חשבתי שוב על עומק הטעות בצורת החשיבה הזו.
אם יש לבנאדם 20,000 דיסקים, שכולם בפורמאט CD, תוספת ה-SACD יכולה להיחשב זניחה.
אם יש לבנאדם רק 100 דיסקים, אז בקניות הדיסקים הבאות הוא יוכל לתת עדיפות (כפי שאני עושה) להקלטות שיצאו ב-SACD (או פורמאט hi-res אחר) על פני הקלטות שיצאו ב-CD בלבד, וההשפעה תהייה הרבה יותר משמעותית.
אבל אפילו בייחוס ל-20,000 דיסקים יש הטעייה, כי למרות שהמלאי גדול, מספר הדיסקים
הפעילים בו אינו בהכרח גדול במיוחד, ולדיסקים החדשים יש יותר משמעות וזמן-נגן מאשר לכל הקודמים, כך שאפילו במצב הזה יש משמעות לתוספת הפורמאטים, בתלות כמובן בקצב הרכישות.
כנראה שלמי שייש אוסף ענק גם קונה הרבה, ומתעסק רוב או כמעט כל הזמן רק בחדשים, כך שהמשמעות שלהם אפילו גדולה יותר...
יוצא שדווקא כשהאוסף הראשוני קטן, תוספת הפורמאט היא משמעותית באופן טריוויאלי, וגם אם לא, זה עדיין יכול להיות משמעותי מאוד, כפונקציה של קצב הקניות ואחוז זמן ההאזנה להן.
אותם שיקולים תופסים גם, כמקרה פרטי, לגבי הוספת פטיפון ותקליטים.
כל זה מתקשר לטעות(?)/בעייה(?) עמוקה יותר שנפוצה אצל הרבה אדיופילים, שמשקיעים את כל תשומת הלב והכסף שלהם בשיפור המערכת, ורק מעט יחסית בשיפור מה שהם מזינים אותה בו. לא מחפשים את המהדורה/הוצאה הטובה ביותר לכל אלבום, אלא מסתפקים בכל הבא ליד במקרה, או בוחרים בזולה/זמינה ביותר (למעט אולי קוני הקבצים, ששם תהליך החיפוש בדרך כלל מסתכם פשוט ברזולוציה).
כאן אנחנו מדברים על הרחבת האפשרויות לאלבום טוב יותר לכל קנייה עתידית, בלי בהכרח לשלם [הרבה] יותר על הציוד שמאפשר זאת, בלי להתפשר על איכות שמיעת האוסף הקיים. להיפך.
עמיר