וילסון אודיו מתחדשת ברמקולים סאשה V

[tomertsin]

וילסון אודיו משיקה עולמית (בצורה דרמטית) את הסאשה V בתאריך 23/6, היחידות סביר להניח יהיו מתוצרת החברה הדנית סקאן ספיק.
שיהיה להם בהצלחה מרובה.

https://www.facebook.com/100070332364575/posts/309429308078146

 

[tomertsin]

סרטון יוטיוב חביב ביותר של המגזין "the absolute sound", עם פיטר מגרף מוילסון אודיו בו הוא מציג את הסאשה V (לא חמש).

 

[gtr]

סירטון ארוך למען האמת,עד שמסיימים לראות,יוציאו דגם 6.

 

[moshem74]

איכות בניה והרכיבים עצמם של הרמקול היא מטורפת. כנ"ל העלויות.
לוקח זמן ותובנות להגיע לזה אבל, בשביל צליל טוב לא חייבים איכות בניה מטורפת ורכיבים מטורפים, וגם לא חייבים להשקיע שקים של שטרות או לקחת תוכניות מימון..
החלק ההתחלתי הוא הכי קשה = צריך בתור התחלה לעשות סוויץ במוח (סוג של סטופ-כיבוי-אישור).

 

[tomertsin]

משה,
יחידות הרמקולים של הסאשה V טובות + הם סקאן ספיק והתיבה מעץ. למה הם לא משתמשים בטוויטר בריליום (גם סקאן ספיק) שהוא יותר טוב. אני משער, שהחברה לקחה 2,000 טויטרים רגילים החברה והם צריכים לגמור את המלאי שאצלהם...
זה ביזנס והם מרוויחים הרבה כסף! וילסון מעלים מחירים במינימום 10 אלפים דולר (נושק ל-50 אלף דולר), לעומת הדגם הקודם - זה נראה לי קצת הרבה כסף. מחיר זוג חדשים מתחיל 49 אלף דולר אמריקאי, ולגימור יקר עוד יותר.
ימים יגידו איזה ביקורות הם יקבלו.

 

[moshem74]

זה מטורף, זה מה שנקרא שיווק. זה מכוון לפלח שוק מסויים.

 

[רן לוי]

וילסון אודיו לא עוברים לטוויטר בריליום או כל חומר מתכתי אחר ולא מחכים לגמר המלאי שיש להם של יחידות הטוויטר הקיימות כדי להחליף אותם בדגמים הבאים בטוויטרים מחומרים אחרים. הם השתמשו במשך שנים ארוכות עד 2011 בטוויטרי טיטאניום של פוקאל בכל הדגמים שלהם, ואז הם עברו בהחלטה מודעת ומנומקת לטוויטרים מכיפת משי רכה של סקאן ספיק שנמצאים בכל הדגמים בסיומת V כבר בדור הרביעי שלהם. המטרה היתה ליצור רמקול בעל צליל יותר ״רך״ שתואם את הצליל הבסיסי של יחידות הנייר (תרכובת של צ׳לולוז וסיבי פחמן) שבהם משתמשת וילסון בשלוש יחידות המיד שלה (7 אינץ׳, 5.75 אינץ׳ ו-4 אינץ׳ בהתאם לדגם) ובכל יחידות הבאס, כולן אגב של סקאן ספיק.

ואגב, תיבת הרמקולים של וילסון איננה תיבת עץ. התיבה החיצונית בכל הרמקולים שלהם מורכבת מכמה שכבות של חומר פולימרי בשם רזין ברמות שונות של עובי וצפיפות (וילסון מכנה אותם חומר X וחומר S). היה לוילסון בשנים האחרונות רק רמקול אחד עם תיבת עץ - דגם סברינה המקורי ובסברינה X שהחליף אותו בנוייה התיבה גם כן מאותו חומר X פולימרי מוכר. וילסון משתמשים בעץ רק בחיזוקים הפנימיים - הברייסינג - של התיבות.

