מה קורה שמושיבים אודיופילים ונותנים להם להקשיב ל...

[איתי ו.]

"... ומלווה את הפסנתרן ג׳ון גיבונס שמנגן על פסנתר פטישים, ולא פסנתר רגיל את הקונצ׳רטו מס׳ 24 של מוצרט. במערכת סטריאו רגילה ההקלטה הזו נשמעת חסרת דינמיות ודי משעממת..."

(על משקל גבעת חלפון)
אני לא רואה איזה אינטרס יש להאזין לביצוע הזה?

 

[AK1]

ההקלטה ההסטורית השניה בוצעה ב-1964, האופרה כרמן של ביזה. תזמורת האופרה הלאומית של צרפת בניצוחו של ג׳ורג׳ פרטר נשמעת בהקלטה הזו כמו תזמורת מכבי אש/חובבים אבל אף אחד לא שומע את ההקלטה הזו בגלל התזמורת.

לטעמי האישי, ההקלטה הזו לא ממש גרועה, כולל לא בתזמורת. אין ספק שאכן זו לא הקלטת מופת מבחינת הסאונד, אבל יש בה הרבה חיים ואפילו נוכחות. יש לי אותה בהדפסה מקורית בוויניל וב-SACD יפאני. לא בטוח שהיא נחותה בהרבה מההקלטה של Maazel למשל, דיגטלית מ-1982 ב-Erato, זו ששימשה את פס-הקול של הסרט עם Julia Migens Johnson.

חלק מההקלטות הקודמות של Cluytens באותו Salle Wagram בפריז, במיוחד אלה של ראוול מ-1961/2, ממש מופלאות, חלקן בין הטובות ביותר האוסף שלי, אבל זה היה עם טכנאים אחרים.

 

[AK1]

אם הייתי מנגן מוזיקה כזו, היו מזהים מיידית שעוד רמקולים עובדים, היות ומכל רמקול בוקע צליל אחר.

ממש לא בהכרח. יש הקלטות שבהן התוכן שמגיע לערוצים האחוריים הוקלט כפי שהוא עם מיקרופונים שהופנו אחורנית ו/או לצדדים, וכשמשמיעים את התוכן הזה באותה פרופורציה כמו המקור, התוצאה דומה ככל האפשר למה שאדם היה שומע. פשוט במקום התוכן המחושב יש תוכן אמיתי שנותן את אותו האפקט כמו במציאות, או כמעט אותו אפקט מבחינה היקפית, לא באספקט הגובה.

בהרבה מצבים כאלה אני פשוט צריך לקום ולגשת לרמקולים האחוריים או לכבות את הקדמיים כדי לדעת האם האחוריים עובדים בכלל, למרות שכאמור בכל רמקול מושמע משהו אחר.

אבל כשעוברים למיקס של סטריאו, התלת-מימדיות והעומק המיוחד נעלמים, אפילו עם נשארים עם הקלטה נהדרת, שאף אחד שלא שלא את הסראונד לא היה מנחש שאפשר יותר טוב מזה.

 

[shokroun]

כי יש פיזיקה.
תתפלא, באופן ממש מפתיע היא גם חלה על התחביב שלנו.

בדחילו ורחימו, אני שם בצד את העניינים העקרוניים של סראונד מול סטראו , ולא שמעתי אצל רן ככה שמרגיש שקצת מדבר באוויר. אני רק משתף.את התחושה שלי ( אפילו דיסוננס) . ופיזיקה קשורה לזה.
בחודש האחרון , לאחר שנתיים קצת רדומות, התחלתי לשמוע יותר מוזיקה, ומשהו היה חסר לי בפוקוס ובאימג. כלומר, זה הייתה ההבחנה המיידית. התחלתי לנסות לדייק את הרמקולים כאשר אני מציב את הרמקולים במרחק גדול יותר אחד מהשני ומצמיד אותם לקיר האחורי כקו אפס, הבדלים של כ 15-20 סנטימטרים במרחק, וסנטימטרים בודדים בהטייה בזוית. מדהים היה להיווכח איזה הבדל לטובה, ממש כאילו הייתי בנבדל לצלילים עד עכשיו, הפוקוס מתחדד ואיתו המרווח בין הכלים, פרטים צצים ועולים ומשפיעים עלצהבימה והדינמיות, הבאס פתאום מקבל עומק וגוונים, וואוו, בהכל.
כלומר הדיוק בהצבת הרמקולים היה קריטי. והרים את רמת המערכת צעד גדול קדימה.

