אם נסכם את העניין... יותר ויותר ברור שסאונד וכל מה שמסביב זה דבר מדיד
זה לגמרי לא "מסכם את העניין". זה מסוג האמירות שיכולות להיות נכונות לגמרי, אבל בפועל לא אומרות הרבה.
אף אחד לא יתווכח שאפשר למדוד אין ספור דברים, אבל הפרוצדורות של מדידות למיניהן אינן צומחות על העצים. צריך
להמציא דברים למדוד,
ולהמציא חישובים שצריך לעשות על תוצאות המדידות, ואז לבדוק אם יש מתאם ואיזה בין מה שמודדים/מחשבים לבין מה ששומעים, אחרת אין טעם במדידות האלה, למעט אולי לצרכים הנדסיים (תכנון ובדיקה של רכיבים).
למשל, על פניו, נראה שמאוד הגיוני למדוד אחוז עיוות של רמקולים -- זה הרי מדד טריוויאלי לדיוק שלהם. רק שאין כל כך מיתאם בין אחוזי העיוות לבין מה ששומעים, למעט כשמגיעים למספרים גדולים יחסית.
לעומת זאת, על פניו, לא נראה הגיוני למדוד FR מכל הצדדים והכיוונים של רמקול בחדר anechoic -- להלן "ספינורמה". אפשר לחשוב, בהיגיון רב -- בטח אם לא נזכרים שתמיד יש החזרים -- שלגלים שנזרקים לצדדים, למעלה ולמטה לא אמורה להיות הרבה משמעות. כך שה
המצאה למדוד מכל הכיוונים היה בחזקת פריצת דרך מחשבתית.
וגם כשיש תוצאות מדידות כאלה -- אוסף אדיר של נתונים -- שומרים 70 פעמים FR מלא -- מה עושים איתם?
אז פריצת דרך נוספת נעשתה כשתחילו לבדוק העדפות האזנה של אנשים, ולהצליב מולם את נתוני הספינורמה, אבל גם זה דורש כושר המצאה לא מבוטל: להמציא צורת חישוב עבור "החזרים ראשונים", במיוחד כשלא מדובר בחדר ספציפי, או עבור "directivity index" -- ורק אז מצאו מיתאמים בינן הנמדד לנשמע.
וגם אחרי כל התהליך, קיבלנו רק תיאור של רמקולים ב-steady state, בווליומים לא גבוהים, שזה לא מלמד על אספקטים אחרים של הרמקולים, כמו טיפול ב-transients, התמדה של הוופרים -- רפויה או הדוקה מדי, התמודדות עם ווליומים גבוהים, וכו'. אולי יש כבר מדדים מדויקים וממצים לדברים האלה שיש בינם מיתאם לבין האזנה, או שאין -- לא התעמקתי יותר מדי בנושאי מדידות.
כבל מקרה, יש אולי מדדים שמנבאים במה קוהרנטית, למשל, אבל ככל הידוע לי, לא המציאו מדידות+חישובים שיתנו ציון שינבא את גודל הבמה, או כל מיני מילים אודיופיליות שמתארות חוויה כמו "מהירות", "תלת מימדיות", "פרטים" וכד'.
