ללכת להופעה LIVE תמיד טוב ובריא
-לצאת
-להתרגש
-חוויה ללא ספק !
אבל מה קורה כאשר אני רוצה לחוות משהו דומה עם אומנים שכבר אינם, אומנים שכבר אינם במיטבם וכבר לא מופיעים, אומנים וותיקים שעשו לי את הילדות והבגרות שלצערי כבר נשאר רק זכרון, נוסטלגיה ומפעל חיים.
וואלה רוצה לחוות את ה woodstock, להרגיש את החספוס והצרידות המרגשת של ג'ניס ג'ופלין, את העומק והרגש של ג'ו קוקר,
רוצה לחוות, הרולינג סטונס, החשמל של ג'ימי הנדריקס,
רוצה לחוות את לד זפלין, פינק פלוייד, ועוד אין אין אין ספור של אומנים שעיצבו את חיינו,
יהיה ניתן לחוות ולהתרגש
שוב ושוב ושוב ושוב עם תוצאה ומכלול של רכיבים שיסחפו וירגשו אותנו כל פעם מחדש.
זה הקסם של המוסיקה
ומה היא גורמת לנו להרגיש, להתלהב, להשתחרר, לברוח, לשכוח..
לא בא לי כל פעם להיות בשורה האחרונה, או קרובה לאחרונה או מהצד, רוצה את ההופעה in your face !
לכן אני תמיד נוהג בהופעות (נניח רוק) להשקיע ולהיות ב golden ring
או לפחות שורה ראשונה "מבעד לגדר" העוטפת את הרינג...דבוק לגדר למרכז.