וילסון אודיו מתחדשת ברמקולים סאשה V

[רן לוי]

האמת, לא קראתי את כל השרשור לעומק, ממה שאני יכול להביע את דעתי הלא מקצועית ( אינני סוחר )

חזרתי לפני מספר ימים מארה״ב.
חברה מובילה בתחום האודיו הואילה לכבד את בקשתי לסיור אצלם.
בתום הסיור הושבתי בחדר ההאזנות ( אולם האזנות )
הרמקולים היו Chronosonic XVX של וילסון.
אין ספק שהחוויה מדהימה כי המערכת נבנתה ללא פשרות וללא הגבלה כספית או טכנית בידי הטובים בתחום.

לי בבית יש מערכת צנועה יותר אבל המסקנה שאותה אני רוצה להעביר היא , שההבדל בין הטופ ששמעתי לבין מה שיש לי בבית כן מצדיק את הפרש העלות .

זוג כרונוסוניק XVX של וילסון אודיו עולים בארה״ב כ-350 אלף דולר. לא נקבת בשם של יצרן האלקטרוניקה שהזמין אותך להדגמה אבל אני מניח שהאלקטרוניקה שהוא חיבר לרמקולים מחירה בארה״ב עוד כ-150 אלף דולר לפחות. כלומר מערכת סטריאו בחצי מליון דולר. חבל שלא נסעת בתום ההדגמה למשרד תיווך הדירות הקרוב ביותר למפעל שבו היית וביקשת לדעת איזו דירה תוכל לקנות באותה עיר בחצי מליון דולר. אתם מבינים לאיזו רמות מחיר מטורפות הגיע הענף הזה? לא רק וילסון. 90 אחוז מהיצרנים של המכשירים בענף משחקים במגרש של קומפוננט יחיד (זוג רמקולים, מגבר עם יכולות הזרמה, פטיפון, מגבר פטיפון) בעלות של 10000 דולר/אירו/פאונד לקומפוננט יחיד. רק עשרה אחוז מהיצרנים של המכשירים עובדים רק בשוק הבסיסי ובשוק האמצעי של מוצרים במחיר של עד 10000 דולר/אירו/פאונד ליחידה. תנהגו בחכמה ותקנו דווקא את המוצרים שלהם.

 

[omi]

רק עשרה אחוז מהיצרנים של המכשירים עובדים רק בשוק הבסיסי ובשוק האמצעי של מוצרים במחיר של עד 10000 דולר/אירו/פאונד ליחידה. תנהגו בחכמה ותקנו דווקא את המוצרים שלהם.

ובאופן כללי קנו גם מהיבואנים שמציעים ציוד במחירים שפויים, ולא מאלה שלא מכניסים אליהם רכיבים בפחות מ 25k ₪ לדוגמה. אם הם רוצים בידול, ניתן להם אותו.

 

[newhere]

ובאופן כללי קנו גם מהיבואנים שמציעים ציוד במחירים שפויים, ולא מאלה שלא מכניסים אליהם רכיבים בפחות מ 25k ₪ לדוגמה. אם הם רוצים בידול, ניתן להם אותו.

אכן.
האלקטרוניקה הייתה של Audio Research
בדגמים הבכירים ביותר שלהם.
כבלים של Transparent
מה ששמעתי הגיע ל 750 א $ לערך .
לא כולל טיפול אקוסטי וחשמל וכו.

 

[רן לוי]

אכן.
האלקטרוניקה הייתה של Audio Research
בדגמים הבכירים ביותר שלהם.
כבלים של Transparent
מה ששמעתי הגיע ל 750 א $ לערך .
לא כולל טיפול אקוסטי וחשמל וכו.

