אם כבר טעמים - אז על טעם וריח אין להתווכח. אם הייתה אמת אבסולוטית בסאונד טוב אז כל המערכות בעולם היו מתוכננות באותו אופן ולא ההינו רואים מגוון כה רחב, ממגברי מנורות לטרנזיסטוריים, ומרמקולים horn עד קרמיים. אנחנו לא במטרה להגיע הכי מהר, זה לא פורמולה 1 כאן. ודרך אגב אף אחד לא בור כאן.
עדיין שבויים בסטיגמה, קרמי זה כבר in...
- פותח הנושא zs
- פורסם בתאריך
בתקופה בה שומעים מידי יום פרשנויות סותרות לגמרי של פרופסורים לרפואה בנוגע לדרך שצריך לטפל בקורונה, היית אומר שחלק מהם לא מבינים ברפואה רק בגלל שהגישה שלהם שונה?
yarino
אוהב את התחום
- הודעות
- 350
- מעורבות
- 103
- נקודות
- 43
בעניין זה אני חולק עלייך, אין דבר כזה טעם נרכש!!!
אני לא צריך לרכוש טעמים בשביל להנות ממאקלן רפלקשן אותו כנ"ל לגבי מנת ברווז משובחת בפריז.
אם זה טעים לי אז טעים ואם לא אז לא...לא צריך נסיון.
דוגמא לא מוצלחת.
- הודעות
- 20,099
- מעורבות
- 4,264
- נקודות
- 113
עונה לכולם במכה.
בכל מקום יש בורים. גם כאן. וסאונד הוא לא עניין של טעם - סאונד טוב הוא עניין של טעם. מי שלטעמו טרנזיסטור של סבא עם סוללות זה הדבר זה אומר שאין לו טעם. מרמה מסויימת של ביצועים ודרישות אני מתחיל להכניס טעם לסיפור. וכן, יש אנשים בלי טעם - פגשתי כאלה. גם בבגדים, גם במכוניות וגם באודיו. אחרי הכל מי לובש חולצת משבצות עם מכנס פסים? מי נוהג על פיאט מולטיפלה ומי שומע עם מערכת מיקרו סינית וטוען שזה הדבר הכי נכון רק מפני שהוא אוה את הצליל.
רפואה זה לא מדע מדויק. אודיו הוא כמעט כזה. נכון, יש טעם, אבל צריך שיהיה טעם טוב. כמו עם הטרנזיסטור שדיברתי עליו למעלה.
ואני אקח את זה לצד הזה שאפשר להגיד מה טוב ומה פחות טוב.
מערכת אחת מספקת יותר פרטים ממערכת שניה = היא מפורטת יותר
מערכת אחת אינה חושפת בורות בין המיד, הבס והטויטר ביחס למערכת שניה = היא מאוזנת יותר
מערכת אחת חושפת יותר שכבות במוסיקה ממערכת שניה = היא רזולטיבית יותר
מערכת אחת מצליחה לשמור על ביצועים גבוהים מעוצמה חלשה לעוצמה גבוהה = היא דינמית יותר
וכ״ו וכ״ו ושוב - כ״ו.
דהיינו. ביצועים זה משהו שמיע. אין ויכוח על ביצועים. משווים, שומעים, מגיעים למסקנות. פשוט בערך כמו לפתוח דלת.
מכאן מגיע הטעם. שהרי בלי ביצועים - מה הטעם לדבר על טעם. הרי על פי השאיפה שלנו ואני מקווה שלפחות 80 אחוז מהגולשים יסכימו איתי, זה להגיע למקסימום. אחרי הכל אם זה לא ככה, למה בכלל להשתגע? הולכים, קונים עיגול בקופסאת עץ, מחברים אותו למשהו מאייביי ושומעים סבבה.
אני דוגמא לכך. ויסקי שפעם היה לא טעים לי, עכשיו טעים לי. כשהבנתי בדיוק מה אני טועם, והתנסתי בכמה סוגים באירועים שונים (יעודיים לויסקי), מצאתי שכשאני מתנסה אני נהנה יותר, מבין יותר.