עכשיו לפי המקרה אצל רן, אני צריך לדמיין שהוספת רמקולים ( על אותו חדר) מיקומם המדויק וכל היתר( התאמות גיינים חיווט וכולי) לא יפגעו בתחושת הסטראו אלא רק יעצימו אותה. וכאן אני חושב שזה אתגר ממש ממש קשה. גם אני לא מתחבר למונח " צליל עוטף" . הייתי אתמול בהופעה בברבי של אביב גדג' ( חוויה מיוחדת למרות שאני לא נמנה על מושבעיו). הצלילים לא עטפו ולא הגיעו מאחורה אלא, הגיעו מקדימה,- באס אימתני, מצילות חדות, דיסטורשנים וגיטרות וצ'לו ( אגב לאו דווקא הגיע הצליל ממיקומם בבמה) והכל בסטראו. חבל שאביב גדג' נבלע לעיתים בין הצלילים ולא היה ניתן להבין מה הוא שר ( כלומר לא ארטיקולציה ולא פירוט- כנראה צירוף של מיסוך אקוסטי , חוסר באלנס, ומיקרופון לא משובח ). ישבתי לפני קונסולת אנשי הסאונד ממש ממול אמצע הבמה.
יכול להיות שהסראונד חשף חוסרים במערכת במצב סטראו? יכול להיות שהסראונד סיפק חוויה עוצמתית אומני פולארית והפך מונחים מקובלים להיי אנד לחסרי משמעות ? ייתכן שמערכת טובה צריכה לרגש - ולעזאזל המדידות? ויתכן שהטרינוב באמת עושה קסמים?
אני בכל אופן מרשה לעצמי להישאר נבוך.

 

[RanMoyal]

כחבר לשעבר בחבורת המופלאים (מסתבר שכולם לא כל כך מופלאים משום שאף מהם, כולל אותי, לא עלה על הטריק של רן מויאל) הרי שמצבי מביך כאן במיוחד. שהרי לי יש טרינוב כבר שנתיים, ואני משתמש מידי יום במצב יורו 3D המצויין, והייתי מצפה מעצמי לגלות את העניין מיד. ציפיה לא ריאלית, כמסתבר בדיעבד.

הגעתי למשכנו המעוצב של רן מויאל בחג הסוכות, בפעם הראשונה מאז מאי 2021. הכוונה היתה לשמוע אם המיזוג של הסאב החדש פרליסן סיגנצ׳ר 212 לתוך המערכת אכן מושלם כפי שחזרו וציינו רבים ששמעו את התוצאה לפני. ואכן כך, מעולם לא שמעתי סאב וופר שמשתלב כל כך הומוגנית וללא תפר שמיע בתכני סטריאו שהוקלטו בשני ערוצים בלבד.

שמענו תערובת של קטעים (רוני אלטר, יוסי בנאי, וילי נלסון, מארק נופלר ואמילו האריס, ליאונרד כהן ורבים אחרים) והכל נשמע משובח עד אימה. אבל זה לא עניין אותי - באתי כדי לבדוק את יכולות המערכת המחודשת-מכויילת של מויאל במוסיקה קלאסית בסטריאו עם סאב. שלפתי מספריית טיידאל 4 קטעים שמוכרים לי היטב, 2 הקלטות שכבר נחשבות היסטוריות משום שהוקלטו בשנות השישים והשמונים של המאה הקודמת ושתי הקלטות חדישות מהשנים האחרונות.

ההקלטה ההסטורית הראשונה היתה בכלים אותנטיים שהם רזים ודקיקים יותר, מעוטי נפח ודינאמיות ביחס לכינורות, ויולות וצ׳לו בגודל מלא. כאן, בשנות השמונים, מנצח פראנס בריכן המנוח על התזמורת שלו - תזמורת המאה ה-18 ומלווה את הפסנתרן ג׳ון גיבונס שמנגן על פסנתר פטישים, ולא פסנתר רגיל את הקונצ׳רטו מס׳ 24 של מוצרט. במערכת סטריאו רגילה ההקלטה הזו נשמעת חסרת דינמיות ודי משעממת. הטרינוב יודע להקפיץ את ההקלטה הזו מעלה מעלה - מצב א׳ היה קצת יותר טוב מכרגיל אבל מצב ב׳, שאותו העדפתי בבירור היה עולם אחר - גובה המוסיקה בחדר עלה בהרבה על גובהם הפיזי של הרמקולים הקדמיים, נפח המוסיקה בחדר היה ממכר מבחינת המעורבות שלך כמאזין, אז נכון, מצב א׳ היה נכון יותר מבחינת מרכוז הצליל בין הרמקולים הקדמיים, ומצב ב׳ קצת לקח מהפוקוס במרכז לצדדים כאילו נוצר עיגול רחב מסביב לרמקולים הקדמיים, אבל הוא ניצח בגדול.

