״נאמן למקור״ זה נאמן לסיגנל שהרמקול מקבל בכניסה, ז״א שלא יעוות.
אחוז עיוותים באלק׳ טרנזיסטורית חצה את רף השמיעה האנושית בעקרון, ונותר לבחור מגבר שיצליח לדחוף את הרמקולים בהתאם לנצילות שלהם , מרחק ההאזנה , עוצמת ההאזנה יכו.
ברמקולים, אחוז העיוותים גבוה יותר, באזור 3% או משהו עד כמה שזוכר, פלוס הברדק המתרחש בתוך החדר, פלוס דרייברים הממוקמים במרחק אחד מהשני (אידיאלי זה point source).
לכן מדידת הפיזור היא חשובה ומאפשרת להבין כמה הרמקול ״נאמן לסיגנל שמקבל בכניסה״ ביחס לזווית שאתה נמצא לידו בזמן האזנה.
זה לא אומר שתאהב רמקול בעל פיזור מוצלח יותר מאחר, אבל זה כן מצביע על הנדסה טובה, לפחות באספקט הזה.
אחד הטובים שלך שושו. באמת. ואתמצת את האמת שלך למשפט אחד- היכולת לשחזר סיגנל שהתקבל ולהעביר אותו קדימה בצורה מהימנה.
נותרנו עם השאלה של המקור עצמו ונאמנותו למה שהוקלט עליו. בתקליט זה קל כי בצורה גסה ולשם הדגמה, רעשי הפצפצים והחריקות מחט הם תוצר של המדיה וברור שלא נמצאים בהקלטה. אבל יש כנראה הנאות אחרות מהמדיה שמחפות. ככה גם בחדרים בהם יש בומיות והדיהודים מובחנים.
שמעתי לאחרונה מערכת מאוד יקרה וטובה. מאוד. אחת הטובות ששמעתי. ורצועה שאני רגיל לשמוע נשמעה לי שונה בקצה העליון, אז אני צריך להבין האם זה עיוות וחוסר נאמנות אצלי בחדר, או שזה בהקלטה ומשהו עדייו היה חסר ביוקרה, נאמנות לדוגמא ... רוב הסיכויים שהמערכת הצנועה שלי היא ה" אשמה" , ועדיין, אלך לגוף שלישי רפרנס שאני מכיר, שם החדר הוא לעילא ואבדוק שם. המוסיקליות והיכולת לערב ולייצר אינטימיות היא גם משהו שנמצא בהקלטה באיכות החומר וגם בשחזור, אבל לא יודענאם זה פרמטר מדיד. למרות שהוא הכי משפיע לטעמי.
הניסיון וההעמקה מבחינתי זה השלב שאתה מצליח להבחין בין גודל לבין פרופורציות ועומקים לדוגמא. מחפש את הנינוחות וחוסר המאמץ והיכולת להאזין למשך שעות בלי הרצון להנמיך או להגביר ולשחק כל הזמן ( זה האחרון פרמטר נזיל, כי המדיות הדיגיטליות המקובצות והמוזרמות והקפיצה בין רצועה לרצועה באלבומים שונים גוררת קושי רב במציאת נקודת האיזון , ברמה האובייקטיבית ) . אגב, אני אוהב להגביר הרבה פעמים. כל עוד אני מסוגל לנהל שיחה עם זה שמאזין לידי בנחת בלי לצעוק הכל בסדר. סתם מדד שכזה שירשתי ממי שירשתי.
ובגלל שהסברת יפה מאוד שושומ שלמעשה היום ההבדלים הולכים ומצטמצמים כי ההנדסה והרכיבים מצויים בשפע, נותרנו עם פקטור ההנאה הצרופה האנושית שהיא עפ"ר פחות מדידה , בכלים חיצוניים.
מה שכן, בשמיעה צריך להפעיל אינטלגנציה מסויימת כדי לנסות להבין מה האומן ניסה להעביר בהפקה ומה כנראה סדר הדברים ההגיוני ולמה כאן הזמר צעק ולמה זעק ולמה החריש. וזמרות רקע הם בד"כ ברקע ולא מקדימה בקו עם הזמר. סתם דוגמאות שקפצו לי לראש.
בקשר לניסיון, לא כל מי שאוכל בחוץ הרבה יכול להיות מבקר מסעדות, אבל כנראה שמבקר מסעדות חייב לאכול הרבה בחוץ. ומי שסקרן ואוהב לשאול את עצמו שאלות ולהיות כן עם עצמו, ויש לו תכונות אנינות מסויימות ויכולת הבחנה , ורצון להבחין (שזה הרצון בפני עצמו הוא אולי החצי השני של המשפט שמתאר מהו אודיופיל או למעשה כל חובב בעל תחביב ), כמה שיישמע ויתנסה אותו אדם עם תכונות מקדימות ככה יוכל לחדד לעצמו מה הוא אוהב. ומה הוא מחשיב כרפרנס.
בקיצור, עולם האודיו מתקדם קדימה, רק לא כל מרכיביו מתקדמים באותה מהירות, והיכולת לשלב היא מה שיפה בתחום והופכת אותו למעניין, כמו גם הקשר ההדוק בין כל מערכת לחלל ההאזנה שלה שקשה לי לחשוב על עוד תחום כזה בו יש השפעה כזאת הדוקה בין המוצג לבין החלל שהם נהפכים לגוף אחד וקריטיים להנאה. ברמה ההנדסית וברמת התחושה האסתטית אנושית.