ועוד משהו - V שבשם הרמקולים (אלקס, אלקסיה ועכשיו גם סשה) איננו 5. ה-V הוא כינויו המסחרי של הפולימר (חומר V) שממנו עשוייה הפלטה השטוחה שמונחת על יחידת הוופרים הנפרדת באותם דגמי וילסון אודיו ומשככת את הדהודי החלק העליון של תיבת הוופרים כלפי תיבה או תיבות הטוויטר-מיד או מידים שמעליה, בהתאם לדגם.

 

[לני]

וילסון אודיו לא עוברים לטוויטר בריליום או כל חומר מתכתי אחר ולא מחכים לגמר המלאי שיש להם של יחידות הטוויטר הקיימות כדי להחליף אותם בדגמים הבאים בטוויטרים מחומרים אחרים. הם השתמשו במשך שנים ארוכות עד 2011 בטוויטרי טיטאניום של פוקאל בכל הדגמים שלהם, ואז הם עברו בהחלטה מודעת ומנומקת לטוויטרים מכיפת משי רכה של סקאן ספיק שנמצאים בכל הדגמים בסיומת V כבר בדור הרביעי שלהם. המטרה היתה ליצור רמקול בעל צליל יותר ״רך״ שתואם את הצליל הבסיסי של יחידות הנייר (תרכובת של צ׳לולוז וסיבי פחמן) שבהם משתמשת וילסון בשלוש יחידות המיד שלה (7 אינץ׳, 5.75 אינץ׳ ו-4 אינץ׳ בהתאם לדגם) ובכל יחידות הבאס, כולן אגב של סקאן ספיק.

ואגב, תיבת הרמקולים של וילסון איננה תיבת עץ. התיבה החיצונית בכל הרמקולים שלהם מורכבת מכמה שכבות של חומר פולימרי בשם רזין ברמות שונות של עובי וצפיפות (וילסון מכנה אותם חומר X וחומר S). היה לוילסון בשנים האחרונות רק רמקול אחד עם תיבת עץ - דגם סברינה המקורי ובסברינה X שהחליף אותו בנוייה התיבה גם כן מאותו חומר X פולימרי מוכר. וילסון משתמשים בעץ רק בחיזוקים הפנימיים - הברייסינג - של התיבות.

ועוד משהו - V שבשם הרמקולים (אלקס, אלקסיה ועכשיו גם סשה) איננו 5. ה-V הוא כינויו המסחרי של הפולימר (חומר V) שממנו עשוייה הפלטה השטוחה שמונחת על יחידת הוופרים הנפרדת באותם דגמי וילסון אודיו ומשככת את הדהודי החלק העליון של תיבת הוופרים כלפי תיבה או תיבות הטוויטר-מיד או מידים שמעליה, בהתאם לדגם.

הי
יש לך תמונה של הפלטה השטוחה על יחידת החופרים?

 

[רן לוי]

התמונה הזו מופיעה באתר של וילסון אודיו. מוצג שם רמקול סשה V בצבע תכלת, ורואים בהילוך איטי כיצד הפלטה יורדת מלמעלה ו״מתלבשת״ על חלקה העליון של יחידת הוופרים.

 

[tomertsin]

רן שלום,
היה לי 2 טוויטרים כאלה ב-YG שנקנו על ידי לפני 15 שנים. אני יכול לומר שהיום הם נחשבים טובים + ולא יותר. לסקאן ספיק יש 3 טוויטרים טובים יותר! אז וילסון אודיו אוהבים להשתמש בטוויטר נחות?
לגבי גימור התיבה, אכן חלק עשוי מפולימר וחלק מעץ.

מה דעתך על הסידרה החדשה של B&W 800 D4 Signature?

