AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,909
- מעורבות
- 2,931
- נקודות
- 113
מצאתי כמה רמקולים שנשמעו לי בעלי פוטנציאל להיות מתאימים, ואחד שהרשים כממש יוצא דופן.
אל דאגה -- כפי שכתבתי במפורש, אני לא רץ לקנות אף אחד מהם רק על סמך התערוכה, אפילו לא את יוצא הדופן.
עמיר
הסתכלות אישית על תערוכת מינכן בהקשר של רמקולים
- פותח הנושא AK1
- פורסם בתאריך
אל דאגה -- כפי שכתבתי במפורש, אני לא רץ לקנות אף אחד מהם רק על סמך התערוכה, אפילו לא את יוצא הדופן.
עמיר
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,909
- מעורבות
- 2,931
- נקודות
- 113
ראשית, אני לא רואה פסול בשינוי לשם שינוי.
שנית, לא עוסקים כאן בראציו -- אפשר לייצר ערימה שלמה של נימוקים הגיוניים למה כן "כדאי" להחליף רמקולים וערימה אחרת למה לא "כדאי".
שלישית, נראה לי שלא יכולים להיות ידוע לך מה מכלול כל השיקולים שלי, מה שיקלולם, ואיזה חלק מהם הוא "ריגשי" ואיזה "ראציונאלי", כך שהמצב שבו אתה מבין שאתה לא בטוח הוא המצב העדיף, כנראה.
אלא אם כתבת "אני לא בטוח ש" והתכוונת ל"אני בטוח שלא", שזה ביטחון מופרך כלשהו.
לפני שמנסים להדביק לרמקולים כמו Magico תיוג של "רמקולים של תערוכות" בצורה חסרת אחריות שכזו, כדאי אולי שיהייו סטאטיסטיקות מהימנות על אחוז האנשים שאהבו אותם בתערוכות ולא אהבו אותם לאורך זמן, תוך ניטרול המקרים של שלה שהפסיקו לאהוב אותם אחרי שחברים שלהם קנו Magico אבל הם לא יכלו להרשות לעצמם.
אם אנשים היו יודעים באמת מה נשמר לאורך זמן, ייתכן שהם הייו קונים אחרת. אולי אפילו מחתנים אחרת (או לא מתחתנים כלל).
והאם "לאורך זמן" צריך להיות השיקול העיקרי? אולי כדאי -- בדברים של הלב, כמו מוזיקה -- ללכת לאן שהלב לוקח אותך, ואולי זה יימשך לאורך זמן, ואולי לא, אבל לפחות לא תצטער על מה שהפסדת כי לא ניסית בגלל שיקול "הגיוני"-כבייכול כזה?
כך שאני לא חושב שאלה שאלות שייש לעסוק בהן יותר מדי.
תודה!
עמיר
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,909
- מעורבות
- 2,931
- נקודות
- 113
אני יודע שזה אותו מתכנן, כן החלפתי הגברה (הכל מנורות, כולל פונו סטייג'), ונראה לי שאין הרבה מה להבייש בה.
האפשרות של single-ended אינה היחידה הטובה שייש בעולם, יש איכות גם בדברים אחרים (ע"ע "יש את הטכנולוגייה וייש את מה שעושים איתה").
בתערוכה לא התרשמתי במיוחד משופרים אחרים, שהיו לא מעט מהם, כולל ספציפית Avantgarde.
כלומר העניין אינו "שופרים" בהכללה -- אולי היישום הספציפי של Acapella, ואולי בכלל הטוויטרים היוֹניים (מלשון ion, לא יוון Greece) -- אני לא יודע להפריד את המרכיב/ים המנצח/ים מהתמונה הכוללת.
וכאמור, "יש את הטכנולוגייה וייש את מה שעושים איתה", ולא כל מי שמשתמש בטכנולוגייה של שופר מקבל את התוצאה הספציפית הזו.
אהבתי את ה-Alexia של ווילסון, אבל אני לא אוהב את ה-Sasha (ולא דגמים קודמים כמו 8 ו-6).
תודה!
עמיר
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,909
- מעורבות
- 2,931
- נקודות
- 113
האפשרות שאצלה בגיהנום לעד נשארה קיימת......סתם בשביל הסקרנות - אז למרות שאתה "לא מאמין" אתה עדיין חושש או 'מאמין'או חושב שייתכן ויש מצב שמי 'שלא נוהג לפי כללי הדת' יכול להיות "שיעונה בגינהום לנצח נצחים".... ?
או שלא הבנתי או שבאמת קשה לי לעקוב אחרי ההגיון שלך.
כך או כך, גם אם קשה לך 'להשלים' עם סאונד "לא מציאותי", (ואני טוען שאין כזה דבר, כל מערכת מייצרת סאונד 'לא מציאותי') מתברר שאתה כנראה אוהב אותו. וזה מה שחשוב.