ההקלטה ההסטורית השניה בוצעה ב-1964, האופרה כרמן של ביזה. תזמורת האופרה הלאומית של צרפת בניצוחו של ג׳ורג׳ פרטר נשמעת בהקלטה הזו כמו תזמורת מכבי אש/חובבים אבל אף אחד לא שומע את ההקלטה הזו בגלל התזמורת. קניתי את הדיסק הזה לפני עשרות שנים רק כדי להינות באופרה המופלאה הזו משירתה החד פעמית של מריה קאלאס. קובץ הרימסטר מטיידאל לא מציל אותנו מהצליל החנוק של התזמורת במצב א׳ כשהיא מנגנת את האוברטורה, הפתיחה לאופרה. במצב ב׳, התזמורת כאילו חוטפת זריקת בוסטר שמשפרת את יכולותיה הצליליות. הצליל פחות חנוק, יותר מלא, הרבה יותר פתוח. ולגבי השירה של קאלאס בקטע הכה שחוק הבאנרה - אלוהים קפץ לביקור בחדר של רן מויאל, וזו לא אמירה דתית, כי אני חילוני לחלוטין. זו אמירה מוסיקלית. הנפח, הגודל, מעטפת הצליל, תענוג צרוף.

שתיים אפס למצב ב׳ - ואזכיר שאני לא יודע מהו ומיהו. ממשיכים להקלטות המודרניות עם הדינאמיות ותחושת הקרבה שכה השתפרו בהקלטות הקלאסיות בעשור האחרון, עד שהן מקרבות אותך מאוד במערכות משובחות לחוויית הקונצרט החי. ההקלטה הראשונה המודרנית היא הקונצ׳רטו לצ׳לו של דבוז׳ק בנגינת הסולן קיאן סולטני (שיגיע ביולי הקרוב בפעם הראשונה לישראל ויופיע עם הפילהרמונית, אל תחמיצו). כאן הוא מלווה בתזמורת הסטאטקפלה ברלין בניצוח המנהל המוסיקלי שלה, דניאל ברנבויים, מוסיקאי דגול אבל אדם מתועב. וכאן העדפתי בבירור את מצב א׳, היה בו כל מה שצריך לשמוע במערכת מעולה. נוכחות הצ׳לו היתה ענקית, הליווי של ברנבויים נוכח, דינאמי וחי. מצב ב׳ בקטע הזה רק קילקל, הוא היה יותר מדי עד שהעיק עלי כמאזין, כמאכל מעודן שהוטבע בכמויות מופרזות של תבלון, סוכר או מלח.

שתיים אחת למצב ב׳ - האם יהיה תיקו בין-מצבי בקטע הרביעי? נתנו לכנרת המחוננת ליזה באתיאשווילי להוביל בקטע השלישי בקונצ׳רטו לכינור של בטהובן שמלווה בתזמורת הקאמרית-פילהרמונית הגרמנית מברמן. מצב א׳ היה יפה מאוד ומצב ב׳ פשוט התעלה עליו - שוב התלת מימדיות הממכרת, שוב הגובה, שוב הנוכחות - בסלון של רן מויאל קמה ונהייתה בועה מוסיקלית נפלאה. שלוש אחת למצב ב׳ - נצחון ברור וחד משמעי.

ורק אז גילה לי בעל הבית הגאה מהם שני המצבים. כמי שהמליץ בפני מויאל לרכוש את הרמקולים הצידיים והאחוריים של M&K הייתי מאוד גאה על ההמלצה שכיסתה אך מעט על המבוכה. איך נפלתי, כמו רבים וטובים לפני.

תודה רן. היה מעניין לקרוא. החכמתי.

אכן הגעת לשמוע משהו מסוים (שילוב הסאב וופר של חברת פרליסטן במערכת סטריאו) אבל חיכתה לך הפתעה אחרת.
היה נחמד להסתכל על הבעת הפנים שלך.. אחרי שסגרתי את הנאגרות...

מצד שני, אי אפשר "לבוא בטענות" ל- 15 איש, מוכשרים ככל שיהיו, שלא הצליחו לאבחן את זה, כאשר גם הבעלים של המערכת נפל בפח..

זה באמת מורכב לזהות את זה.

רן

 

[liranbh]

אפשר לדבר על איכות סאונד ברכב, נכון שזה לא יהיה כמו מערכת יקרה בבית אבל בהחלט יש איכות.
אני החלפתי רכב בגלל איכות סאונד לא טובה (טוב נו, לא רק בגלל איכות הסאונד ) ,
אבל לפני שרכשתי רכב חדש הבאתי איתי DOK ובדקתי את איכות הסאונד ברכבים כולל איכות הרדיו, והפעם לא היו לי פשרות, רק אם איכות הסאונד מהרדיו ומה DOK היו טובים אז הסתכלתי גם על פרמטרים אחרים (או ההפך אבל הרעיון ברור)
בחלק ממכוניות היוקרה משקיעים הרבה באיכות הסאונד, אין רעש מנוע ואין רעש של פלסטיקים , שווה לבדוק לפני שרוכשים רכב חדש (למי שאוהב איכות בשמע)

גדול
הייתי רוצה לראות את הפרצוף של איש המכירות

 

[RanMoyal]

