הכל תלוי בנקודת המבט.
היו כמה מיילים בקשר למחירים וכו אז ארחיב כאן את דעתי בהקשר הזה.
ודעתי היא שמנקודת מבט מסויימת מערכות שמע זולות מידי.
ישנן כמה דעות "קדומות" או סטראוטיפיות שחוזרות כאן. למשל שעשירים הם פלצנים שקונים רק כדי להראות שיש להם כסף. או שפראייר מי שמשלם על עיצוב. מנסים גם לפעמים לתת שווי ערכי לנקודת מבט, כך צריך להתנהג ולא אחרת.
לדעתי ראוי לרדת מנקודת התיחסות כזו ולראות את המצב באופן רחב ואובייקטיבי.
נמר לא יכול לעכל את הדבר שמישהו שילם מיליון על קרמות..
מצד שני אני בטוח שאפריקאי מורעב ששומע מוסיקה מטרנזיסטור ונחשב בכפרו לאודיופיל יכול לחשוב על נמר בדיוק כפי שנמר חושב על קונה הקרמות. כלאמר: מי שקונה רמקולים בעשרתלפים לירות זה רק כדי שיראו שיש לו וכו וכו וכו.
אז הכל בעצם סובייקטיבי.
סך הכל ניראה לי שהגבול שכל אחד בוחר לעצמו, מתי מתחילה "הפלצנות" זה פשוט מעט מעל היכולת הכלכלית שלו עצמו. מעט מעל, כדי שפשוט יהיה עוד למה לשאוף בחיים..
לבנדם שקנה את הקרמות מן הסתם מיליון זה כמו שלנו עשרתלפים, ובמילייה שהוא חי בו זהו סכום סביר להוציא.
גם תנו מעט קרדיט לעשירים.. נכון, יש נובו רישים שכל רצונם להראות שהתעשרו אבל יש גם הרבה עשירים שאוהבים פשוט קלסה. יש הרבה כיף להיות בעלים של מוצר מיוחד. כיף שלא תלוי בכלל בשימוש או בהצגתו לפני החברה. זה כיף בסיסי כזה שגם אני חוטא בו. אני נהנה מהלייקה שלי בכל דקה שהיא בידיים שלי ומעולם לא השווצתי בה. (להוציא מישפט זה..
)
יש אנשים שהצורך שלהם לקנות מערכת שמע יקרה נובע מזה שהם מעריכים צליל טוב. יש כאלה שקונים כי זה מתאים להם לריהוט בבית. אין שום סיבה להעריך גישה אחת או לישלול אחרת. כל אחד מהם מספק את הצרכים שלו. צרכים, כדי שלא נצטרך להגיד שכולם דבילים, הרי כולם ראויים להתיחסות זהה.
אם משהו קונה סונוסים כי אפשר להניח עליהם ואזה עם פרחים מפלסטיק הרי זו דרך החיים שבחר לעצמו והיא שווה בערכה למוזיקאי מחונן שקונה את אותם סונוסים כדי לשמוע מוזיקה בשלמות.
אנשים בתחום הזה ממעיטים בחשיבות העיצוב. אז קודם כל העצוב הוא חלק בלתי נפרד מהמוצר. בורמסטר מוכר את המוצר שלו כולל העיצוב. אין כאן שום יוהרה, הערכה עצמית מיותרת או כמו שאומרים כאן "פלצנות". מי שקונה בורמסטר קונה את זה בשביל החבילה כולה. גם הצורה. והצורה הזו עולה המון המון כסף. הרי אף אחד לא יעלה בדעתו לבקש מאדון בורמסטר ליצר מוצר מפלסטיק רק ביגלל שאנחנו לא יכולים לשלם על הניקל.. (או מה שזה)
העיצוב הוא לא רק בלתי נפרד אלא גם חלק חשוב. מעצבים טוענים שהעיצוב הוא המקשר בן האדם לטכניקה. גם במישור של הנדסת אנוש וידידותיות בהפעלה, וגם בהרגשה הטובה שמרגישים בנוכחות מוצר יפה. הרגשה שבהחלט משפיעה על החוויה שלנו.
תמיד משווים למכונית אז גם אני אעשה את זה..
נעשה טבלה. בצד אחד ניקח מכונית, נגיד פולקסווגן, שעולה עשרת אלפים יורו, ומנגד ניקח מגבר מנורות, נגיד אייר טייט שעולה גם הוא עשרת אלפים יורו.
עכשיו נשווה. במכונית בערך יותר מטון מתכות. במגבר- איזה שלושים קילו. במכונית פלסטיק במישקל מאות קילוגרמים ובמגבר הפלסטיק נישקל אולי במאות גרמים. תהליך הפיתוח של המכונית נימשך שנים של המגבר חודשים שבעצם קרו ברובם כבר לפני כמה עשרות שנים. במכונית מאות מפתחים במגבר בודדים. במכונית עשרות מעצבים במגבר אחד. המכונית מכילה טכנולוגיות ממוחשבות ומודרניות, במגבר... מאות אנשים עסוקים ביצור האוטו לעומת בודדים שמלחימים את המגבר.. וכו וכו וכו.
המצב מדהים והשאלה כמובן: אז איך שני המוצרים עולים אותו דבר???
התשובה נימצאת בפרט קטן: מפס היצור של המכוניות יורדים מוצרים בקצב של אחדים בדקה! מ"פס היצור" של המגבר יוצאים בודדים בשבוע. הבדל זה הוא הגורם למחיר ה"מטורף" של מערכות שמע. בעלי החברות כמובן חיים טוב ואין מה לרחם עליהם, אבל המחירים הם לא מחמדנות יתר, כפי שלעיתים עולה כאן. לדעתי גם עיניין המיצוב זוכה להערכת יתר. המוצרים יקרים כי עולה הרבה ליצר אותם. חלק גדול מהיצור עדיין עבודת ידיים. גם הביקורת וגם הפיתוח.
אם הייתה חמדנות בתהליך התוצאה הייתה מוצרים פשוטים וזולים. אחד מעשירי גרמניה (והעולם) הוא לא בעלים של מפעל יוקרה אלא בעלים של רשת סופרמרקטים זולים במיוחד...
השווא כאן מספר פעמים בן מוצרים סינים לגרמניים. כמובן שהמוצרים הסיניים זולים יותר. הבעיה היא לא רק שהפועל הסיני זול יותר אלא גם שכל מה שמסביב ליצור זול יותר בסין. ההבדלים נובעים לא רק מזה שרמת החיים של הארופאי גבוהה מזו של הסיני ולכן הוא גם מקבל יותר שכר אלא כל ההוצאות הנילוות, גם של הפועל וגם של המיפעל גבוהות יותר. שכר דירה, שיטחי איכסון, הובלות, כמו גם פינוי השפכים בצורה מסודרת ולא הזרמתם לנהר. הכל עולה והכול מתבטא במחיר הסופי של המוצר. גם ההומניות היחסית לעובדים ולסביבה עולה כסף וזה דבר שאין לבטל וצריך לקחת בחשבון. נושא רציני למייל אחר.
אם מחיר מוצר הוא תוצאה של ניצול, עבודת ילדים, פגיעה באקולוגיה המקומית והכללית וכו אז זה, בלשון המעטה, לא בסדר. מי שקונה מוצר כזה שותף לחטאים.
כמובן שקשה לעקוב ולברר וכו, ובאמת אין לי תשובה או פיתרון לקונפליקט הזה וגם אין סוף לכיוון מחשבה פסימי... וכו וכו..
מספיק להפעם...
.