עכשיו רק נותר לך למצוא את הסט שיאפשר לך את ההנאה הזו. אקאפלה יקר רצח. אז חוזר ומציע לך לבדוק הורנים זולים יותר, פלאנרים, ריבונים, ורמקולים שקרובים להם בחתימת הסאונד.
שמעת כבר מאגנפאן?
גם אני טוען שאין סאונד "מציאותי", אבל יש הרבה שמחפשים אותו, כולל אותי בעבר הלא מאוד רחוק.
שמעתי Magnepan, גם 3.6 שהייה לחבר טוב שלי, גם 3.7 בהדגמה וגם 20.7 בתערוכ, דומני שיותר מפעמיים, כשבמקרה אחד שמעתי את הקטעים שלי. לא בכייוון שלי.
שמעתי גם אפוג'י ואקוסטאט ועוד. אני לא חושב שאנסה לרוץ אחרי טכנולוגייה דומה ו/או "חתימת סאונד"-כבייכול, כי ממילא ה-Cecilia נשמעו לי שונים מדברים אחרים ששמעתי בעבר.
היותר והרבה הורנים אחרים ששמעתי, בתערוכה ובכלל, לא אהבתי, אני מעריך שמה שמצאתי ב-Cecilia אינו דוקא ה"הורניות" שלו. ניסיתי להסביר את זה בפוסט הקודם שלי כאן בשרשור.
עמיר
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,909
- מעורבות
- 2,931
- נקודות
- 113
ברור שאפשר, אבל רק מיעוט מוחלט מההקלטות עושים זאת.
אפילו בהקלטות שנעשות בשני מיקרופונים בדיוק, ברובן המכריע המיקרופונים אינם ממוקמים כמו מאזין באולם, אלא בקידמת הבמה בצדדיה, ובגובה ניכר.
וגם במיעוט המוחלט של ההקלטות שכן מבוצעות מעמדת מאזין, יש בעייתיות בכל מיני רמות, שמקשה על קבלת שיחזור "אמיתי", בטח בחדר של מאזין, שמאוד משפיע על התוצאה, גם אם היא הייתה מדוייקת ב-100%, והיא לא.
העניין הוא שכמעט לא מנסים אפילו לעשות הקלטות שייצגו את המצב באופן ריאליסטי, כי כמעט אין מאזינים שזה מה שהם באמת אוהבים.
הרוב המוחלט של האודיופילים, כולל אלה שטוענים שהם מחפשים צליל "אמיתי"/"ריאליסטי", מחפשים "שיפור" של המציאות, כולל פרטים שאי אפשר לשמוע במציאות, כולל במה כפי שלא מקבלים במציאות, כולל אימפאקט שאין אותו כך במציאות וכו'.
עמיר
- הודעות
- 12,760
- מעורבות
- 315
- נקודות
- 83
1. תודה על המחמאה.
2. לבקשתך המנומסת - ערכתי.
3. תיאוריית תצוגת האופנה - היפנמתי. זו כנראה תובנה שמקבלים רק כשטסים לשם. ובקיצור... טווסייה. (מלשון טווס).
תאמין לי שאחרי שיחה עם מייקל וונדרסטין שם, או לראות רק החבר'ה מ RHADIO מתנהגים, מדברים, היית מבין שזה טוויסיה ברמה.
לעמיר
א. בעניין הריאליסטי וכו', כל הטיעון שלי תקף באותו אופן, רק החלף את התיבה "מדויק" בתיבה "ריאליסטי".
אם תוף כביר יוצר תחושה מסוימת במציאות, התחושה הזו צריכה לעבור הלאה. וכן, זה נוגע גם להאזנה בפועל שהיא, מה לעשות, הולוגרפית, כי ככה זה בחיים, ויש לה אלמנטים של תזמון (גם).
ב. עניין הפרטים וכו' (למשל), לא קשור כלל ועיקר לעניין האם כך הדבר בהאזנה לקונצרט. מכיוון שזה נמצא כבר בהקלטה, השאלה, בהקשר של המערכת ו/או רכיביה, היא האם הם משוחזרים או לא. כלומר: מה היכולת.
לכן, מה לעשות, צריך להפריד בין התייחסות להקלטה ובין התייחסות ליכולת המערכת המערכת. מערכת שלא יודעת להביא את מה שיש במדיום, טובה פחות מכזו שכן בהקשר הזה. פשוט מאוד.
ג. המעבר בין האזנה לקונצרט חי, לבין האופן שבו נעשית הקלטה, לבין האופן שבו מערכת צריכה להשמיע את ההקלטה אך לשמר את המרכיבים של הקונצרט החי - המעבר הזה צריך להיעשות תוך הקפדה רבתי על רמות דיון.