בדחילו ורחימו, אני שם בצד את העניינים העקרוניים של סראונד מול סטראו , ולא שמעתי אצל רן ככה שמרגיש שקצת מדבר באוויר. אני רק משתף.את התחושה שלי ( אפילו דיסוננס) . ופיזיקה קשורה לזה.
בחודש האחרון , לאחר שנתיים קצת רדומות, התחלתי לשמוע יותר מוזיקה, ומשהו היה חסר לי בפוקוס ובאימג. כלומר, זה הייתה ההבחנה המיידית. התחלתי לנסות לדייק את הרמקולים כאשר אני מציב את הרמקולים במרחק גדול יותר אחד מהשני ומצמיד אותם לקיר האחורי כקו אפס, הבדלים של כ 15-20 סנטימטרים במרחק, וסנטימטרים בודדים בהטייה בזוית. מדהים היה להיווכח איזה הבדל לטובה, ממש כאילו הייתי בנבדל לצלילים עד עכשיו, הפוקוס מתחדד ואיתו המרווח בין הכלים, פרטים צצים ועולים ומשפיעים עלצהבימה והדינמיות, הבאס פתאום מקבל עומק וגוונים, וואוו, בהכל.
כלומר הדיוק בהצבת הרמקולים היה קריטי. והרים את רמת המערכת צעד גדול קדימה.

עכשיו לפי המקרה אצל רן, אני צריך לדמיין שהוספת רמקולים ( על אותו חדר) מיקומם המדויק וכל היתר( התאמות גיינים חיווט וכולי) לא יפגעו בתחושת הסטראו אלא רק יעצימו אותה. וכאן אני חושב שזה אתגר ממש ממש קשה. גם אני לא מתחבר למונח " צליל עוטף" . הייתי אתמול בהופעה בברבי של אביב גדג' ( חוויה מיוחדת למרות שאני לא נמנה על מושבעיו). הצלילים לא עטפו ולא הגיעו מאחורה אלא, הגיעו מקדימה,- באס אימתני, מצילות חדות, דיסטורשנים וגיטרות וצ'לו ( אגב לאו דווקא הגיע הצליל ממיקומם בבמה) והכל בסטראו. חבל שאביב גדג' נבלע לעיתים בין הצלילים ולא היה ניתן להבין מה הוא שר ( כלומר לא ארטיקולציה ולא פירוט- כנראה צירוף של מיסוך אקוסטי , חוסר באלנס, ומיקרופון לא משובח ). ישבתי לפני קונסולת אנשי הסאונד ממש ממול אמצע הבמה.
יכול להיות שהסראונד חשף חוסרים במערכת במצב סטראו? יכול להיות שהסראונד סיפק חוויה עוצמתית אומני פולארית והפך מונחים מקובלים להיי אנד לחסרי משמעות ? ייתכן שמערכת טובה צריכה לרגש - ולעזאזל המדידות? ויתכן שהטרינוב באמת עושה קסמים?
אני בכל אופן מרשה לעצמי להישאר נבוך.

זה בסדר, גם אני הייתי נבוך שלא זיהיתי את זה ולקח לי זמן להבין שה Auro3D נלחץ בטעות.

אני לא יודע לגבי המסקנות שלך, אני כן יודע שתמיד תהיה קבוצה שהיא אטומה לשינויים, חידושים, חוויות אחרות, או סיטואציות שיאתגרו את הבסיס שהם מאמינים בו.

הקבוצה הזו תמשיך לזרוק אבנים מצידי הדרך וכמובן תסרב בכל תוקף לשמוע ולחוות.

אחרים יקראו לזה מירמור, אני חושב שזה עצוב, אותו חוסר רצון להחשף לדברים אחרים, אבל כל אחד שיעשה מה שטוב לו.

יהיו כאלה שידגלו בלשמור על הפיוריסטיות של הסיגנל ועל הקדושה שלו ויהיו כאלה שמבחינתם אפשר לקחת את הסיגנל הזה לערבל אותו, ללעוס אותו, לזרוק אותו באוויר ולתפוס אותו שוב בשתי ידיים, כל עוד זה נשמע יותר טוב....

אין כאן נקודות על דרך. אין כאן נקודות על מספר כזה או אחר של קומפוננטים, אין כאן נקודות על משקלים, או גובה החשבוניות.

הנקודות מחולקות אך ורק לתוצאה הסופית.

רו

 

[clip99]

מבחן עיוור של ממש לא היה כאן . לא במעמד ההאזנה מרובת המשתתפים בכל מקרה , ולא ברור למה מפגש החברים ההוא זוכה להתייחסות כזו ; היחיד שיכול לטעון להתנסות עיוורת הוא בעל המערכת , שנתן דעתו בהדרגה לשינוי אמיתי במערכת , מתוך חוסר מודעות לגביו . השאר לא ידעו מה מנגן , אך ידעו על המעבר בין 2 המצבים.


