נדמה לי שיש כאן שתי שיחות נפרדות, גם אם יש חפיפה ביניהן במקום מסוים.
האחת מקוננת על יוקר המחירים, וטוענת שזאת הסיבה למיעוט ו/או להתמעטות האודיופילים;
והשיחה השנייה משתדלת למצוא פתרונות לקרב קהל חדש לתחום.
לגבי השיחה הראשונה, וכמו בכל תחום, מיותר לדעתי לצאת בהאשמות, כי הן בעצם האשמות כלליות מאוד על אופי הטבע האנושי. מוטב להתמקד בצרכנות נבונה. להפעיל שיקול דעת, ובמקרה שלנו, לתת לאוזניים לעבוד שעות נוספות. אני יודע שקל להגיד וקשה לעשות, כי זו עובדה שרוב-רובם של בני האדם מתקשים להפעיל שיקול דעת, ולראיה: העוצמה וההשפעה האדירות של מערכות השיווק, המיתוג והפרסום.
האם יש לזה פתרון? לא, כך בנוי חלק גדול מהמין האנושי. אז הצעה קטנה. אם מישהו מספיק כן עם עצמו לחשוד בעצמו ששיקול דעתו הוא לא מי יודע מה, ושהוא קורבן שגרתי של מערכת הפרסום, נדמה לי שהדרך הטובה ביותר לטפל בכך היא להסתכל בתמונה לפי שניגשים לקרוא מה כתוב עליה. או, במקרה שלנו, תעצמו את העיניים ותפקחו את האוזניים. במילים אחרות, האזנה עיוורת, עד כמה שזה ניתן. כי גם כדי לבחור למה להאזין צריך להפעיל שיקול דעת.
לגבי השיחה השנייה, המתמקדת בקירוב קהל חדש, נדמה לי שאודיופיליה היא התאהבות. ואי-אפשר, או מיותר, להסביר התאהבות למי שלא חווה אותה.
לכל אחד מאיתנו יש את סיפור ההתאהבות הקטן שלו בתחום הנפלא שלנו, ואני לא בטוח שברוב המקרים הוא התחיל מאותם מוצרי בסיס שרן ועוד כמה חברים כאן מציעים.
במבט לאחור, הייתי כנראה אודיופיל רדום בנערותי, בשנות ה-70, וכאדם צעיר בשנות ה-80. כל השנים האלה ההיכרות שלי הייתה אך ורק עם מערכות בסיסיות מאוד, משולבות או בחלקים. הפעם הראשונה שבה נחשפתי לאיכות אחרת הייתה בקנייה אימפולסיבית ב-1989 של אוזניות ב-140 דולר, בקנדה. הן הרחיבו את אופקיי המוזיקליים והסבו לי בשל כך שמחה עצומה. אבל אז, שנה אחר כך, נחשפתי בפעם הראשונה לצליל. למשהו שעד אז היה רק חלק ממשהו, אם בכלל, ועכשיו פתאום הפך להיות הציר. צליל. הצליל הבודד. אני זוכר איך ממש התקבעתי במקום כששמעתי את הצליל הזה. ואחר כך עוד אלמנטים שלא שמעתי מעודי – כמו תמונת במה ברורה, עומק במה, עידון (זו הייתה מערכת שהורכבה מרמקולים קוואד 57, מגבר קוואד 405, ופטיפון לין זונדק).
רוצה לומר, ומחווייתי הפרטית בלבד, שמה שהשאיר אותי אדיש, או לפחות בשולי התחום, היה ציוד בסיסי. מה שקירב אותי היה ציוד ראוי לשמו.
וכאן כמובן שתי השיחות מתחברות: ציוד ראוי לשמו במחירים הוגנים. מכאן ואילך, הכדור בידיים של כל אחד ואחד.