Bowers & Wilkins' flagship 800 Diamond speakers get the Signature treatment

They offer more than just glitzy new finishes

www.whathifi.com

 

[רן לוי]

וילסון אודיו אוהבים כבר שנים רבות כסף. קודם דיויד האב המנוח שהנחיל לענף האולטרא הייד אנד כבר בתחילת שנות השמונים יחד עם שותפו לגישה הזו מארק לוינסון (האיש, לא החברה דהיום) שגם למוצרי אודיו רצוי להתייחס כאל מוצר יוקרתי ולגבות עליהם מחיר תואם. בנו דריל וילסון רק ממשיך את דרכו הקפיטליסטית של אביו-מולידו ועוד מוסיף ומוסיף בכל שנה אלפי דולרים למחירי הרמקולים שלהם, ואם יש קונים, אז הכל בסדר, ויהיו קונים, כי וילסון אודיו הצליחו לבנות לעצמם ובצדק את השם והמוניטין הגדול ביותר (תדמיתית) בתחום רמקולי האולטרא היי אנד. ובקפיטליזם האמריקאי החזירי הגישה הזו היא ברכה גדולה וחזות הכל. והשימוש ביחידות זולות יחסית של סקאן ספיק (לא רק טוויטרים, גם יחידות מיד ויחידות באס) פשוט מקטין להם את העלויות. זה הכל. שנאמר עקוב אחר הכסף.

לפני כעשרים שנה התראיין דיויד וילסון בראיון פתוח-יחסית לאבסולוט סאונד. הוא חשף אז את מבנה התמחור שהיה נכון אז לשוק האולטרא היי אנד. התחשיב היה כזה - מחיר זוג רמקולים לצרכן (נניח עשרת אלפים דולר. באותה עת יכולת לקנות במחיר הזה זוג חדש של וילסון סופיה 1, רמקול שמוכר לך תומר היטב) משקף עלות ליצרן, כולל כל התקורות - המפעל ביוטה ותחזוקתו, ציוד ייצור ובדיקה ותחזוקתו, שכר לעובדים וכו׳ של אלפיים דולר בלבד. כלומר יחס של 1 ל-5. אם התחשיב הזה לא השתנה הרי שלדריל וילסון עולה לייצר זוג סשה V חדישים רק כעשרת אלפים דולר, והוא דורש עליהם היום 48900 דולר, מחיר מחירון בארה״ב באחד מארבעת הגימורים הבסיסיים.

ואגב בשנת 2009 היה מחזור המכירות הכולל של וילסון אודיו (רמקולים ומוצרים נלווים) כ-12 מליון דולר. אין לי נתונים עדכניים, כי זו חברה פרטית-משפחתית שאיננה חשופה מבחינה עיסקית לציבור.

 

[moshem74]

המחירים הזויים ועל זה העסק בנוי, רק לעשירים (בכסף), פחות קשור לצליל אלה יותר ליוקרה (לקנות את ה הכי יקר שיש).

 

[רן לוי]

ולסיפא של שאלתך תומר. גם באוארס אנד וילקינס (או ליתר דיוק הבעלים החדשים שלהם, קצת קשה לעקוב, כי כל כמה שנים מתחלפת הבעלות על החברה המשובחת הזו) מלמדים מהשבוע את השיעור של ״מוניטין שווה הרבה כסף ויהיו הרבה שישלמו לנו עבורו״. מחיר זוג רמקולי הדגל בסדרה (עד השבוע) 801 די 4 עומד בבריטניה, ארץ התכנון והייצור על 32500 פאונד בלבד והוא ממשיך להיות מיוצר. מחירו של דגם 801 די 4 סיגנצ׳ר, מוצר חדש ולא רק בעניין של גימור קוסמטי, כבר הוקפץ ל-45000 פאונד, תוספת של כ-40 אחוזים למחיר. אני מניח שאנשי המחלקה הכלכלית של באוארס אנד וילקינס חישבו יפה מאוד מה תהיה השפעת הצעד הזה על מחזור המכירות הכולל שלהם, ורק אז התקבלה ההחלטה על תכנון וייצור הדגם הנוסף 801 די 4 סיגנצ׳ר.