יותר מ-750 אלף דולר? עוד יותר מגוחך, מטורף, מופרך, מנותק והזוי. להזכירכם חברת אודיו ריסרצ׳ (שהשתמשתי במערכת שלי במגבר הספק ובקדם מגבר מתוצרתה במשך 13 שנים טובות) עמדה על סף פשיטת רגל רק לפני כחודשיים, עד שיצרן רמקולים אמריקאי קטן קנה את החברה ומנסה לשקם אותה. כשרכשתי מוצרים של אודיו ריסרצ׳ בתחילת שנות האלפיים היה מחירו של מגבר הספק מדגם בינוני של החברה (VT100 MK2) 5000 דולר, קדם מגבר מדגם הכניסה של החברה (SP16L) עלה אז פחות מ-3000 דולר. איזה סט הגברה מלא של אודיו ריסרצ׳ אתה יכול לקנות היום בכ-15000 דולר? שהרי הכפלת מחיר ב-23 שנה נראית לי תהליך תמחורי הוגן והגון. התשובה היא כלום - קדם מגבר מדגם הכניסה הנוכחי של החברה LS28SE
עולה בארה״ב 10000 דולר. מגבר ההספק מדגם הכניסה הנוכחי של החברה VT80SE עולה 11000 דולר נוספים ובסה״כ 21000 דולר. וזה בדיוק מה שכתבתי באחת ההודעות הקודמות בשרשור. אודיו ריסרצ׳ נמצאת היום רק עם מוצר אחד בלבד שמחירו נמוך מ-10000 דולר, זה מגבר משולב דגם 50 שעולה החל מ-5500 דולר. כל שאר קו המוצרים מטפס לגבהים.

 

[newhere]

אם אני זוכר טוב , המגבר (מונו) היה Audio Research Reference 160M monoblock power amplifier
בנוסף חיברו גם Dan D'Agostino Master Audio Systems Momentum HD line preamplifier
לא מובן מדוע שתי חברות.
בכל מקרה , הרבה כסף, הרבה ציפיות, מבחינתי חוויה בטיול שאזכור הרבה זמן.

 

[לני]

אנחנו חיים בתקופה של קפיטליזם חזירי.
הכל יקר, הכל מתייקר.
ממים מינרליים, לחם, פירות, ירקות, גבינה צהובה, מוצרי חשמל , דירות מכוניות.
ולכולם יש הסברים
בגלל הקורונה , בגלל המלחמה ברוסיה, בגלל משהו בסין, בגלל אוניות ....

וגם בעולם האודיו.
מעלים מחירים כי אפשר , כי אנשים חמדנים ורוצים להרוויח יותר.
מתרצים בסיפורים אחרים, כי זה מיהלום, כי זה עשוי מחומרים אקזוטיים, כי זה עובר תהליכים מיקרוקוסמים ועוד ועוד סיפורים.

הבעיה היא כללית ולא מיוחדת רק לאודיו.

מגוון האפשריות שיש לאלה שלא מהעשירון העליון הולך ומצטמצם.

אולי עוד כמה שנים הקפיטליזם יחלוף מהעולם ונעבור לכלכלה יותר מאוזנת ויותר שוויונית .
כזאת שגם מורים , גננות , קופאיות , אחיות יכולים לעבוד ולחיות בכבוד .

.

וזה למה אנשים כועסים וממורמרים .

 

[Dan-Cinemart]

אנחנו חיים בתקופה של קפיטליזם חזירי.
הכל יקר, הכל מתייקר.
ממים מינרליים, לחם, פירות, ירקות, גבינה צהובה, מוצרי חשמל , דירות מכוניות.
ולכולם יש הסברים
בגלל הקורונה , בגלל המלחמה ברוסיה, בגלל משהו בסין, בגלל אוניות ....

וגם בעולם האודיו.
מעלים מחירים כי אפשר , כי אנשים חמדנים ורוצים להרוויח יותר.
מתרצים בסיפורים אחרים, כי זה מיהלום, כי זה עשוי מחומרים אקזוטיים, כי זה עובר תהליכים מיקרוקוסמים ועוד ועוד סיפורים.

הבעיה היא כללית ולא מיוחדת רק לאודיו.

מגוון האפשריות שיש לאלה שלא מהעשירון העליון הולך ומצטמצם.

אולי עוד כמה שנים הקפיטליזם יחלוף מהעולם ונעבור לכלכלה יותר מאוזנת ויותר שוויונית .
כזאת שגם מורים , גננות , קופאיות , אחיות יכולים לעבוד ולחיות בכבוד .

.

וזה למה אנשים כועסים וממורמרים .

זה לא מדויק - לגבי אודיו .למעשה זה שגוי לחלוטין .