כאשר זה לא נעשה, נוצרות בעיות.
א. בעניין הריאליסטי וכו', כל הטיעון שלי תקף באותו אופן, רק החלף את התיבה "מדויק" בתיבה "ריאליסטי".
אם תוף כביר יוצר תחושה מסוימת במציאות, התחושה הזו צריכה לעבור הלאה. וכן, זה נוגע גם להאזנה בפועל שהיא, מה לעשות, הולוגרפית, כי ככה זה בחיים, ויש לה אלמנטים של תזמון (גם).
ב. עניין הפרטים וכו' (למשל), לא קשור כלל ועיקר לעניין האם כך הדבר בהאזנה לקונצרט. מכיוון שזה נמצא כבר בהקלטה, השאלה, בהקשר של המערכת ו/או רכיביה, היא האם הם משוחזרים או לא. כלומר: מה היכולת.
לכן, מה לעשות, צריך להפריד בין התייחסות להקלטה ובין התייחסות ליכולת המערכת המערכת. מערכת שלא יודעת להביא את מה שיש במדיום, טובה פחות מכזו שכן בהקשר הזה. פשוט מאוד.
ג. המעבר בין האזנה לקונצרט חי, לבין האופן שבו נעשית הקלטה, לבין האופן שבו מערכת צריכה להשמיע את ההקלטה אך לשמר את המרכיבים של הקונצרט החי - המעבר הזה צריך להיעשות תוך הקפדה רבתי על רמות דיון.
כאשר זה לא נעשה, נוצרות בעיות.
עמיר, מה זה באמת משנה באיזו דרך ביצעו את ההקלטה ואם זה נשמע בדיוק כאילו ישבת שם בעצמך, אני לא מוצא דווקא בזה את העניין.. החיפוש אחר איזה 100% של דיוק אבסולוטי הוא לא הפואנטה, העניין היותר חשוב הוא האפשרות לקבל את המוסיקה בצורה הטעימה ביותר לחיך (לאוזן)... ושניתן יהיה גם להנות ולהתרגש שזה מעבר ל-"רק לשמוע" ... זה קורה רק כאשר המאזין יכול להתחבר לפלט שיוצא מהרמקולים, כשמנגנון השמיעה והמוח משתכנעים בנכונות המידע...
אז אחדים קוראים לזה ריאליסטי, נכון, או אמיתי... קרא לזה איך שתרצה, אבל זה מה שזה.
נערך לאחרונה ב:
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,909
- מעורבות
- 2,931
- נקודות
- 113
בהחלפת "מדוייקת" ב"ריאליסטית":
ראשית, "מערכת ריאליסטית נשמעת פחות מושכת מאשר מערכת שמשדרת מוזיקה באופן נעים" זה עדיין סילוף מוחלט של מה שכתבתי, שהדגש עובר מהאם היא "ריאליסטית" להאם היא "כייפית", כאשר מי שאוהב "ריאליסטי", המערכת שכייפית עבורו היא "ריאליסטית". לגישתי, אין ניגוד מובהק בין "ריאליסטית" לבין "כייפית", למעט העניין שייש בעייתיות בלמצוא מערכות "ריאליסטיות" במציאות (ולוודא שהן אכן כאלה).
שנית, המסקנה כפי שהיא מנוסחת, היא עקומה, גם כי בוצע מעבר דמאגוגי בין "פחות מושכת" ל"לא נעימה", וגם כי נוסף ניגוד, שאינו קיים במקור, בין "ריאליסטית" ל"כייפית".
אז בוא נוריד את רמת הדמגוגייה והעיוותים בצורת הצגת המסקנות:
[בסוגריים מרובעים -- הערות שלי על הנאמר, לא חלק מהניסוחים]
כלומר: כדי שמוזיקה תישמע כייפית יותר למי שאוהב "שיפורים" [שהם עיוותים מהמקור] היא צריכה לעבור עיוות [במשמעות שינוי מהמקור]
המסקנה: מוזיקה שבמקורה לא עברה עיוות מהבסיס, היא פחות מושכת לכאלה שאוהבים סוגים ספציפיים של עיוותים [וקוראים להם "שיפורים"
]שלישית, אם כבר עושים "החלפות", בוא נחליף עוד טיפה:
1. אישה, כאקסיומה, היא עניין מהנה לעיין, יפה לנשמה. אם לא, בוודאי אם ההפך, חבל על כל המאמץ וכו'.
2. אישה כפי שהיא בחיים נראית פחות מושכת מאשר...
