה-Golden Ears המפורסמים ביותר בתולדות האודיו היה Harry Pearson, הידוע בכינויו HP, שייסד את המגזין The Absolute Sound (TAS), והיה העורך הראשי שלו. מתישהו בסביבות הזמן שבו נתקלתי ב-Stereophile נתקלתי גם ב-TAS, ומתישהו בהמשך נתקלתי בכתבה יוצאת דופן אפילו אצל HP, ששיבחה מונובלוקים מנורותיים 200W כ"א מדגם Antique Sound Lab Hurricane. מכרתי את ה-Krell ולא הצטערתי. אני מניח שמיותר לומר שהמדידות של ה-Hurricane היו עלובות ביותר, אבל הצליל אכן היה יוצא דופן והעניק לי הרבה שעות של הנאה צרופה מהמוזיקה והסאונד.
עם זאת, הייתה אתו בעיה רצינית: מדי פעם הייתה מתפוצצת מנורה, שבמקרה הטוב אפשר היה להחליף אותה, ובמקרה הפחות טוב הייתה לוקחת אתה את הפיוז, שהיה פנימי, ומי שמכר לי את המגבר אמר שבמקרה כזה כדאי שהוא יבוא להחליף, ויבדוק אם אין נזקים רציניים יותר. אלמלא הבעיה הזו, ייתכן שהייתי נשאר אתם מי יודע כמה זמן. מישהו שאני מכיר גם קנה אותם, ופחות התרגש מההתפוצצויות, כך שעדיין הוא משתמש בהם למרות שלא חסר לו כסף לקנות אחרים.
אחרי ה-Hurricane עשיתי קניות "מדעיות", בעיקר לפי המדידות -- מגבר של Bel Canto, שהיה עלוב נפש ונפטרתי ממנו מהר יחסית, ופרה ונגן שלהם, שהמשכתי להחזיק בהם תקופה ארוכה, אבל רק כשהחלפתי אותם הבנתי עד כמה הם לא היו מזהירים.
את המונובלוקים הבאים קניתי גם לפי כתבה/ות של בעלי Golden Ears, שגם נמדדו מצוין וגם נשמעו מצוין -- Parasound Halo JC 1, שהייתי מאושר מהם תקופת זמן ארוכה, עד שבאיזשהו שלב, כשכבר התרחקתי מהמירוץ אחרי הסאונד המדויק ועברתי לכיוון הסאונד הכיפי, החלפתי אותם במונובלוקים מנרותיים Audio Research Reference 250 SE, בעיקר על סמך המלצות של כאלה שסמכתי עליהם, שגם נמדדים טוב -- לא עד כדי כך טוב כמו ה-JC 1 -- אבל נשמעים לי טוב יותר.
בשורה התחתונה: אין סיכוי שהייתי מגיע לדגמים שהגעתי אליהם והייתי מאושר מהם ללא הסתמכות על Golden Ears, וההסתמכות בעיקר על "המדע" והמדידות הביאו אותי לכישלונות המהדהדים היחידים בכל המסלול הארוך שלי.
היום המגמה השתנתה
נסמכים יותר על מדדים יותר אובייקטיביים ומדע באופן כללי
אני מעריך שאין לך את הסטטיסטיקות הדרושות לגבי הכרזה על המגמה, לא לגבי העבר ולא לגבי ההווה, של כמה קנו/קונים לפי "מדע" ומדידות, וכמה לפי Golden Ears.
נראה לי שההבדל העיקרי לעומת העבר הוא שאת המגזינים החליפו כל מיני גורואים באינטרנט. ויש אנשים שקונים ציוד היי-אנד לפי לפי מה שהגרואים אומרים, ואפילו -- שזה ממש אבסורד -- לפי איך שהוא נשמע דרך YouTube, אבל גם האמירה הזו אינה מבוססת על סטטיסטיקות.