שורה תחתונה - היום אתה יכול להשיג יותר סאונד באותו כסף -התקדמות טכנלוגית,תחרות, יצור בסין,מכירה ישירה וכו.זאת עובדה.
אני חושב שמה שגורם לך או לאחרים לחשוב הפוך - זה שיש פתאום רמקולים ב- 500,000 דולר ולא מעט.
ובנוסף, זה מוצג כאילו זה כל עולם האודיו ואין יותר רחוק מהאמת.
לגבי שאר הדברים וספציפי במדינה שלנו - לא המקום (מבחינתי) לפתוח את זה.

 

[RB68]

לא יודע, הרמקוליגרכים האלה במאות אלפי דולרים פשוט לא עושים לי את זה (רובם הגדול לפחות), כך שאני חווה אפס תחושת החמצה או אי צדק. לא מתוך צניעות חלילה, אני אוהב לחלום בגדול ואני בזבזן די מיומן .
פשוט, בקטע של money is no object, מושכים אותי כיוונים אחרים לגמרי - כמו לבנות את החדר והרמקולים מאפס, כמקשה אחת. כל אחד והפנטזיה שלו אני מניח..

 

[לני]

זה לא מדויק - לגבי אודיו .למעשה זה שגוי לחלוטין .

שורה תחתונה - היום אתה יכול להשיג יותר סאונד באותו כסף -התקדמות טכנלוגית,תחרות, יצור בסין,מכירה ישירה וכו.זאת עובדה.
אני חושב שמה שגורם לך או לאחרים לחשוב הפוך - זה שיש פתאום רמקולים ב- 500,000 דולר ולא מעט.
ובנוסף, זה מוצג כאילו זה כל עולם האודיו ואין יותר רחוק מהאמת.
לגבי שאר הדברים וספציפי במדינה שלנו - לא המקום (מבחינתי) לפתוח את זה.

אני מבין קצת בהנדסה וייצור.

אין הגיון לכך שרמקול נורמלי עולה במחיר של מקרר ביתי .
ורמקול ++ עולה כמו רכב.

רמת המורכבות של מקרר/רכב הרבה יותר גדולה מרמקול .
כמות החומר , מגוון מכלולים, בדיקות , תקנים, לא חסר הבדלים .

רמקול זה מוצר ממש פשוט ללא שום אתגר הנדסי אמיתי.

 

[moshem74]

למה פופקורן וכוס קולה בקולנוע עולה 50 שקל ועוד קוראים לזה דיל....

פיתוח כן.

 

[Dan-Cinemart]

אני מבין קצת בהנדסה וייצור.

אין הגיון לכך שרמקול נורמלי עולה במחיר של מקרר ביתי .
ורמקול ++ עולה כמו רכב.

רמת המורכבות של מקרר/רכב הרבה יותר גדולה מרמקול .
כמות החומר , מגוון מכלולים, בדיקות , תקנים, לא חסר הבדלים .

רמקול זה מוצר ממש פשוט ללא שום אתגר הנדסי אמיתי.

אם אתה מדבר על רמקול נניח ב 5,000 שח .
הייצור בכמות שונה לגמרי ממקרר ביתי .
כנל לגבי אפל טי וי בהשוואה לכבל .

אבל זו לא מהות הדיון - היום ב 5,000 שח אתה מקבל הרבה יותר סאונד .

להנדס רמקול זו לא הנדסת טילים - זה נכון .
אכל להנדס רמקול טוב , במחיר שפוי - זה אתגר .
ושיש כאלה המון היום .
מה שפעם - לא היה .

 

[RB68]

אבל זו לא מהות הדיון - היום ב 5,000 שח אתה מקבל הרבה יותר סאונד .

"מהות הדיון" אמרת בצדק, אבל הבעייה היא שיש פה שתי מהויות במקביל:

* באיזה מחיר אפשר לקבל סאונד טוב (או מעולה, או אלוהי או ווטאבר)?
* באיזה מחיר אפשר לקנות חלום?

בשוק נורמלי, התשובות לשתי השאלות האלה חופפות במידה גדולה, גם אם לא מלאה. בשוק "מקולקל", החפיפה מעטה ברמה אבסורדית.