הגליק האמיתי , שהלך לאיבוד במסגרת של התנצחויות וחילוקי דעות בנוגע לטיבן של מערכות שמע רב ערוצי , איכותה של המערכת אצל המארח והניסיון לבדל בין 2 שיטות ההאזנה הוא הלגיטימיות שיש לסוראונד כמצב האזנה שווה זכויות לדו ערוצי שיכולה להתגלות רק בשמיעה עיוורת . ברגע שמפנימים את המשמעות , אפשר לכל היותר רק לנסות לתת דגשים על משתנים בחוויית השמע (פוקוס , פיזור , תלת מימד וכו') , בהתאם להעדפות אישיות שעשויות , כפי שכבר נוכחנו אצל רן לוי, להשתנות בהתאם להקלטה ולתוכן .


לטעמי הערך המוסף של המבחן, הוא ערעור היסודות של כל מיני נחרצים למיניהם לגבי אותה נאמנות למקור המציאותי או המוקלט . אבל מוסר ההשכל של כל הסאגה הזו הוא ההבנה שבאודיו אין פרות קדושות ובמקרה של בוחן ההאזנה הספציפי הזה מה שכן בפועל קרה שם היה עימות ישיר של הקיבעון שנוצר מתוך תפיסות מוקדמות באשר לעליונות הבלתי מעורערת של שמע דו ערוצי עם מבחן המציאות , וניפוצו . הבעייתיות שנגזרת באופן בלתי נמנע מהתעוררות כזו ידועה : חיזוק או יצירה של דיסוננס , ופגיעה ב"שירת המלאכים" / שאר הרוח שהטיות והשאות שונות יוצרות באופן פסיכולוגי – ובקיצור חירוב החווייה , שהיא רעה חולה המיוחסת בימים כתיקונם לטכנוקרטים...

 

[RanMoyal]

רק תיקון קטן clip99, החוויה לא הייתה מרובת משתתפים, יתכן וזה לא הוסבר נכון.

במשך כשבועיים, אולי שלושה, הגיעו 15 איש, הרוב הגיעו לבד והיו 2 מקרים שהגיעו זוגות.

כיוונתי להזמין יותר, אבל בגלל שהסיפור התחיל לדלוף ואנשים התחילו לדבר, אז הבנתי שאני הולך לאבד את אלמנט ההפתעה ולכן חתכתי את זה והעליתי את הפוסט.

רן

 

[clip99]

לא חשוב , העיקר הוא כמות האנשים .

 

[YOSSI24]

}

AK1
כאשר אני קורא את תגובתך זה מזכיר לי נשכחות. שוב פעם עולה ומצטיירת מולי דמותו המכובדת של אדון שרק לפני זמן לא רב, לא כל כך הסתדר לך איתו. האמת התחננת שיניח לנפשך. במקרה שלא ידעת, יש בניכם הרבה מהמשותף.


אני מרשה לעצמי להזכיר אותו בנשימה אחת איתך AK1 משום שלפחות דבר אחד אני מעריך אצלכם, את חיבתכם העזה לכתיבה אינטגרטיבית.

למותר לציין שלמעשה שניכם משתמשים במתודה זהה. מדובר בדומה לכתיבה דקונסטרוקטיבית שמטרתה אחת, והיא לחתור תחת משמעות הטקסט על מנת לפורר אותו, ובעיקר לערער על כל המשתמע היציב שהוא מגלם. עד כאן הכל טוב ויפה,ותאמין לי או לא, אין לי בעיה אם כתיבה ביקורתית מהסוג הזה, עד לרגע שהיא מתגלה לא רק אצלך די בנקל כפסאודו דקונסטרוקציה.

הבעיה מתחילה כאשר אתה מתעקש לכתוב סיפור מצוץ מהאצבע שלכאורה השוואתי בין סאונד ברכב, לסאונד אצל רן.

אפשר לנסות להבין את חיבתך היתרה לרן והצורך העז שלך לגונן על כל תגובה שיוצאת כנגד שיטת ה-RC סראונד ושאר ירקות.

מכאן לסלף לא רק את דברי הפך זה מכבר לחלק מבעיה רחבה יותר, ובעיקר לתופעה שאינה מכבדת את הפורום וחבריה.

נ.ב
כמובן שמתנצל מראש אם פגעתי בך או בכל מי שמשתמש בסאונד היקפי, שהעזתי בכלל לחשוב על רעיון שסראונד גופא ובפרט זה שקיים ברכב דומה בחוויה שלו בכל הנוגע ל"מעטפת" הסאונד שרן מרבה לדסקס בחשיבותה.
.

יש לך הבחנה חדה ומדוייקת, הבחור
צרה מהלכת, אני מזמן לא קורא את
המריחות שלו, הוא לא מסוגל להבין
קולנוע ביתי נועד לקולנוע, ומטמטם
את כולם שנמנעים להגיב שילך לחפש
את החברים שלו, רוב רעיונותיו פסולים
בהגדרה, מוצא פגמים בתגובות של אחרים כדי להקטין אותם, צריך לעבור לצד אחר ברחוב לא לפגוש אותו.