3. ... כשהיא מאופרת, לבושה בצורה מרהיבה, לפעמים אפילו לאחר ניתוחים פלאסטיים, בצילומים מחמיאים, בתאורה מתאימה, soft focus, פוטושופ וכד', [שכולם בעצם עיוותים, במשמעות של שינוי מהמקור].
4. תוספת המשיכה נוצרת באמצעות עיוות [==שינוי מהמקור]
כלומר: כדי שאישה תיראה מושכת יותר למי שאוהב "שיפורים" [שהם עיוותים מהמקור] היא צריכה לעבור עיוות [במשמעות שינוי מהמקור]
המסקנה: אישה שבמקורה לא עברה עיוות מהבסיס, היא פחות מושכת לכאלה שאוהבים סוגים ספציפיים של עיוותים [וקוראים להם "שיפורים"]
מה שנכון ומוסכם (אני משער), ומשאיר גם מקום למי שאוהבים יופי טבעי שאינו "משופר".
אני יודע שזה בהקלטה. אני רק טוען שדי חסר משמעות לדבר על מערכת כעל "ריאליסטית" אם. :
א. התוצאה שהיא מפיקה אינה ריאליסטית (ובפועל התוצאות אינן "ריאליסטית" כי ההקלטות אינן משמרות את המוזיקה בצורה "ריאליסטית")
ו/או
ב. אין אפשרות מעשית להשוות את התוצאה למקור.
אפשר במידה מסויימת כן לבדוק את מידת ה"ריאליסטיות" אם מקליטים משהו ומייד משמיעים אותו למקור (מה שבדרך אגב אינו רלוואנטי לענייני תקליטים -- LPs), אבל הרוב המוחלט של האודיופילים מעולם לא עש זאת ואין לו גישה לתהליכים כאלה.
במקרה הטוב, חלק מהאודיופילים משווים (מעט פעמים) בין מה שהם זוכרים מקונצרטים לבין הקלטות של מבצעים אחרים, באולמות אחרים, במרחקים אחרים מהמבצעים, עם כלי נגינה שונים וכו', בהפרשי זמן גדולים, כאשר זיכרון צלילי הו קצר-טווח עד כדי דקות.
ובמקרה הנפוץ, כמעט כל האודיופילים משווים בין מערכות שונות עם אותן הקלטות שאותן לאו דווקא הישוו לאיזו מציאות רלוואנטית תוך זמן קצר, ו/או בין הקלטות, שאף אחת לא נבדקה מול מציאות רלוואנטית תוך זמן קצר.
בפועל, יש אכן צורך מעשי -- חוסר ברירה -- להפריד בין הקלטה לבין השמעה, אבל זה רק מרחיק מעניין ה"ריאליזם".
אפשר לבדוק "יכולות" של מערכת, אבל, "מה לעשות" -- כלשונך -- זה לא בודק את ה"ריאליזם" שלה, אלא רק את היכולות שלה.
אכן. מה שאתה לא מקיים, ע"י הכנסת דימאגוגיות וסילוף דברים כמו ב-א' לעיל.
הבעייות כאן הן בעיקר in the eye of the beholder.
אני מעריך שהבעייה העיקרית של רוב הקוראים כאן, אם מישהו טורח לקרוא את הוויכוח הזה, היא דווקא עצם הדיון בנושא, שניראה להם כמו פילפולים מיותרים.
עמיר
נערך לאחרונה ב:
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,909
- מעורבות
- 2,931
- נקודות
- 113
זה קצת דומה בעקיפין (ממש לא במדוייק) למצב שבו אתה רואה צילום שמזכיר לך מאוד את אהובתך מפעם -- האם תגיד עליו שהוא ריאליסטי/נכון/אמיתי אם יתברר לך שזו בכלל תמונה של מישהי אחרת שלא ממש דומה לאהובתך?
זה משנה רק למי שלגביו יש הבדל בין מה שאכן ריאליסטי/נכון/אמיתי לבין "אם אני מתרגש מזה, זה הסימן לכך שזה ריאליסטי/נכון/אמיתי".
אחרת זה לא משנה.
עמיר
עמיר,
מצטער אך כל אהובותי מפעם כבר לא נראות כמו בתמונות....
חלקן נראה אפילו יותר טוב...אז זהו..
הריגוש זה "הריאליסטי/הנכון/האמיתי" החדש.
***הבעיה פשוטה: שימוש במילון של מושגים - ריאליזם, יפיוף, וכולי - שהוא מילון כללי, כאשר התכנים של המושגים האלה מטופלים באופן כזה שמבטל אותם. למשל, זיכרון הצליל.
ההשוואה בין האזנה לקונצרט ובין הזיכרון אליו היא שגויה, מכיוון שלא מדובר באחד-לאחד, אלא בסך כל מסוים הנעשה לאורך זמן. אין או זיכרון מסוג אחד העומד בסוג מסוים של מבחנים - או כלום.