באודיו זה ממש ככה. פעם רציתי מלא בסים - מלא - המון. והיתה לי גישה לכאלה. מה לעשות, יש לי חברת הגברה. אז שמתי בבית סאב מהעבודה, שתי יחידות 18 אינטש עם מגבר קראון 5001. וואו, איזה סאונד. כמה באסים, כמה כוח!!! והיום? זה חייב להיות מדויק, נכון טבעי. לא צריך הרבה מזה, צריך את המינון הנכון שיתאים ליתר. היה ציר זמן שהביא אותי לפתח ידע, וציר זמן נוסף שפיתח את הטעם שלי בסאונד. מה שפעם היה עושה לי את זה זה הצבע, עם השנים ניקיתי אותו. היום אני אוהב ויסקי סינגל מאלט, רצוי שרי, פחות מעושן. הטעם, החיך התפתח.
עם כל הכבוד לך, ויש הרבה, סאונד טוב זו לא המצאה שלך - היה כאן לפניך ויהיה אחרייך. עדיין לא הסברת לי מדוע יש מגוון כה רחב של ציוד אם לא בגלל הטעם האישי? ושוב על ביצועים: הנאה עולה על ביצועים. אם המערכת מפורטת מאוזנת אבל מעייפת - לא שווה.
yarino
אוהב את התחום
- הודעות
- 350
- מעורבות
- 103
- נקודות
- 43
מה שכן בוויסקי יש לנו אותו הטעם.
מת על המעושנים כמו טליסקר
נערך לאחרונה ב:
- הודעות
- 20,099
- מעורבות
- 4,264
- נקודות
- 113
אוי. עוד פעם מישהו שלא קורא את מה שאני כותב. אז שוב, כי אני נחמד (כמעט). יש טעם אישי, אבל הוא בתנאי שיש בכלל טעם. כלומר: מי שלטעמו קפה עם מלח זה לטעמו בטוח. האם יש לו טעם? לאדם שאוהב את הקפה שלו עם מלח? לא. אין לו. גם מי ששותה קפה עם 6 סוכר הוא חסר טעם בקפה. למה? כי הוא לא שותה קפה, הוא שותה סוכר. כמו שההוא מקודם לא שותה קפה, הוא שותה מלח. אבל קפה עם כמות סוכר סבירה - הגיונית - כזו שמשאירה גם קפה, זה כן עניין של טעם. יש שאוהבים חמצמץ יותר, יש שאוהבים מריר. כך באודיו. קודם כל תבינו מה צריך שיהיה, אחר כך תתחילו לדבר איתי על איך אתם רוצים שמה שצריך שיהיה ישמע.
אגב. בשום שלב, מהרגע שהגחתי לאוויר העולם, לא רמזתי שאני המצאתי את הסאונד. אבל כן עשיתי משהו. גרמתי להרבה אנשים למצוא אותו. אני ועוד רבים שמובילים את התחום הזה.
אז החלק הראשון מסביר לך למה יש הרבה ציוד. כמו שיש כמה מכוניות טובות מאוד, המיועדות לנהיגה של ממש. יתר המכוניות מיועדות להגיע מנקודה אחת לשניה. הטובות שבהן, הן עניין של טעם, בקיה ספורטאז׳ למשל - אין שום טעם. זו סתם קופסא עם גלגלים.
קניתי מטחנה ומכונת קפה לא מזמן.
רכישת השנה לזמן קורונה.
נערך לאחרונה ב:
טעם הוא אכן דבר דינמי מתפתח.
אצל כל אחד הוא מתפתח אחרת.
אצלך הוא התפתח באופן מסויים ואצל אחרים באופן אחר.
אני למשל התחלתי את המסע האודיופילי עם רמקולים עם בס הדוק, מפורטים מאוד טרנזיטים מהירים, טוויטרים מחומר קשיח ובאופן כללי רמקולים מצויינים ומאוד דינמים שמסוגלים להעביר תזמורת מלאה בצורה טובה ועם מגברים עתירי כוח ויקרים ששלטו בהם ביד רמה וקומפקט דיסק שעלה יותר מהרכב שלי אז..
מאוד מאוד נהנתי בזמנו, עד שהטעם שלי התפתח ולאט לאט השתנה עם האזנה להרבה סט-אפים ואחרי לא מעט תערוכות וחנויות היי אנד בעולם וסט אפים פרטיים.
והיום אני עם מגברי מנורות סינגל אנדד והורנים במיד, וופרים מעץ בלזה והלב של הסט אפ הוא האנלוג.