באיזה שוק אנחנו?

 

[Dan-Cinemart]

"מהות הדיון" אמרת בצדק, אבל הבעייה היא שיש פה שתי מהויות במקביל:

* באיזה מחיר אפשר לקבל סאונד טוב (או מעולה, או אלוהי או ווטאבר)?
* באיזה מחיר אפשר לקנות חלום?

בשוק נורמלי, התשובות לשתי השאלות האלה חופפות במידה גדולה, גם אם לא מלאה. בשוק "מקולקל", החפיפה מעטה ברמה אבסורדית.

באיזה שוק אנחנו?

תלוי את מי אתה שואל.
בתוך שוק אוהבי האודיו יש המון "מחנות" . יש אולפניסטים/יש אדם רגיל שאוהב סאונד טוב ויודע להבחין בהבדלים/יש כל מיני סוגי אודיופילים - אין סוף .

ספציפית בין משתתפי הדיונים פה - המהווים חלק מאוד קטן מהשוק - סביר מאוד להניח שאתה בשוק "מקולקל" - לא תקבל הסכמה רחבה - מה שחלום לאחד - יהיה חריף וחד.
בנוסף מה שחלום לאחד - יהיה עשוי , סתום ולא מפורט לאחר .
אילו שני המחנות הגי גדולים שהצלחתי לזהות.(יש עוד)

 

[RB68]

תלוי את מי אתה שואל.
בתוך שוק אוהבי האודיו יש המון "מחנות" . יש אולפניסטים/יש אדם רגיל שאוהב סאונד טוב ויודע להבחין בהבדלים/יש כל מיני סוגי אודיופילים - אין סוף .

חחח אף פעם לא אהבתי "מחנות".

ספציפית בין משתתפי הדיונים פה - המהווים חלק מאוד קטן מהשוק - סביר מאוד להניח שאתה בשוק "מקולקל" - לא תקבל הסכמה רחבה - מה שחלום לאחד - יהיה חריף וחד.
בנוסף מה שחלום לאחד - יהיה עשוי , סתום ולא מפורט לאחר .

זה בהנחה שהמחנות מתחלקים ע"פ פרופיל הסאונד המועדף. אני לא בטוח (בטוח שלא?) שהחלוקה היא לא בעיקר בדומיין הרגשי.

אילו שני המחנות הגי גדולים שהצלחתי לזהות.(יש עוד)

נשמע כמו תחביב חדש בפני עצמו

 

[למה]

גרוש וחצי ממני: הבעיה שמערכת סטריאו,שהיית פעם כמעט בכל בית הפכה למותרות למי,שיכול להרשות לעצמו. חלפו הזמנים שיצרנים יפניים היו נלחמים על השוק ומפתחים מוצרים מעולים במחירים נגישים. המכה הראשונה קיבלנו בתחילת שנות ה90 עם כניסת מערכות מיני לחיינו. המכה השנייה נחתה בדמות קולנוע בייתי והמכה האנושה קיבלנו בדמות שרותיי הזרמה נגישים בכל מקום.היום מספיק טלפון נייד וזוג אוזניות בשביל להנות מהמוסיקה.הדור הצעיר כבר עשה את בחירתו והשאיר את התחום לוותיקים,שהולכים ומתמעטים ונובורישים,שקונים היי-אנד בישביל שופוני.

 

[Vivaldi Audio]

נדמה לי שיש כאן שתי שיחות נפרדות, גם אם יש חפיפה ביניהן במקום מסוים.
האחת מקוננת על יוקר המחירים, וטוענת שזאת הסיבה למיעוט ו/או להתמעטות האודיופילים;
והשיחה השנייה משתדלת למצוא פתרונות לקרב קהל חדש לתחום.

לגבי השיחה הראשונה, וכמו בכל תחום, מיותר לדעתי לצאת בהאשמות, כי הן בעצם האשמות כלליות מאוד על אופי הטבע האנושי. מוטב להתמקד בצרכנות נבונה. להפעיל שיקול דעת, ובמקרה שלנו, לתת לאוזניים לעבוד שעות נוספות. אני יודע שקל להגיד וקשה לעשות, כי זו עובדה שרוב-רובם של בני האדם מתקשים להפעיל שיקול דעת, ולראיה: העוצמה וההשפעה האדירות של מערכות השיווק, המיתוג והפרסום.