אין הרבה ממש בזיכרון כזה אם מדובר במשהו שקרה פעם. זה סיפור אחר כאשר מדובר בהתנסות רבת שנים, עם "דיאלוג" בין אותה האזנה באולם ובין האזנה בבית.
***בעיה נוספת יכולה להיווצר כאשר בוחרים משהו מסיבות המתבררות רק בדיעבד כשגויות, אבל עד אז מעניקים למשהו הזה ערכים חיוביים מסוימים. כנ"ל לגבי דברים הזוכים להתייחסות שלילית, ובהמשך מסתבר שהם דווקא בסדר.
במקרים כאלה אפשר: א. לשנות את ההתייחסות אליהם מתוך המושגים הקיימים בגלל שההתנסות הביאה למקומומת חדשים; ב. לטעון כי הם לא עומדים בדרישות מהסיבות שתמיד נטען כך לגביהם, אבל הם עושים נעים, למשל. וממש בסדר לחיות עם זה, ואולי אף רצוי, למרות שהנעים הזה מקורו בעיוות.
הדוגמה עם האישה היא פספוס מוחלט, גם עניין הצילום המתייחס לאדם מסוים כנ"ל.
מה שעומד לדיון לא אם היא נראתה לך פעם כך והיום היא נראית אחרת, או האם זו היא רק מישהי שממש דומה לה.
אלא האם אתה זוכר שהיו לה נמשים, או לא ומה הצילום מביא מאותם נמשים. העובדה שפעם אהבת אותה והנמשים עשו לך את זה והיום לא, ואתה גם לא מת היום על נמשים, לא משנה את עניין הנמשים בצילום.
בדיקה אחת של הריאליזם של המערכת היא ביכולת שלה להביא אותם דברים שאכן הקולטו בניגוד למערכת שאינה מביאה אותם.
בדיקה אחרת האם מערכת יכולה לשחזר הולוגרפיה של ביצוע, כאשר אפילו לפי הצילומים של ההפקה נראה שהעסק הוקלט במרחב גדול. גם כאן, אם במערכת אחת כל מה שיוצא בה משודר מרמקול שמאל ורמקול ימין, או לחילופין הקולות/כלים חסרים כל הבחנה במיקום שלהם - בניגוד למערכת אחרת שמסדרת הולוגרפיה תלת-ממדית ובה מה שמבצע מובחן - מספר מה היכולת של המערכת בשחזור מה שקרה. כך גם בשינויי עוצמה, טראנזיינטים וכולי.
אם מחפשים מערכת שתשחזר אחד לאחד את מה שקרה על במה עם תזמורת באולם, הדבר לא יימצא.
אבל, אם מחפשים לפי אפיונים, ומתייחסים אליהם לפי קרבה - ולא לפי זה שאם אין 100% אז אין אפשרות לדעת בכלל - אפשר להתקדם.
ההפרדה בין הקלטה ובין השמעתה היא עניין שיש לעשותו במסגרת דיון מסוים. ועדייין, למרות זאת, קיימים יחסי גומלין הדוקים בינה לבין ההשמעה, בין ההשמעה לבין הידיעה איך זה נשמע בפועל, כולל המרכיבים שלו, ובין ההשמעה בבית.
ההשוואה בין האזנה לקונצרט ובין הזיכרון אליו היא שגויה, מכיוון שלא מדובר באחד-לאחד, אלא בסך כל מסוים הנעשה לאורך זמן. אין או זיכרון מסוג אחד העומד בסוג מסוים של מבחנים - או כלום.
אין הרבה ממש בזיכרון כזה אם מדובר במשהו שקרה פעם. זה סיפור אחר כאשר מדובר בהתנסות רבת שנים, עם "דיאלוג" בין אותה האזנה באולם ובין האזנה בבית.
***בעיה נוספת יכולה להיווצר כאשר בוחרים משהו מסיבות המתבררות רק בדיעבד כשגויות, אבל עד אז מעניקים למשהו הזה ערכים חיוביים מסוימים. כנ"ל לגבי דברים הזוכים להתייחסות שלילית, ובהמשך מסתבר שהם דווקא בסדר.
במקרים כאלה אפשר: א. לשנות את ההתייחסות אליהם מתוך המושגים הקיימים בגלל שההתנסות הביאה למקומומת חדשים; ב. לטעון כי הם לא עומדים בדרישות מהסיבות שתמיד נטען כך לגביהם, אבל הם עושים נעים, למשל. וממש בסדר לחיות עם זה, ואולי אף רצוי, למרות שהנעים הזה מקורו בעיוות.
הדוגמה עם האישה היא פספוס מוחלט, גם עניין הצילום המתייחס לאדם מסוים כנ"ל.
