AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,909
- מעורבות
- 2,931
- נקודות
- 113
לא ידעתי על זה עד היום, ובודאי לא בגיל 18 כשהייו לי המחשבות האלה.
חוצמזה, מבחינתי, יש כמה וכמה באגים מהותיים בטיעון כפי שהוא מוצג שם.
זוהי צורת חשיבה מאוד מקובלת, שאי אפשר לומר שהיא שגוייה כי בפועל יש לא מעט אנשים שייש להם את תכונת "אי ההסתפקות במה שייש", בוודאי בתחום האודיו, וחלק משאינם כאלה באופן כללי הם כאלה למשך תקופות קצרות עד ארוכות.לגבי הרמקולים : אני עדיין סבור אישית שיש מצב שהייתי קורא לו "מצב הקסם". הוא יכול להגיע עם מערכת יחסית פשוטה ולא יקרה, או מערכת יקרה בטירוף, אבל זה מצב שבו אתה (אני לפחות - אני מאמין שיש אנשים שלצערם באמת לא מסוגלים להגיע למצב הזה) יושב מול המערכת ובאמת, באמת אבל ב א מ ת שוכח לחלוטין שאתה מול מערכת, לא מנתח שום דבר, אין לך שום הרגשה שאתה רוצה לשפר נקודה כזאת או אחרת - פשוט שוקע ונעלם בתוך המוסיקה.
לדעתי כולנו שואפים למצב הזה, אפילו אם אנחנו עוטפים את זה בהרבה ברברת.
וגם אמרתי - יש אנשים שלא יהיו מסוגלים בשום מצב להגיע לנקודה הזאת. אלה אנשים שלא מצליחים לכבות את הקול הקטן והביקורתי שטוחן להם כל הזמן במוח. אנשים כאלה לא ייהנו גם מאוכל טוב, יין משובח, נוף מדהים או חברתה של אישה מקסימה. אנשים כאלה כדאי שיטפלו בבעייה שלהם באמצעות התבוננות עצמית, מדיטציה או כל כלי נפשי אחר, כי כל שינוי חיצוני לא יביא להם מנוחה.
אני רוצה להדגיש : אין פה ביקורת על אודיופילים שרוצים לשדרג את התוצאה במערכת שלהם. גם אני חוטא בזה, גם אני רוצה לשפר. השאלה - לאיזו תוצאה רוצים להגיע עם השיפור הנ"ל. אני בדיעה שהמטרה האולטימטיבית כאמור היא לא שיפור אובייקטיבי כאמור אלה להגיע למצב של שכחה של המערכת והיטמעות במוסיקה עצמה.
עם זאת, נראה לי שלא מדוייק/נכון להגדיר את כל האופי של אנשים רק לפי קיום התכונה הזו בתחום ספציפי בחייהם.
למשל, אם אשתי לא הייתה מתעקשת במשך שנים על מעבר דירה, הייתי מסתפק בחדר ההאזנה שהייה לי, משהו כמו 16 מ"ר -- ולא מדובר במשהו זניח -- מוזיקה זה התחום המושקע ביותר שלי. וגם עכשיו, כשעברנו דירה והכשרתי שם חדר האזנה, אני מסתפק בו ולא שואף הלאה, למרות שאפשר בקלות לחשוב על חדרים גדולים יותר מ-35 מ"ר או כמה שזה.
כמוכן, לא הייתי מסתפק באיזה סובארו DL עתיקה, ואמינה ככל שתהייה, כך שאני לא לגמרי אדיש לתחום המכוניות, אבל אני מסתפק במאזדה 2. אני זוכר כמה רציתי שעון אומגה דיינאמיק אוטומאטי עם תאריכון בשנות העשרה שלי, כך שאני לא אדיש לתחום השעונים, אבל אני מסתפק בשעון קאסיו פשוט, למרות שחברים מסביבי קונים שעונים מרשימים בסכומים שבין הרבה אלפים לבין לא מעט עשרות אלפים.
אולי לא התכוונת לביקורת, אבל מה שכתבת בפועל הייה הצגת התכונה הזו כבעייה, הדורשת טיפול: "אנשים כאלה כדאי שיטפלו בבעייה שלהם באמצעות התבוננות עצמית, מדיטציה או כל כלי נפשי אחר".
לפי מה שכתבת, גם אתה זקוק לטיפול כזה.
אני לא חושב ש"צריך" להגיע למצב כלשהו. אני בטח לא חושב שצריך "לכבות" מחשבות או רצונות, כל זמן שאינם מזיקים לעצמי ו/או לסביבה, אלא לנהל עדיפויות.
עמיר