 

[pruym]

מבחן עיוור של ממש לא היה כאן

האם יש בעולם מבחן יותר עיוור מזה שלנבחן אין מושג על מה הוא נבחן?
שני מצבים שונים והשאלה היחידה מה אתה יותר אוהב?
שאלה שניה אחרי כמה כאלה מה נראה לך שההבדל?
מה לא עיוור בזה?

 

[shokroun]

יהיו כאלה שידגלו בלשמור על הפיוריסטיות של הסיגנל ועל הקדושה שלו ויהיו כאלה שמבחינתם אפשר לקחת את הסיגנל הזה לערבל אותו, ללעוס אותו, לזרוק אותו באוויר ולתפוס אותו שוב בשתי ידיים, כל עוד זה נשמע יותר טוב....

תראה, אני פיוריסט. אין ספק. אלמנט אחד ברמקול, פרה פאסיבי וכולי. אבל עדיין יש לי סאב כי אני מודע לגבולות הפיוריסטיות ויכולת הפיזיקלית של האלמנט של הרמקול. . ולאיש עם המערכת רפרנס שלאורה אני מתקדם, פיוריסט אמיתי, יש סאב וסופר טוויטרים וכל אחד מהם עם הגברה נפרדת. גם הוא מודע לגבול בין תאוריה ועקרונות לבין המציאות של החדר שלו.

יש להבדיל בין ליהנות ממערכת לבין יכולת לחיות איתה לאורך זמן. והאפשרות של המערכת להסב הנאה עם מגוון סגנונות. גם תלוי מה דרישות של המאזין, וכאן אגב, סראונד יכול להוות אלטרנטיבה שוות ערך לסטראו, אין ספק.
בסוף אני יהיה חייב להגיע לשמוע, אין מה לעשות...

 

[AK1]

אני מזמן לא קורא את
המריחות שלו

אם להתבטא בעדינות, אתה לא אומר את האמת, כל האמת ולא דבר שאינו אמת.
אם לא היית קורא, לא היית יודע במה מדובר, לא היית נעלב ומתקרבן וכד'

הוא לא מסוגל להבין
קולנוע ביתי נועד לקולנוע

אתה לא מסוגל להבין שסראונד זה לאו דווקא "קולנוע", והוא קיים בזכות עצמו, בלי תמונה, רק מוזיקה, ויש כמה וכמה labels מכובדים שמוציאים מוזיקה בפורמטים רב-ערוציים, כמו SACD, DVD-Audio ו-Blu-ray, כך שזה לא רק קוריוז.

רוב רעיונותיו פסולים
בהגדרה, מוצא פגמים בתגובות של אחרים כדי להקטין אותם

את רוב רעיונותי אתה בכלל לא מבין, אז הם נראים לך פסולים. הבנת דברים זה לא הצד החזק שלך, אם יש לך צדדים חזקים.

מוצא פגמים בתגובות של אחרים כדי להקטין אותם

אני מוצא פגמים כשהם קופצים לי לראש, לא למטרה כלשהי. עסקתי בכמה דברים שאפשר לראות בהם צדדים של "מציאת פגמים", כמו תיכנות מחשבים, עריכת חוזים, הגהות וכד', אז אותן יכולות שמאפשרות לעשות עבודה טובה בנושאים האלה קופצות גם בהקשרים אחרים, בלי מאמץ ובלי כוונה מוקדמת.

נדמה לך שאתה מרכז העולם שצריך לטרוח כדי להקטין אותך?

 

[arb]

הי
Dan cinermart
היקר

יש מי שבוחר להשליך את יהבו האודיופילי, מתוך מכלול רחב של פרמטרים סוניים על אותה"מעטפת" נדונה. כלומר על אותו א(מ)פקט של התלת, והנפח הכללי שמייצרת המערכת. מה לעשות שגישה זו (תלוי לא מעט באופי המקור, רגישות המערכת ולא פחות חשוב באוזניים) גורמת להסתרת פגמים סוניים אוביקטיבים, ובתוך כך מטשטשת פרטים מהפקה x, כלומר מאותו הכותר שנבחר להאזנה.

מי שהמציאות הנ"ל וטביעת האצבע היחודית לה אינו הכוס תה שלו, ימצא עצמו במוקדם או במאוחר עסוק בחיפוש אחר שלמות סונית קוהרנטית, ובעיקר אידאלית. זה צד אחד של החבל ולא פחות חשוב מהחוויה.

הדבר דומה למי שמביט בקנקן ולא מה שבתוכו.
מנגד יש את אלה שבוחרין לעסוק בתוכן (במה שנמצא בתוך הקנקן) ובמיקרו שלו, וכמובן כיצד הוא בא לידי ביטוי במרחב השמע. זה הצד השני של החבל והחוויה. כמובן שזה לא שחור ולבן ויש מקרים של גם וגם, אבל זה לא המקרה של השרשור הנדון.

