הכלי המוקלט הוא הרפרנס -- רק שאין גישה לכלי הספציפי ואיך הוא נשמע באתר ההקלטה. ההבדלים בין כלים מאותו סוג, הצלילים שהמבצעים השונים מפיקים מהם, והאקוסטיקות השונות של אתרי ההקלטה יכולים להיות עצומים, גדולים יותר מההבדלים בין מערכות.
ההקלטה צריכה לשקף בדיוק אותו -- אולי, אבל הרוב המוחלט של ההקלטות אינן עושות זאת.
המערכת צריכה להתקרב כמה שיותר למה שהוקלט -- אין גישה למה שהוקלט, כך שאין למה להשוות, מי מתקרב, ומי מתרחק, למעט במקרי קיצון שאינם מעניינים, כמו מערכת שבה כינור נשמע כמו צ'לו.
מי מהמערכות יותר קרובה לרפרנס? זו שעושה את זה נכון יותר -- כאמור, כל זמן שאין למה להשוות, אין דרך לדעת באמת מה נכון ומה לא.
מזה נכון יותר? צריך נסיון בהאזנה לכלי נגינה אקוסטים ובהאזנה לרכיבים -- ניסיון כזה יכול לעזור להכרת מאפייני צליל של כלי מסויים, נניח כינור, ואיך הוא משתקף בד"כ בהקלטות דרך מערכות נתונות באקוסטיקות נתונות, אבל כל זה רק באופן כללי, לא את הצליל של הכלי הספציפי שהוקלט עם המבצע שאיתו הוא הוקלט באקוסטיקה שבה הוא הוקלט, וכאמור, ההבדלים יכולים להיות עצומים. בהרבה מקרים מכירים צלילי כלים ממרחק של עשרות מטרים מהכלי שעל הבמה, בעוד שהמיקרופונים קולטים את הצליל ממרחקים קטנים בהרבה, עם איזון טונלי שונה ועם הרבה יותר פרטים. מי שמתעקש על כך שמה שהוא שומע בהקלטה קרובה זהה למה שהוא שומע ממרחק עשרות מטרים, טועה.
כל זה מזכיר לי קטע מהספר Music Makers on Record, מאת אחד ממפיקי ההקלטות החשובים של חברת EMI, ממוצא הודי, שנקרא Suvi Raj Grubb. הוא אמר שתלונה נפוצה של כנרים היא שהצליל שלהם אינו נשמע כמו בהקלטה, וכמובן שזה כך, כי הכלי שלהם נמצא פחות מ-5 סנטימטרים מהאוזן שלהם. הוא סיפר על מקרה ספציפי עם פנחס צוקרמן, שאמר "אבל הכינור שלי אינו נשמע לי כך. על הטייפ שלכם, יש לכינור צליל k-k-k-k, שאין לו בסטודיו". ואז טכנאי ההקלטה, שמתברר שהיה כנר מאומן בזכות עצמו, ביקש מצוקרמן את הכינור. צוקרמן לא התלהב לתת לו את הגוארנרי שלו, אבל הטכנאי לקח אותו ניגן כמה אקורדים ואחר כך את הקטע שהוקלט, והתברר לצוקרמן שההקלטה אכן נכונה. אחר כך בארנבוים נכנס לחדר הבקרה ואמר לצוקרמן "חשבתי שזה לא הצליל שלך".
הסיפור הזה רק מדגים את הנקודה שאפילו הכנר עצמו לא מכיר את הכינור שלו עצמו ממרחק שונה, וגם את העובדה הידועה שלאותו כינור יש צליל שונה כשנגן אחר מנגן עליו.
ויש גם סיפור הפוך, עם יאשה חפץ, שבא יום אחד לחזרה עם הפסנתרן הקבוע שלו, ואחרי שהם ניגנו, חפץ שאל את הפסנתרן אם הוא שומע משהו שונה מהרגיל. הפסנתרן אמר שלא, וחפץ אמר שהכינור הקבוע שלו בתיקון, והפעם הוא מנגן בכינור חלופי זול בהרבה...
ועוד מהספר של Suvi, והפעם על הקלטה של Jacqueline du Pré עם בארנבוים מנצח על הקאמרית האנגלית. הם הקליטו במשך כמה זמן ואז יצאו להפסקה. אחרי ההפסקה, Suvi הרגיש שצליל הצ'לו השתנה לגמרי. הוא שאל את הטכנאי אם הוא שינה משהו, והטכנאי אמר שלא. הוא ביקש מהטכנאי לבדוק את המיקרופון, שהיה בסדר גמור. שאלו את ז'קלין אם היא הזיזה את הכיסא שלה או החליפה צ'לו, או אפילו משהו בבגדים שלה. לא. החליפו את המיקרופון וזה לא עזר, וכל זה כשהתזמורת יושבת בלי לעשות כלום ומקבלת כסף על זה. ואז, אחרי שכולם ישבו מיואשים בחדר הבקרה, שאלו שוב את הצ'לנית אם היא בטוחה שהיא לא שינתה משהו. היא התחילה לומר לא, ואז צבע פניה הפך לוורוד: מסתבר שהיא החליפה את הקשת! Suvi אמר "אל תפחידי אותי כך שוב", ובארנבוים התחיל לומר "איך מישהו יכול להיות כל כך...", אבל למראה פניה הוא נרגע ואמר "בואו נתחיל שוב - עם הקשת הישנה".
אז לא ברור לי איך אפשר בכלל לומר אם הכלי המקורי נשמע נכון או לא, כשההבדלים בין כלים שונים מאותו סוג, מבצעים ואקוסטיקות הם כל כך עצומים, וגם כשמרחק הכלי מהמיקרופון יכול לגרום למבצע לא להכיר את הכלי שלו עצמו.
לכל היותר אפשר לדעת שמדובר בכינור ואין סתירה בין מה ששומעים למה שמכירים באופן כללי לגבי כינור.
אבל אין מצב לדעת אם מערכת א' קרובה או רחוקה מזה יותר ממערכת ב' ביחס לשילוב כלי/מבצע/אקוסטיקה/מרחק בעת ההקלטה.