האם יש לזה פתרון? לא, כך בנוי חלק גדול מהמין האנושי. אז הצעה קטנה. אם מישהו מספיק כן עם עצמו לחשוד בעצמו ששיקול דעתו הוא לא מי יודע מה, ושהוא קורבן שגרתי של מערכת הפרסום, נדמה לי שהדרך הטובה ביותר לטפל בכך היא להסתכל בתמונה לפי שניגשים לקרוא מה כתוב עליה. או, במקרה שלנו, תעצמו את העיניים ותפקחו את האוזניים. במילים אחרות, האזנה עיוורת, עד כמה שזה ניתן. כי גם כדי לבחור למה להאזין צריך להפעיל שיקול דעת.

לגבי השיחה השנייה, המתמקדת בקירוב קהל חדש, נדמה לי שאודיופיליה היא התאהבות. ואי-אפשר, או מיותר, להסביר התאהבות למי שלא חווה אותה.
לכל אחד מאיתנו יש את סיפור ההתאהבות הקטן שלו בתחום הנפלא שלנו, ואני לא בטוח שברוב המקרים הוא התחיל מאותם מוצרי בסיס שרן ועוד כמה חברים כאן מציעים.
במבט לאחור, הייתי כנראה אודיופיל רדום בנערותי, בשנות ה-70, וכאדם צעיר בשנות ה-80. כל השנים האלה ההיכרות שלי הייתה אך ורק עם מערכות בסיסיות מאוד, משולבות או בחלקים. הפעם הראשונה שבה נחשפתי לאיכות אחרת הייתה בקנייה אימפולסיבית ב-1989 של אוזניות ב-140 דולר, בקנדה. הן הרחיבו את אופקיי המוזיקליים והסבו לי בשל כך שמחה עצומה. אבל אז, שנה אחר כך, נחשפתי בפעם הראשונה לצליל. למשהו שעד אז היה רק חלק ממשהו, אם בכלל, ועכשיו פתאום הפך להיות הציר. צליל. הצליל הבודד. אני זוכר איך ממש התקבעתי במקום כששמעתי את הצליל הזה. ואחר כך עוד אלמנטים שלא שמעתי מעודי – כמו תמונת במה ברורה, עומק במה, עידון (זו הייתה מערכת שהורכבה מרמקולים קוואד 57, מגבר קוואד 405, ופטיפון לין זונדק).

רוצה לומר, ומחווייתי הפרטית בלבד, שמה שהשאיר אותי אדיש, או לפחות בשולי התחום, היה ציוד בסיסי. מה שקירב אותי היה ציוד ראוי לשמו.
וכאן כמובן שתי השיחות מתחברות: ציוד ראוי לשמו במחירים הוגנים. מכאן ואילך, הכדור בידיים של כל אחד ואחד.

 

[RoyZx6r]

כן, בהחלט כן - לפחות לגבי הבחירה בטוויטר עם כיפת משי רכה. כפי שהסברתי, זאת היתה בחירה מנומקת ומושכלת של וילסון שבוצעה כבר לפני כעשר שנים. וילסון הסבירו אז שלאחר שהתקבלה ההחלטה לזנוח את יחידות הטיטאניום הם בחנו טוויטרים מהמון סוגי חומרי כיפה כולל בריליום ויהלום והחליט שטוויטר כיפת משי רכה נשמע להם הכי נכון. מצד שני, אף פעם לא נדע, כי את זה הם לא מספרים לנו, האם הבחירה בוצעה בשל עלותו הנמוכה יותר של טוויטר מכיפת משי רכה.