מה שעומד לדיון לא אם היא נראתה לך פעם כך והיום היא נראית אחרת, או האם זו היא רק מישהי שממש דומה לה.
אלא האם אתה זוכר שהיו לה נמשים, או לא ומה הצילום מביא מאותם נמשים. העובדה שפעם אהבת אותה והנמשים עשו לך את זה והיום לא, ואתה גם לא מת היום על נמשים, לא משנה את עניין הנמשים בצילום.
בדיקה אחת של הריאליזם של המערכת היא ביכולת שלה להביא אותם דברים שאכן הקולטו בניגוד למערכת שאינה מביאה אותם.
בדיקה אחרת האם מערכת יכולה לשחזר הולוגרפיה של ביצוע, כאשר אפילו לפי הצילומים של ההפקה נראה שהעסק הוקלט במרחב גדול. גם כאן, אם במערכת אחת כל מה שיוצא בה משודר מרמקול שמאל ורמקול ימין, או לחילופין הקולות/כלים חסרים כל הבחנה במיקום שלהם - בניגוד למערכת אחרת שמסדרת הולוגרפיה תלת-ממדית ובה מה שמבצע מובחן - מספר מה היכולת של המערכת בשחזור מה שקרה. כך גם בשינויי עוצמה, טראנזיינטים וכולי.
אם מחפשים מערכת שתשחזר אחד לאחד את מה שקרה על במה עם תזמורת באולם, הדבר לא יימצא.
אבל, אם מחפשים לפי אפיונים, ומתייחסים אליהם לפי קרבה - ולא לפי זה שאם אין 100% אז אין אפשרות לדעת בכלל - אפשר להתקדם.
ההפרדה בין הקלטה ובין השמעתה היא עניין שיש לעשותו במסגרת דיון מסוים. ועדייין, למרות זאת, קיימים יחסי גומלין הדוקים בינה לבין ההשמעה, בין ההשמעה לבין הידיעה איך זה נשמע בפועל, כולל המרכיבים שלו, ובין ההשמעה בבית.
היי עמיר,
כיף לקרוא על התהליך שאתה עובר. אני מאוד מקווה שאתה נהנה מהדרך לא פחות מהתוצאה הסופית שתקבל ואני בטוח שתהנה מבחירתך.
קראתי פה דברים שהזכירו לי את מחשבותיי בעבר...
בעיני כיום המטרה היא להסב לי הנאה. אין לי עניין בסטאפ שיהיה מאוד מדויק ומאוד שקוף (ומבלי להכנס לעניין של איך יודעים שזה מדויק או שקוף...) אבל תכלס לא יגרום לי הנאה.
בעיני זה כמו אוכל - אחד אוהב יותר מלוח , שני אוהב יותר חמוץ...אם האוכל ערב לחיכי אז זה טעים לי ואני נהנה ממנו. אם הוא נעשה ברמת דיוק גבוהה לפי מתכון השף אבל לטעמי זה מלוח מידי או חמוץ מידי, אז שורה תחתונה אני לא נהנה ממנו וזו כל הפואנטה בשבילי. במילים אחרות, יסלח לי השף אבל המתכון שלו לא טעים לי...
אני חושב שברמת הציוד המדובר, אין משמעות לצליל "נכון" או "טבעי" או "ריאליסטי".
לא מדובר על ציוד "מעופש" (כפי ששניצל אוהב להתבטא מידי פעם...) ברמת כניסה או אפילו לא ברמת כניסה.
לכן מדובר על פרשנות שזה לדעתי טעם אישי > יותר מלוח או פחות חמוץ...
בהצלחה ובהנאה,
ארז
כיף לקרוא על התהליך שאתה עובר. אני מאוד מקווה שאתה נהנה מהדרך לא פחות מהתוצאה הסופית שתקבל ואני בטוח שתהנה מבחירתך.
קראתי פה דברים שהזכירו לי את מחשבותיי בעבר...
בעיני כיום המטרה היא להסב לי הנאה. אין לי עניין בסטאפ שיהיה מאוד מדויק ומאוד שקוף (ומבלי להכנס לעניין של איך יודעים שזה מדויק או שקוף...) אבל תכלס לא יגרום לי הנאה.
בעיני זה כמו אוכל - אחד אוהב יותר מלוח , שני אוהב יותר חמוץ...אם האוכל ערב לחיכי אז זה טעים לי ואני נהנה ממנו. אם הוא נעשה ברמת דיוק גבוהה לפי מתכון השף אבל לטעמי זה מלוח מידי או חמוץ מידי, אז שורה תחתונה אני לא נהנה ממנו וזו כל הפואנטה בשבילי. במילים אחרות, יסלח לי השף אבל המתכון שלו לא טעים לי...