 

[לני]

וילסון אודיו אוהבים כבר שנים רבות כסף. קודם דיויד האב המנוח שהנחיל לענף האולטרא הייד אנד כבר בתחילת שנות השמונים יחד עם שותפו לגישה הזו מארק לוינסון (האיש, לא החברה דהיום) שגם למוצרי אודיו רצוי להתייחס כאל מוצר יוקרתי ולגבות עליהם מחיר תואם. בנו דריל וילסון רק ממשיך את דרכו הקפיטליסטית של אביו-מולידו ועוד מוסיף ומוסיף בכל שנה אלפי דולרים למחירי הרמקולים שלהם, ואם יש קונים, אז הכל בסדר, ויהיו קונים, כי וילסון אודיו הצליחו לבנות לעצמם ובצדק את השם והמוניטין הגדול ביותר (תדמיתית) בתחום רמקולי האולטרא היי אנד. ובקפיטליזם האמריקאי החזירי הגישה הזו היא ברכה גדולה וחזות הכל. והשימוש ביחידות זולות יחסית של סקאן ספיק (לא רק טוויטרים, גם יחידות מיד ויחידות באס) פשוט מקטין להם את העלויות. זה הכל. שנאמר עקוב אחר הכסף.

לפני כעשרים שנה התראיין דיויד וילסון בראיון פתוח-יחסית לאבסולוט סאונד. הוא חשף אז את מבנה התמחור שהיה נכון אז לשוק האולטרא היי אנד. התחשיב היה כזה - מחיר זוג רמקולים לצרכן (נניח עשרת אלפים דולר. באותה עת יכולת לקנות במחיר הזה זוג חדש של וילסון סופיה 1, רמקול שמוכר לך תומר היטב) משקף עלות ליצרן, כולל כל התקורות - המפעל ביוטה ותחזוקתו, ציוד ייצור ובדיקה ותחזוקתו, שכר לעובדים וכו׳ של אלפיים דולר בלבד. כלומר יחס של 1 ל-5. אם התחשיב הזה לא השתנה הרי שלדריל וילסון עולה לייצר זוג סשה V חדישים רק כעשרת אלפים דולר, והוא דורש עליהם היום 48900 דולר, מחיר מחירון בארה״ב באחד מארבעת הגימורים הבסיסיים.

ואגב בשנת 2009 היה מחזור המכירות הכולל של וילסון אודיו (רמקולים ומוצרים נלווים) כ-12 מליון דולר. אין לי נתונים עדכניים, כי זו חברה פרטית-משפחתית שאיננה חשופה מבחינה עיסקית לציבור.

הי
אני לא רוצה לגונן עליהם אבל אתה לא חושב שהם בחרו את הדרייברים כי הם נשמעים להם נכון יותר?

 

[רן לוי]

הי
אני לא רוצה לגונן עליהם אבל אתה לא חושב שהם בחרו את הדרייברים כי הם נשמעים להם נכון יותר?

כן, בהחלט כן - לפחות לגבי הבחירה בטוויטר עם כיפת משי רכה. כפי שהסברתי, זאת היתה בחירה מנומקת ומושכלת של וילסון שבוצעה כבר לפני כעשר שנים. וילסון הסבירו אז שלאחר שהתקבלה ההחלטה לזנוח את יחידות הטיטאניום הם בחנו טוויטרים מהמון סוגי חומרי כיפה כולל בריליום ויהלום והחליט שטוויטר כיפת משי רכה נשמע להם הכי נכון. מצד שני, אף פעם לא נדע, כי את זה הם לא מספרים לנו, האם הבחירה בוצעה בשל עלותו הנמוכה יותר של טוויטר מכיפת משי רכה.

לגבי הבחירה ביחידות מיד וביחידות וופרים זולות יחסית. מאז ומתמיד השתמשה וילסון ביחידות קרטון עבור יחידות המיד ויחידות הוופרים, כך שכאן לא היה שום שינוי. אבל זו היתה הגאונות השיווקית של האבא דיויד וילסון. מה שאני קורא אחורה-קדימה. מצד אחד להשתמש ביחידות קרטון זולות ומצד שני לייצור לרמקול תדמית של אולטרא היי אנד ולמכור אותו במחירי עתק ע״י השימוש בפולימר, חומר מרוכב לייצור התיבות. הכל תוך כדי כך שהוא מציג ובצדק את הבחירה בפולימר כעיקרון שהוא המציא - עקרון התיבה המתה, כבחירה עדיפה על תיבת עץ מהדהדת. הבחירה בפולימר שווקה אז, בשנות השמונים של המאה העשרים, כעיסוק בחומר עתידני, ובמונחים של ימינו ״הייטקי״. ההחלטה הזו יצרה לוילסון אודיו בידול שיווקי ברור מול כל שאר שוק הרמקולים והפכה את החברה למה שהיא היום.