לגבי הבחירה ביחידות מיד וביחידות וופרים זולות יחסית. מאז ומתמיד השתמשה וילסון ביחידות קרטון עבור יחידות המיד ויחידות הוופרים, כך שכאן לא היה שום שינוי. אבל זו היתה הגאונות השיווקית של האבא דיויד וילסון. מה שאני קורא אחורה-קדימה. מצד אחד להשתמש ביחידות קרטון זולות ומצד שני לייצור לרמקול תדמית של אולטרא היי אנד ולמכור אותו במחירי עתק ע״י השימוש בפולימר, חומר מרוכב לייצור התיבות. הכל תוך כדי כך שהוא מציג ובצדק את הבחירה בפולימר כעיקרון שהוא המציא - עקרון התיבה המתה, כבחירה עדיפה על תיבת עץ מהדהדת. הבחירה בפולימר שווקה אז, בשנות השמונים של המאה העשרים, כעיסוק בחומר עתידני, ובמונחים של ימינו ״הייטקי״. ההחלטה הזו יצרה לוילסון אודיו בידול שיווקי ברור מול כל שאר שוק הרמקולים והפכה את החברה למה שהיא היום.

אנציקלופדיה מהלכת לאודיו.

הייתי קונה עיתון רייטינג רק בשביל לקרוא את המדור שלך.

 

[רן לוי]

נדמה לי שיש כאן שתי שיחות נפרדות, גם אם יש חפיפה ביניהן במקום מסוים.
האחת מקוננת על יוקר המחירים, וטוענת שזאת הסיבה למיעוט ו/או להתמעטות האודיופילים;
והשיחה השנייה משתדלת למצוא פתרונות לקרב קהל חדש לתחום.

לגבי השיחה הראשונה, וכמו בכל תחום, מיותר לדעתי לצאת בהאשמות, כי הן בעצם האשמות כלליות מאוד על אופי הטבע האנושי. מוטב להתמקד בצרכנות נבונה. להפעיל שיקול דעת, ובמקרה שלנו, לתת לאוזניים לעבוד שעות נוספות. אני יודע שקל להגיד וקשה לעשות, כי זו עובדה שרוב-רובם של בני האדם מתקשים להפעיל שיקול דעת, ולראיה: העוצמה וההשפעה האדירות של מערכות השיווק, המיתוג והפרסום.

האם יש לזה פתרון? לא, כך בנוי חלק גדול מהמין האנושי. אז הצעה קטנה. אם מישהו מספיק כן עם עצמו לחשוד בעצמו ששיקול דעתו הוא לא מי יודע מה, ושהוא קורבן שגרתי של מערכת הפרסום, נדמה לי שהדרך הטובה ביותר לטפל בכך היא להסתכל בתמונה לפי שניגשים לקרוא מה כתוב עליה. או, במקרה שלנו, תעצמו את העיניים ותפקחו את האוזניים. במילים אחרות, האזנה עיוורת, עד כמה שזה ניתן. כי גם כדי לבחור למה להאזין צריך להפעיל שיקול דעת.

לגבי השיחה השנייה, המתמקדת בקירוב קהל חדש, נדמה לי שאודיופיליה היא התאהבות. ואי-אפשר, או מיותר, להסביר התאהבות למי שלא חווה אותה.
לכל אחד מאיתנו יש את סיפור ההתאהבות הקטן שלו בתחום הנפלא שלנו, ואני לא בטוח שברוב המקרים הוא התחיל מאותם מוצרי בסיס שרן ועוד כמה חברים כאן מציעים.
במבט לאחור, הייתי כנראה אודיופיל רדום בנערותי, בשנות ה-70, וכאדם צעיר בשנות ה-80. כל השנים האלה ההיכרות שלי הייתה אך ורק עם מערכות בסיסיות מאוד, משולבות או בחלקים. הפעם הראשונה שבה נחשפתי לאיכות אחרת הייתה בקנייה אימפולסיבית ב-1989 של אוזניות ב-140 דולר, בקנדה. הן הרחיבו את אופקיי המוזיקליים והסבו לי בשל כך שמחה עצומה. אבל אז, שנה אחר כך, נחשפתי בפעם הראשונה לצליל. למשהו שעד אז היה רק חלק ממשהו, אם בכלל, ועכשיו פתאום הפך להיות הציר. צליל. הצליל הבודד. אני זוכר איך ממש התקבעתי במקום כששמעתי את הצליל הזה. ואחר כך עוד אלמנטים שלא שמעתי מעודי – כמו תמונת במה ברורה, עומק במה, עידון (זו הייתה מערכת שהורכבה מרמקולים קוואד 57, מגבר קוואד 405, ופטיפון לין זונדק).

