זה ממש לא קשור לשום דבר, מעבר לזה שבאחת ההשמצות האישיות עליו אמרו שהוא לא אמין בגלל שהוא ערבי, מה שלא נראה לי נכון לא מבחינת המוצא ולא מבחינת ההשפעה על האמינות.
אני לא בטוח שזה רעיון טוב, ואסביר למה.
ראשית, יש סט מדידות שנוהגים לספק כ"specs" של מכשירים, כמו frequency response, THD וכד', שהבעיה הקטנה איתם היא שאין כל כך מתאם בין המדידות האלה לבין איך שהמכשיר נשמע, וגם לא תמיד יש משמעות לשיפור במדידות.
אם למשל רגישות האוזן לעיוותים הרמוניים היא 0.5% בסינוס טהור בתנאי מעבדה (לא בטוח במספר), אז ברור שהרגישות לזה קטנה בהרבה במוזיקה, ששם אפילו אפשר שלא להרגיש בכמה אחוזי עיוות טובים. בסירטון שאליו הפניתי, מדובר על זה שאודיופילים מנוסים לא ידעו לומר מה עדיף בין הקלטה נתונה לבין אותה הקלטה עם 18%(!!!) עיוות. כך שלנתון "גרוע" של 2% עיוות אין שום יתרון מעשי על 0.000002%, למרות שזה פי מיליון. כנ"ל גם ב-frequency response: נתון מצויין של 5-100kHZ±0.1dB בפועל אינו עדיף כלל על נתון בינוני של 20-20kHZ±2dB, כי החדר ומה שבתוכו בולעים ומדגישים בסטיות שיכולות בקלות לעלות על 10dB.
אני בטוח שיש מדידות שיש מתאם בימיהן לבין איך שהמכשיר נשמע, אבל לא מפרסמים את תוצאותיהן ב-specs, ומה שכן מפרסמים, לא ממש מעניין, כולל גם damping factor, שלא ממש מנבא את איכות הבאס.
מדידות של כבלים חסרות משמעות לחלוטין כמדד לאיכות. אפילו המדידה של הכבל הגרוע בסירטון שהפנית אליו הגיעה לסדר גודל של 100dB- בתנאים קיצוניים של השראה מגנטית, ממש חלש, וכפי שהוא אומר, אחרי ההמרה ל-DC לא נשאר מזה כלום ממילא ואין מה לדאוג לזה.
אז אני לא יודע לאיזה מדידות אתה מאמין, אבל נראה לי שבפועל, אין מדידות סטנדרטית ששווה להתעניין בהן.
ולגבי רגישות האוזן של מאזין -- לא זה מה שמעניין, אלא יכולות ההבחנה שלו והטעם/ההעדפות שלו, ואין טעם להאמין לאף אחד אלא רק אחרי שבדקת במו אוזניך אם ההמלצות שלו תואמות לטעמך, או מנוגדות לו, או שאין מתאם, ישר או הפוך.