אני חושב שברמת הציוד המדובר, אין משמעות לצליל "נכון" או "טבעי" או "ריאליסטי".
לא מדובר על ציוד "מעופש" (כפי ששניצל אוהב להתבטא מידי פעם...) ברמת כניסה או אפילו לא ברמת כניסה.
לכן מדובר על פרשנות שזה לדעתי טעם אישי > יותר מלוח או פחות חמוץ...
בהצלחה ובהנאה,
ארז
zs
חבר משקיען
- הודעות
- 4,924
- מעורבות
- 1,601
- נקודות
- 113
יכול להיות שגם במג'יקו הבינו לא מזמן שמתכון עם טיבול נכון כנראה טעים הרבה יותר?
ומה שניקרא פה בפורומים לפחות בארץ "הצליל המודרני" כנראה לא הכי טעים.
החליפו שם יחידות במיד וגם את הטוויטר ע"מ להגיע לצליל עם עושר הרמוני גבוהה יותר.
(כותבים בפירוש).
בעבר נתתי לינק אבל לא ענין אף אחד,כמו שאומר פותח הפוסט "מדינה דמוקרטית".
וכאשר עברו גם לרמקול החדש S7 ניתן להבין שזוהיא מגמה.
https://www.theabsolutesound.com/articles/first-listen-magico-q7-mkii/
Adiel
אוהב את התחום
- הודעות
- 178
- מעורבות
- 52
- נקודות
- 28
גם אני.
בוודאי שעוסקים כאן ב״ראציו״, כהגדרתך.
בתחום שלנו יש אנשים שסובלים מעודף כסף. האנשים הללו משתעשעים מהחלפת ציודים יקרים בציודים יקרים אחרים ובתדירות גבוהה למדי. בהנחה שרוב קוראי הפורום אינם נמנים עם אותם אנשים כנ״ל, חשבתי שראוי לציין שהחלפת הרמקול נגרמת לעיתים בשל רצון לשינוי לשם השינוי. החלפת חוויה זו בחוויה אחרת, לאו דווקא טובה יותר. במקרה הטוב נוצר עניין רגעי במקרה הפחות טוב מתגעגעים לציוד הקודם.
נכון, ולכן כתבתי: ״אני לא בטוח ש״.
למה זה רלוונטי?
לא.
כתבתי ״אני לא בטוח ש״ והתכוונתי ל״אני לא בטוח ש״.
המשמעות כאן היא אחת: או שכן או שלא. כלומר - רמת הוודאות בהקשר של העניין המדובר נמוכה.
זאת כבר פרשנות שלך למה שצוטט על ידך (ומשמעותו שונה באופן מהותי).
א. מדובר בשאלה (ראה סימן שאלה לאחר הביטוי ״רמקול של תערוכות״).
ב. אין כאן נסיון להדביק תיוג. לא חסרים רמקולים הסובלים מסטיגמות, ואני חושב שאין עליי להמציא תיוגים נוספים על אלה הקיימים, בוודאי לא בצורה חסרת אחריות כפי שהאשמת אותי.
ג. יש כאן תמיהה ותו לא.
מאחורי התגובות עומדים אנשים שאני מעריך את דעותיהם.
לעיתים עדיף לשמוע דעה אחת מאדם שאתה מכיר טוב/סומך על דעתו/למדת שטעמו דומה לשלך במידת מה על פני 100 אנשים זרים. אכן, 100 אנשים זרים ״יתיישבו״ טוב יותר במשוואות הסטטיסטיקה שלך, אך הערך המעשי של דעותיהם יהיה מזערי (אם בכלל).
אי אפשר להיות נביא בעניין הזה.
בחברה שאני עובד איתה למשל, הדילר משמיע לי את המכשירים לתקופה די ארוכה בביתי, משהו כמו שבועיים-חודש (ואף יותר). הדבר מאפשר לי לבדוק בצורה מעמיקה אם המכשיר מתאים לי או לא, איך הוא משתלב עם שאר הרכיבים, והאם השידרוג הוא אכן שידרוג ולא מעבר לחוויה דומה, אחרת, בערך באותה רמה, משהו שעלול לפוג תוך פרק זמן קצר יחסית.
ראה תגובתי בעניין לעיל: ״בתחום שלנו יש אנשים שסובלים מעודף כסף...״.
1. האדם הוא יצור תבוני ולכן הוא תמיד חושב.
2. אם אתה חושב שאין לעסוק בשאלות האלה זוהי זכותך, וזה אכן ניכר מהתגובה שלטעמי עסקה ברובה בפרשנות (לעיתים לקויה) של דבריי תוך הטחת האשמות בי והמלצות לא רלוונטיות.