רוצה לומר, ומחווייתי הפרטית בלבד, שמה שהשאיר אותי אדיש, או לפחות בשולי התחום, היה ציוד בסיסי. מה שקירב אותי היה ציוד ראוי לשמו.
וכאן כמובן שתי השיחות מתחברות: ציוד ראוי לשמו במחירים הוגנים. מכאן ואילך, הכדור בידיים של כל אחד ואחד.

ציוד ראוי לשמו במחירים הוגנים - נתחיל ברמקולים: דובל, מאגנפאן, מרטין לוגאן. שלושת מותגי הרמקולים הללו מבטיחים חוייה עצומה והרבה יותר מראוייה לשמה כבר בסכומים של כ-7000 ₪ לזוג (דובל פלנטס), כ-9500 ₪ לזוג (מאגנפאן פוינט 7). כ-10800 ₪ לזוג (דובל אנטרפרייז), כ-13500 ₪ לזוג (מאגנפאן 1.7I), 16600 ₪ לזוג (דובל ונוס) ועד 17600 ₪ לזוג (מרטין לוגאן אלקטרומושן ESL אומרים שאפשר להשיג מתצוגות ב-12500 ₪). טוענים שומעים שאני סומך על טעמם שגם רמקולי לארסן שמייבא ויואלדי אודיו הם רמקולים ראויים מאוד לשמם במחירים ברי השגה (שני דגמים במחירים שבין כ-7000 ₪ עד כ-16000 ₪). לא יודע, עדיין לא יצא לי לשמוע אותם במו אוזני.

כל מותגי הרמקולים הללו מבוססים על עיקרון מנחה דומה, רק דומה: הם פולטים את כל תדרי הצליל (מאגנפאן - רמקולי ריבון) או רק את התדרים הגבוהים והמיד (מרטין לוגאן - פאנל אלקטרוסטאטי, דובל - פיזור כלפי מעלה של הצליל ע״י סחרור ב״קונוסים״, לארסן - פיזור כלפי מעלה רב כיווני) בדרך שונה לחלוטין מרמקול קופסתי רגיל. זהו פשר הקסם שמייחד את כל אחד מהמותגים הללו והוא שיוצר את החוויה האדירה שבהאזנה להם.

אני ממש לא מתפלא שאותה חוויה נושנה שקיבעה את ויואלדי אודיו במקומו התבססה על רמקול אלקטרוסטאטי מיתולוגי ואגדי כמו קוואד 57. גם אותי היא שתלה במקום אי אז בשנות השמונים של המאה הקודמת בחנות הסטריאו של פרדי שמחה ״הסטריאו של שמחה״ בשכונת הדר בחיפה.

 

[Slim1900]

האחת מקוננת על יוקר המחירים, וטוענת שזאת הסיבה למיעוט ו/או להתמעטות האודיופילים;

כנראה שלא הבנת כלל מאוד בסיסי בכלכלה.
המחיר הגבוה היא תוצאה של מיעוט מתעניינים , לא ההפך
אם היו מתעניינים רבים ללא מספיק כסף- היו נוצרים חברות שמספקות מוצרים מעולים לכאילו שקשה להם כלכלית.אפילו זבל מהמזרח היה מוצא קהל .
במציאות אין מתעניינים ולאילו שבכל זאת מתעניינים יש מלא אלטרנטיבות לקנות (גם ביד שניה) במעט כסף.
סחורה לא חסר

 

[ליאור]

הרגע בררתי עם תיכוניסטים וחט"ב שגרים אצלי בבית... הם מכירים עשרות ילדים שקנו פטיפון, ורוכשים תקליטים.
בחנויות ספרים היום יש מבחר הולך וגודל של תקליטים..
יש לבן שלי מכרה עם למעלה ממאה תקליטים (בת 16), כולם רכשה (לא ירושה מההורים) או קיבלה מתנה מהחברים והמשפחה.
אני לא יודע לנתח מה זה אומר בנוגע לעתיד התחביב. נראה לי שחלק מהם יתמידו וישאפו לאיכות טובה יותר.