ברשותך אענה על זה, לא במקום מתן כמובן אלא מטעמי, משום שאני מרגיש כמוהו בעניין הזה:
ראשית, יש פה קטע רגשי (שלי) שאני מכיר בו וזורם איתו - עצם הידיעה תציק לי בשוטף ואני מעדיף להמנע מזה.
שנית - כולנו מוטים. כל הזמן. אם פלוני מסתובב על הפלנטה מצוייד בדי.אן.איי אנושי - אז פלוני חשוף להטיות. המשמעות דומה לסעיף הקודם ("הידיעה תציק לי") אבל מתורגמת חיש קל להנאה פחותה. אם זה זה לא היה ברור מספיק - גם אובייקטיביסטים עם סט נתונים משובח בידם - חשופים להטיה...
עוד נקודה - הידע ה"הנדסי" המוקדם - עיקר חשיבותו בניבוי, לאו דווקא בוולידציה של "אני נהנה". הניבוי הזה מתייחס ליותר מאשר חווית ההווה הקצובה בזמן, עם חומר מוזיקלי מסויים אלא שואף לאפשר התאמה למגוון ז'אנרים, חומרים מוסיקלים, תנאים אקוסטים (לעתים גם הם משתנים בתוך מחזור החיים של ציוד אצלך), רכיבים עתידים אחרים - להיות קצת "future proof" (אבל לא בהגזמה
) ובעיקר בציר הזמן.
להסתמך על "נשמע לי נהדר ברגע זה" זה קצת דומה לעצה הנוראית הבאה בקניית אופנים: "תעשה סיבוב בחנות תראה אם נוח לך" - נוח איפה? (מגרש חנייה או סינגלטראק עצבני), נוח מתי? (אחרי 2 דקות או אחרי שעתיים רכיבה), נוח לקפוץ? לגמוא מרחק? בנחת למכולת? באורח תחרותי? עם תיק על הגב או בלי? ועוד ועוד... הקיצר, הידע המוקדם הזה בהחלט עשוי לשרת אותך בניבוי ההנאה לאורך זמן.
כדאי גם לשים לב לנקודה שדן העלה על התפתחות הטעם בסאונד.
יש מספיק ציוד טוב לבחור ממנו, גם אם לפעמים, בתוך משבצת מחיר מסויימת נדמה לנו שלא.
נראה מיותר אבל אבהיר בכל זאת - לא מדובר על פערים קיצוניים ובטח שלא אקח לעולם משהו שנשמע לי לא טוב. אודה שבלפסול ההדק שלי קל יותר ובעיני זו התנהגות צרכנית נורמלית לגמרי.
רועי