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,909
- מעורבות
- 2,931
- נקודות
- 113
לגבי נעליים אני לא יודע, אבל הטענה לגבי צרחנות של נורדוסט אינה חדשה ומקורה אינו בי.
אישית, נחשפתי לזה במקרה אחד, מה שאינו מהווה מדגם מייצג
אבל יש אנשים שנשבעים בזקנו של הנביא מוחמד שזה אכן המצב.
עמיר
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,909
- מעורבות
- 2,931
- נקודות
- 113
ברוך הבא וברוך היוצא.
אם כי לא ברור לי על סמך נראה לך שאי פעם מישהו יסלח לך על דבר חמוּר שכזה!
עמיר
http://he.wikipedia.org/wiki/ההימור_של_פסקל
אני חושב שעמיר התכוון לזה.
לגבי הרמקולים : אני עדיין סבור אישית שיש מצב שהייתי קורא לו "מצב הקסם". הוא יכול להגיע עם מערכת יחסית פשוטה ולא יקרה, או מערכת יקרה בטירוף, אבל זה מצב שבו אתה (אני לפחות - אני מאמין שיש אנשים שלצערם באמת לא מסוגלים להגיע למצב הזה) יושב מול המערכת ובאמת, באמת אבל ב א מ ת שוכח לחלוטין שאתה מול מערכת, לא מנתח שום דבר, אין לך שום הרגשה שאתה רוצה לשפר נקודה כזאת או אחרת - פשוט שוקע ונעלם בתוך המוסיקה.
לדעתי כולנו שואפים למצב הזה, אפילו אם אנחנו עוטפים את זה בהרבה ברברת.
וגם אמרתי - יש אנשים שלא יהיו מסוגלים בשום מצב להגיע לנקודה הזאת. אלה אנשים שלא מצליחים לכבות את הקול הקטן והביקורתי שטוחן להם כל הזמן במוח. אנשים כאלה לא ייהנו גם מאוכל טוב, יין משובח, נוף מדהים או חברתה של אישה מקסימה. אנשים כאלה כדאי שיטפלו בבעייה שלהם באמצעות התבוננות עצמית, מדיטציה או כל כלי נפשי אחר, כי כל שינוי חיצוני לא יביא להם מנוחה.
אני רוצה להדגיש : אין פה ביקורת על אודיופילים שרוצים לשדרג את התוצאה במערכת שלהם. גם אני חוטא בזה, גם אני רוצה לשפר. השאלה - לאיזו תוצאה רוצים להגיע עם השיפור הנ"ל. אני בדיעה שהמטרה האולטימטיבית כאמור היא לא שיפור אובייקטיבי כאמור אלה להגיע למצב של שכחה של המערכת והיטמעות במוסיקה עצמה.
אני חושב שעמיר התכוון לזה.
לגבי הרמקולים : אני עדיין סבור אישית שיש מצב שהייתי קורא לו "מצב הקסם". הוא יכול להגיע עם מערכת יחסית פשוטה ולא יקרה, או מערכת יקרה בטירוף, אבל זה מצב שבו אתה (אני לפחות - אני מאמין שיש אנשים שלצערם באמת לא מסוגלים להגיע למצב הזה) יושב מול המערכת ובאמת, באמת אבל ב א מ ת שוכח לחלוטין שאתה מול מערכת, לא מנתח שום דבר, אין לך שום הרגשה שאתה רוצה לשפר נקודה כזאת או אחרת - פשוט שוקע ונעלם בתוך המוסיקה.
לדעתי כולנו שואפים למצב הזה, אפילו אם אנחנו עוטפים את זה בהרבה ברברת.
וגם אמרתי - יש אנשים שלא יהיו מסוגלים בשום מצב להגיע לנקודה הזאת. אלה אנשים שלא מצליחים לכבות את הקול הקטן והביקורתי שטוחן להם כל הזמן במוח. אנשים כאלה לא ייהנו גם מאוכל טוב, יין משובח, נוף מדהים או חברתה של אישה מקסימה. אנשים כאלה כדאי שיטפלו בבעייה שלהם באמצעות התבוננות עצמית, מדיטציה או כל כלי נפשי אחר, כי כל שינוי חיצוני לא יביא להם מנוחה.
אני רוצה להדגיש : אין פה ביקורת על אודיופילים שרוצים לשדרג את התוצאה במערכת שלהם. גם אני חוטא בזה, גם אני רוצה לשפר. השאלה - לאיזו תוצאה רוצים להגיע עם השיפור הנ"ל. אני בדיעה שהמטרה האולטימטיבית כאמור היא לא שיפור אובייקטיבי כאמור אלה להגיע למצב של שכחה של המערכת והיטמעות במוסיקה עצמה.