זו גם הסיבה שלא מעט אודיופילים לא מסוגלים להאזין לאחוזים ניכרים מהפקות שלא נחשבות אודיופיליות פר אקסלנס במערכת היי פיי דו ערוצי/ מצב סטריאו.

מי ששאל עצמו למה זה קרה לו אחרי שהשקיע כל כך הרבה כסף וזמן ולא מצליח לקבל תשובות ברורות ומספקות, ימצא עצמו מוקדם או במאוחר (בדומה למי שזה כלל לא מענין אותו) מתפעל חלופות שמאפשרות להמנע מלסגור הבאסטה, מכפתורי-TC מיני סראונד ולבסוף-RC.

אני אחרון שטוען שזה פסול, ותמיד קיימת אותה ברירת מחדל. זה גם לא קשור למקובעות סונית כל שהיא בנוגע לשאלת הגביע הקדוש או על איך צריך להאזין. שאלת מיליון הדולר היא מה מחפשים בסאונד, מה מפסידים ומה מרוויחים, מה מתאים או שלא, וזה מתמטי כמו כל דבר אחר בחיים, ובעיקר אישי.

 

[clip99]

האם יש בעולם מבחן יותר עיוור מזה שלנבחן אין מושג על מה הוא נבחן?
שני מצבים שונים והשאלה היחידה מה אתה יותר אוהב?
שאלה שניה אחרי כמה כאלה מה נראה לך שההבדל?
מה לא עיוור בזה?

באמת צריך להסביר את העקרון? הם ידעו שהוחלף משהו , הם ידעו מתי הוחלף משהו . הם לא ידעו רק מה זה היה , וזה הרכיב העיוור היחיד שקיים פה . עצם הידיעה שהחליפו עשויה ליצור הטיה מסויימת , גם אם לא ידוע מה הרכיבים שהוחלפו , גם במקרה דנן בו אין רלוונטיות להטיות מחיר/מיצוב/יוקרה וכו' עקב חוסר הידיעה מה הוחלף/השתנה .

על אחת כמה וכמה כשמדובר בהשוואת שני מצבי השמעה שבפירוש יש בהם הבדל שמיע ומדיד ואם היה מדובר בהחלפה בין 2 רכיבים שמקבלים תוצאה זהה במדידות הידועות והרלוונטיות לעניין קלט אנושי של גלי קול (שמיעה , תחושה) , ייתכן ולא היו מדווחים בהבדל בכלל , גם אם זה כבל פשוט למול כבל אקזוטי יקר .

שלא לדבר על האיפכא מיסתברא שנוצר בהאזנה גלויה - בניגוד למבחן עיוור רגיל בו לא מדווחים על הבדל בהאזנה סמויה אלא גלויה (בערך), כאן היה ההיפך!

 

[arb]

הי
Dan cinermart
היקר

יש מי שבוחר להשליך את יהבו האודיופילי, מתוך מכלול רחב של פרמטרים סוניים, על אותה"מעטפת" נדונה. כלומר על אותו א(מ)פקט של התלת, והנפח הכללי שמייצרת המערכת. מצב נתון זה (תלוי לא מעט באיכות המקור ורגישות המערכת ולא פחות חשוב באוזניים) יסכימו החברים או שלא מפצה על פגמים סוניים אוביקטיבים, ובתוך כך מטשטש פרטים מהפקה x, כלומר מאותו הכותר שנבחר להאזנה.

מי שהמציאות הנ"ל וטביעת האצבע היחודית לה אינו הכוס תה שלו, ימצא עצמו במוקדם או במאוחר עסוק בחיפוש אחר שלמות סונית קוהרנטית ובעיקר אידאלית. זה צד אחד של החבל ולא פחות חשוב מהחוויה.

הדבר דומה למי שמביט בקנקן ולא מה שבתוכו.
מנגד יש את אלה שבוחרין לעסוק בתוכן (במה שנמצא בתוך הקנקן) ובמיקרו שלו, וכמובן כיצד הוא בא לידי ביטוי במרחב השמע. זה הצד השני של החבל והחוויה. כמובן שזה לא שחור ולבן ויש מקרים של גם וגם, רק שזה לא המקרה של השרשור הנדון.

זו גם הסיבה שלא מעט אודיופילים לא מסוגלים להאזין לאחוז ניכר מהפקות שלא נחשבות אודיופיליות פר אקסלנס במערכת היי פיי דו ערוצי/ מצב סטראו.

מי ששאל עצמו למה זה קרה לו אחרי שהשקיע כל כך הרבה כסף וזמן ולא מצליח לקבל תשובות ברורות ומספקות, ימצא עצמו במוקדם או במאוחר (בדומה למי שזה כלל לא מעניין אותו) מתפעל כפתורי-TC מיני סראונד ו-RC.