 

[לני]

כן, בהחלט כן - לפחות לגבי הבחירה בטוויטר עם כיפת משי רכה. כפי שהסברתי, זאת היתה בחירה מנומקת ומושכלת של וילסון שבוצעה כבר לפני כעשר שנים. וילסון הסבירו אז שלאחר שהתקבלה ההחלטה לזנוח את יחידות הטיטאניום הם בחנו טוויטרים מהמון סוגי חומרי כיפה כולל בריליום ויהלום והחליט שטוויטר כיפת משי רכה נשמע להם הכי נכון. מצד שני, אף פעם לא נדע, כי את זה הם לא מספרים לנו, האם הבחירה בוצעה בשל עלותו הנמוכה יותר של טוויטר מכיפת משי רכה.

לגבי הבחירה ביחידות מיד וביחידות וופרים זולות יחסית. מאז ומתמיד השתמשה וילסון ביחידות קרטון עבור יחידות המיד ויחידות הוופרים, כך שכאן לא היה שום שינוי. אבל זו היתה הגאונות השיווקית של האבא דיויד וילסון. מה שאני קורא אחורה-קדימה. מצד אחד להשתמש ביחידות קרטון זולות ומצד שני לייצור לרמקול תדמית של אולטרא היי אנד ולמכור אותו במחירי עתק ע״י השימוש בפולימר, חומר מרוכב לייצור התיבות. הכל תוך כדי כך שהוא מציג ובצדק את הבחירה בפולימר כעיקרון שהוא המציא - עקרון התיבה המתה, כבחירה עדיפה על תיבת עץ מהדהדת. הבחירה בפולימר שווקה אז, בשנות השמונים של המאה העשרים, כעיסוק בחומר עתידני, ובמונחים של ימינו ״הייטקי״. ההחלטה הזו יצרה לוילסון אודיו בידול שיווקי ברור מול כל שאר שוק הרמקולים והפכה את החברה למה שהיא היום.

לפי טעמך איזה יחידות עדיפות?

 

[ליאור]

הגאונות השיווקית של האבא דיויד וילסון ..... הבחירה בפולימר שווקה אז, בשנות השמונים של המאה העשרים, כעיסוק בחומר עתידני

הגאונות השיווקית היא שבמקום המילה 'פלסטיק' שהציבור מזהה, הוא משתמש במילה האקזוטית "פולימר"

 

[רן לוי]

לפי טעמך איזה יחידות עדיפות?

הגאונות השיווקית היא שבמקום המילה 'פלסטיק' שהציבור מזהה, הוא משתמש במילה האקזוטית "פולימר"

1. מול טוויטר כיפת משי רכה נציב טוויטר בריליום כמו שיש למשל בסדרת דגמי אוטופיה לדורותיה של פוקאל. אני לא אוהב טוויטרי בריליום.
2. זה נכון. כל מי שאי פעם טס במטוס יזהה את הרזין שבו משתמשים וילסון אודיו לייצור התיבות מאוד בקלות זה חומר הבידוד האקוסטי בשני צידי המטוס, זה שבתוכו יוצקים את החלונות. תפקידו של קיר הרזין במטוס הוא לשכך כמה שאפשר את רעשי הטיסה כדי שהנוסעים יסבלו מהם כמה שפחות. בפעם הבאה שתשב במטוס תקיש על החומר הזה, ההרגשה היא של הקשה בפלסטיק קשיח, כי יש שם רק שכבה דקה של רזין. לעומת זאת ברמקולי וילסון יש כמה שכבות, תקיש על התיבה של רמקול שלהם, ולא תרגיש כאילו הקשת בפלסטיק.