(וצריך להודות שיש גם איזה טרנזיסטור חמים ועתיר זרם שאחראי רק לתחום התחתון רק כדי שלא אצטרך לקנות מגברי מנורות במחיר של רכב משפחתי חדש)
אז אפשר להתפתח בכל מיני כיוונים וכל ההתעקשות הזו שהבשלות היא רמקולים מסוג מסויים או טופולוגיה מסויימת או מגבר מסוג מסויים או וויסקי מסוג מסויים. ממש לא !
יש כאן הרבה אנשים מאוד אינליגנטים כולל מוסיקאים עם אוזן פנומלית. לאנשים יש טעם שונה ובאמת אפשר כבר להפסיק עם הניסיון להגיד לאנשים שהבשלות היא טופולוגיה X או סוג רכיב x והבוסר או הלא בשל הוא y
חלאס עם זה, זה כבר מביך.
אם כבר, אז הבשלות באודיו היא ללמוד להתעלם מכל מיני קונוונציות חברתיות ולהקשיב לעצמך ולסט אפ שלך בצורה הכי צלולה כדי לפתח את הסט-אפ בדיוק לכיוון שנכון לך, רק לך ולזכור לשמוע כל רכיב שמכניסים לסט-אפ על הסט-אפ שלך לפני שאתה רוכש. ככה מתפתחים נכון.
בחינוך יש אימרה ידועה " חנוך את הנער לפי דרכו".
אז אם מישהו כאן באמת רוצה לחנוך אחרים, אז צריך ללמד אנשים בתחילת הדרך להתקרב לעצמם וללמוד להתפתח בהתאם לאהבה שלהם, לטעם שלהם ואם הוא משתנה, לעקוב אחר השינויים
נהדר. גם אצלי מנורות + הורן. ההתאמה בין הרכיבים חשובה. אולי לא משחזר 100% אבל כיף לשמוע.
בעיני אחת המכוערות שנראו על הכביש.
לפעמים נדמה לי שהמעצב שלה נפטר לפני שהספיק לסיים את העיצוב שלה ואף אחד לא העז לסיים את מלאכת העיצוב מתוך כבוד לבר מינן...
ארז
מולטיפלה אוטו גאוני, לא פחות מכך, על המראה ניתן להתווכח, אני חושב שהוא מקסים, אחרים שהוא מפלצת, אי אפשר להתווכח על המרחב העצום במרכב קצר להפליא, על חלונות הענק שנותנים גם ראות פנטסטית גם תחושה אורירית פתוחה שכל כך חסרה ברכבים המודרניים, אלו עם הזויות והחרכים, אפילו התנהגות כביש חיננית ומהנה. הכי עצוב שאין לו תחליף, לא אצל פיאט, לא אצל אחרים, אבל פיאט כמעט כרגיל בועטת בדלי עם החלב שלה טוב מכולם, ברקטה, פיאט דינו, אפילו בראבו, כולן ז"ל כמובן. אבל לא זה הנושא, אנחנו הרי בענין של ויסקי, אז מבקש להמליץ על סינגל מאלט זול ולא פחות ממעולה, במיוחד לחובבי הטעם החלק והמעט מתקתק/קוניאקי שמגיע מחביות השרי למיניהן, בהן הוא מתיישן. ומדובר בבאוומור 10 שנים קצרות, שמשום מה מגיע מערש המעושנים האי אייסלי, והטעם פשוט פנטסטי, רק משום מה אי אפשר להשיג בארץ.
קצת ציטוטים מויקיפדיה
The exterior and interior design of the Multipla were displayed at the Museum of Modern Art (MOMA) in New York during its "Different Roads – Automobiles for the Next Century" exhibition in 1999.[3]
It won the Top Gear Car of the Year (2000), as well as the "Ugliest Car" in the same programme's awards. It was also voted Top Gear Magazine's Family Car of the Year for four years in a row, from 2001 to 2004. In July 2000, in the series finale of Clarkson's Car Years, it was awarded "Family Car of the Moment".
The exterior and interior design of the Multipla were displayed at the Museum of Modern Art (MOMA) in New York during its "Different Roads – Automobiles for the Next Century" exhibition in 1999.[3]
It won the Top Gear Car of the Year (2000), as well as the "Ugliest Car" in the same programme's awards. It was also voted Top Gear Magazine's Family Car of the Year for four years in a row, from 2001 to 2004. In July 2000, in the series finale of Clarkson's Car Years, it was awarded "Family Car of the Moment".