אני אחרון שטוען שזה פסול, ותמיד קיימת אותה ברירת מחדל. זה גם לא קשור למקובעות סונית כל שהיא בנוגע לשאלת הגביע הקדוש או לגבי מה קריטי יותר או פחות, לחוויית האזנה מושלמת. שאלת מיליון הדולר היא מה מחפשים בסאונד, מה מפסידים ומה מרוויחים, מה מתאים או שלא, וזה מתמטי כמו כל דבר אחר בחיים, ובעיקר אישי.

 

[RanMoyal]

תראה, אני פיוריסט. אין ספק. אלמנט אחד ברמקול, פרה פאסיבי וכולי. אבל עדיין יש לי סאב כי אני מודע לגבולות הפיוריסטיות ויכולת הפיזיקלית של האלמנט של הרמקול. . ולאיש עם המערכת רפרנס שלאורה אני מתקדם, פיוריסט אמיתי, יש סאב וסופר טוויטרים וכל אחד מהם עם הגברה נפרדת. גם הוא מודע לגבול בין תאוריה ועקרונות לבין המציאות של החדר שלו.

יש להבדיל בין ליהנות ממערכת לבין יכולת לחיות איתה לאורך זמן. והאפשרות של המערכת להסב הנאה עם מגוון סגנונות. גם תלוי מה דרישות של המאזין, וכאן אגב, סראונד יכול להוות אלטרנטיבה שוות ערך לסטראו, אין ספק.
בסוף אני יהיה חייב להגיע לשמוע, אין מה לעשות...

אז אתה חצי פיוריסט..

ואיך אתה מצליח לסנכרן בין הסאבוופר לרמקולים?

ואגב, השימוש בסאבוופר לא בהכרח קשור לבעיות פיזיקליות של אלמנטים או רמקולים, הרמקול שלי נמדד באחת הביקורת שהוא יורד ל -19HZ.

השאלה שנשאלת היא: איך הוא יורד ולא כמה נמוך הוא יורד...
סאבוופר תמיד ימלא מטלה זו טוב יותר מכל רמקול בעולם ולו מהטעם שהוא יכול להנות ממיקום אחר בחלל..

רן

 

[clip99]

יש מי שבוחר להשליך את יהבו האודיופילי... על אותו א(מ)פקט של התלת, והנפח הכללי שמייצרת המערכת. גישה זו ..מעלימה פגמים סוניים אוביקטיבים, ובתוך כך מטשטשת פרטים ..מי שהמציאות הנ"ל וטביעת האצבע היחודית לה אינו הכוס תה שלו..ימצא עצמו במוקדם או במאוחר עסוק בחיפוש אחר שלמות סונית..

נראה לי שהכוונה היתה "מי שהמציאות הנ"ל וטביעת האצבע היחודית לה היא כן הכוס תה שלו" , לא כפי שרשום? ואם כן , מניין הנחרצות שיציאה למסע שיפורים מחוייבת המציאות עבור מי שבחרו בתוואי הרב ערוצי ?

הדבר דומה למי שמביט בקנקן ולא מה שבתוכו.
מנגד יש את אלה שבוחרין לעסוק בתוכן (במה שנמצא בתוך הקנקן) ובמיקרו שלו, וכמובן כיצד הוא בא לידי ביטוי במרחב השמע. זה הצד השני של החבל והחוויה. כמובן שזה לא שחור ולבן ויש מקרים של גם וגם, אבל זה לא המקרה של השרשור הנדון.

קיבלתי את הרושם שאצל רן זה דווקא כן המקרה , כלומר מתקיים אצלו "גם וגם" ואיכות השמע בדו משתווה , או ניצבת לצד הרב ערוצי או לפחות לא נופלת ממנה כאשר האבחנה היא בין אותם פרמטרים שהזכרת וההכרעה לא נוטה לכאן או לכאן , כפי שנוכחו כשהסוד התגלה.

זו גם הסיבה שלא מעט אודיופילים לא מסוגלים להאזין לאחוזים ניכרים מהפקות שלא נחשבות אודיופילית במערכת היי פיי דו ערוצי/ מצב סטריאו.

וזה בדיוק מה שעומת אצל רן : הגדרת האודיופיליות האובייקטיבית אל מול החווייה .

 

[pruym]

הם ידעו שהוחלף משהו , הם ידעו מתי הוחלף משהו . הם לא ידעו רק מה זה היה , וזה הרכיב העיוור היחיד שקיים פה

ובאמת רן מדווח רק על רכיב אחד שעמד למבחן עיוור שזה אומר בשפת רחוב פשוטה שהיה פה מבחן עיוור ב100%, לא חייבים להתחכם בכוח וזה שאתה מתבל את הפוסטים שלך בארמית לא הופך אותם לחכמים.