ברזין השתמשו פעם נוספת וכושלת בתעשיית האודיו לפני כעשרים וחמש שנה - חברת מישן הבריטית פיתחה יחידות טוויטר ומיד דמויי כפתורים קטנים ועגולים, היא מיקמה אותם בתוך ריבועי רזין שטוחים ודקים וקראה לטכנולוגייה הזו NXT . במקביל היא חתמה חוזים עם כ-25 חברות רמקולים בעולם - כולם יצרנים מוכרים מאוד ליישום הטכנולוגיה במוצרים שלהם. זה לא קרה מעולם. משטחי הרזין שבהם השתמשו היו כל כך דקים שבתדרים הגבוהים במקום לבודד אקוסטית את יחידות הכפתור הם גרמו לויברציות נוספות ומזיקות. הטכנולוגיה הכושלת נזנחה לאחר כשנה, ומישן זרקה אותה לפח.

 

[moshem74]

הגאונות השיווקית היא שבמקום המילה 'פלסטיק' שהציבור מזהה, הוא משתמש במילה האקזוטית "פולימר"

כן ברור גאונות : במקום חוטים כבילה, במקום רגליות רזוננטים במקום מדף שיכוך, קיצר חבל להתחיל עם זה שוב שיהנו.

 

[RB68]

1. מול טוויטר כיפת משי רכה נציב טוויטר בריליום כמו שיש למשל בסדרת דגמי אוטופיה לדורותיה של פוקאל. אני לא אוהב טוויטרי בריליום.
2. זה נכון. כל מי שאי פעם טס במטוס יזהה את הרזין שבו משתמשים וילסון אודיו לייצור התיבות מאוד בקלות זה חומר הבידוד האקוסטי בשני צידי המטוס, זה שבתוכו יוצקים את החלונות. תפקידו של קיר הרזין במטוס הוא לשכך כמה שאפשר את רעשי הטיסה כדי שהנוסעים יסבלו מהם כמה שפחות. בפעם הבאה שתשב במטוס תקיש על החומר הזה, ההרגשה היא של הקשה בפלסטיק קשיח, כי יש שם רק שכבה דקה של רזין. לעומת זאת ברמקולי וילסון יש כמה שכבות, תקיש על התיבה של רמקול שלהם, ולא תרגיש כאילו הקשת בפלסטיק.

ברזין השתמשו פעם נוספת וכושלת בתעשיית האודיו לפני כעשרים וחמש שנה - חברת מישן הבריטית פיתחה יחידות טוויטר ומיד דמויי כפתורים קטנים ועגולים, היא מיקמה אותם בתוך ריבועי רזין שטוחים ודקים וקראה לטכנולוגייה הזו NXT . במקביל היא חתמה חוזים עם כ-25 חברות רמקולים בעולם - כולם יצרנים מוכרים מאוד ליישום הטכנולוגיה במוצרים שלהם. זה לא קרה מעולם. משטחי הרזין שבהם השתמשו היו כל כך דקים שבתדרים הגבוהים במקום לבודד אקוסטית את יחידות הכפתור הם גרמו לויברציות נוספות ומזיקות. הטכנולוגיה הכושלת נזנחה לאחר כשנה, ומישן זרקה אותה לפח.

resin, בעברית שרף, אינו חומר ספציפי אלא שם כללי להמון (אלפים, אל תתפוס אותי במילה) חומרים, חלקם סינטטים וחלקם ממקור טבעי (ענבר, למשל) שנמצאים בשימוש סופר נפוץ בכל התעשיות. אפוקסי כדוגמה הוא שרף. בחומרים מרוכבים יש תמיד שרף פלוס עוד משהו (בד"כ סיבים כמו סיבי פחם או זכוכית). באודיו השתמשו ומתמשים המון בשרפים שונים ומשונים.
אין בזה שום יחוד, בלי לטעון שום דבר לגבי איכויות החומר של וילסון..