אין אדם מעל הטבע שכל מה שהוא אומר הוא אקסיומות לא ניתנות להפרכה
ולכן כל מה שאני אומר זו דעה וכך גם כל מה שאדם אחר אומר לא משנה כמה הוא בעצמו משוכנע שזה מנומק ובונקר ולא ניתן להפרכה
אין כאן אף אדם מעל הטבע שכל מה שהוא אומר הוא אקסיומות לא ניתנות להפרכה, ואני גם בטוח שאין כאן אפילו אחד שחושב דברים כאלה על עצמו.
ובפעם האלף: בכל מקרה, מה שאנשים חושבים בתוך עצמם חסר חשיבות ואין לו שום רלוונטיות. מה שחשוב הוא רק מה שנכתב בפועל.
אתה תקוע עם האקסיומה שאם מישהו לא אלוהים ומעלה, כל מה שהוא אומר הוא בהכרח דעה, אבל זו אקסיומה לא נכונה.
קודם כל, יש כמה סוגים שונים של אמירות -- הצהרה, שאלה, וציווי. כבר מכאן ברור שלא הכל דעות כי שאלות וציוויים אינם יכולים להיות דעות.
דבר שני, יש כל מיני סוגים של אמירות גם באספקטים אחרים, למשל יש תיאורים, הגדרות, טיעונים, בקשות, אקסיומות, וכו' וכו', וגם בין אלה יש כאלה שלא יכולים להיות דעות.
במתמטיקה למשל, יש אקסיומות, ויש משפטים. אף אחד מהם אינו דעה, והצהרה לגבי משהו אינה נחשבת כמשפט אלא אם הוכיחו אותה על סמך האקסיומות והכללים הלוגיים שמקובלים כנכונים.
יש עוד דוגמאות לכך שממש לא הכל דעות, ויש גם לוגיקה, שהיא לא עניין של דעות. למשל אם נתון ש-X גורר Y ו-Y גורר Z, אז זה ש-X גורר Z זה לא בחזקת דעה. ובהסתמכות על דברים ידועים או מוסכמים, אפשר להוכיח כל מיני דברים שאינם בחזקת דעה, אבל ייתכן שיש שגיאה בהוכחה או בנתונים, ואז אפשר להפריך את מה שנאמר שלא על תקן דעה.
אבל נראה לי שאין טעם להמשיך. לא היה טעם אפילו לכתוב את זה, כי ממילא תישאר תקוע עם אותם דברים לא נכונים ו/או לא הגיוניים.
שאנשים מעדיפים Harman על פני flat, והטענה נכונה לפחות במקרה אחד, אבל חשוב: הגורו של 