המטרה היא להביא את הדבר הכי קרוב למציאות הביתה. זו בעצם השאיפה. על מנת להשיג זאת צריך לחשוב על דיוק, מהירות, דינמיקה, רזולוציה פרטים וכמובן, במה, תמונת במה והולוגרפיה בכלל. ככל שהפרמטרים הללו מתבטאים כך הסיכוי להגיע לשחזור נכון הוא גבוה יותר. ומדוע? משום שצריך להתייחס לשיחזור מוסיקה כפי שמתייחסים לראייה שלנו. כמה פעמים ראיתם נופים בטלוויזיה וכשהגעתם לאותו מקום בדיוק, הבנתם שהירוק הוא לא ירוק והים לא כחול כפי שראיתם על המסך? תחשבו על מצב בו מעבד הוידאו ייתן לכם הזדמנות לקבל בדיוק את הצבעים הכי נאמנים למציאות. שהירוק יהיה ירוק טבעי, עז או תפל, כפי שזה במציאות. הרי בסוף תתרגלו לזה, וכל ירוק לא טבעי יראה לכם פלסטיק, מעושה, מעובד - כמו שניצל ״אמיתי״ של טבעול.
כשאני בונה מערכת אני מנסה להעלים ככל הניתן את הצבע, את התיבולים. אני רוצה לקבל כמה שיותר אמת בצליל. ואת זה ניתן לעשות רק עם מערכות מדויקות ודינמיות מאוד.
על מנת להשיג תוצאות כאלה צריך לעבור דרך. צריך להתקדם לאט, ממש לאט. לחיות כמה שיותר זמן עם אותה מערכת ולשנות אותה לאט לאט. לטפל באותו רמקול במשך תקופה, להכיר אותו, לשחק איתו, להביא אותו למקסימום. צריך גם לטעות קצת, זה גם משהו. אבל להבין את הטעות להבין גם ממה היא נבעה והאם מה שעכשיו הוא טעות יכול להיות מושלם לצעד הבא.
רפרנס!!!!!!
זה הכי חשוב. הרפרנס זו לא מערכת של מישהו. זה לא רמקול וזה לא מגבר. זו גם לא עצה טובה. הרפרנס הוא הדבר האמיתי. התזמורת הסימפונית, הרכב הג׳אז - או במילים אחרות המנוי שתעשו להופעות לא מוגברות. אדם שלא ישב מעולם באולם קונצרטים לא יכול להבין איך נשמע קונצרט באמת. אדם שלא שמע הרכב ג׳אז במציאות הוא אדם חסר רפרנס לשיחזור מוסיקה, כלי נגינה או התרחשות טבעית במערכת.
זה לא מתחיל ונגמר בלקנות מערכת ממותגת. לא מספיק לקנות רמקולים, מגבר ופטיפון בשביל לנהל דיון על איך מרכיבים מערכת. לענות דעתי אסור להרכיב מערכת מהר. ככל שמרכיבים מהר יותר כך עושים יותר טעויות וכך הפער בין בשלות לבוסר גדל. ככל בתבנו את המערכת לאט יותר, ותחזיקו לפרקי זמן גדולים יותר את אותו סט ותשחקו עליו, כך הסיכוי שתבינו מה אתם עושים הוא גבוה יותר.
תשקיעו בחדר!!!!!!!!!!!!!
שם זה קורה. הוא זה שמנגן יחד עם המערכת. ככל שתשקיעו יותר בחלל כך המערכת תפיק את המיטב. מערכת לא תשמע במיטבה כאשר הספה צמודה לקיר אחורי, קחו את הספה קדימה, הרחיקו מהקיר האחורי. זה ישמע לכם מוזר בהתחלה, אבל זה כמו קפה עם 4 כפיות סוכר לעומת קפה בלי סוכר. כשמתרגלים לקפה ללא סוכר כל גרגר סוכר מרחיק את הקפה מהיעוד שלו - להיות קפה.
אל תקנו את הכי גדול. תקנו את הכי מתאים. רמקולים גדולים דורשים חללים גדולים. סלון ביתי ממוצע, עם קיר ספה צמודה לקיר אחורי, לא יכול לטפל ברמקול רצפה גדול. ברוב המוחלט של המקרים רמקול רצפה גדול עם מגברים חזקים יכניס את החלל לרוויה עוד לפני שהמערכת תפתח. חללים כאלה בשילוב רמקול גדול מייצרים בס מרוח, לא מוגדר ומידבס צבוע כמו תוכי. תחליפו לרמקול קטן יותר, ותרחיקו את הספה מהקיר. התוצאה תהיה טובה יותר בקנה מידה.
נקו את החשמל שלכם. הוא ההזנה, הוא הכוח, הוא הנקיון. אם זה עם שנאי או פילטר (לא לצרכנים גדולים) או שתעשו עבודה (קשה ויקרה) מהשעון ועד למערכת דרך לוח החשמל. החשיבות של החשמל היא דרמה.
תפרדו ממזנונים גבוהים ורחבים בין רמקולים. הקפידו על סביבה סימטרית בין הרמקולים, ואם אין אפשרות, נסו לייצר את הסימטריה הזו בעזרת אביזרים (זכוכית מיוחדת, וילון אקוסטי).
מינימליזם
תחברו למערכת רק את מה שהיא צריכה. תעבדו מינימלי. אני תמיד אעדיף מגבר סטריאו אחד (הכי טוב בתקציב שהגדרתי) על פני מונובלוקים (כשלא מדובר במנורות). זה אומר שהייתי מעדיף ללכת על מגבר סטריאו מהסדרה העליונה ולא מונובלוקים מהסדרה האמצעית. ברוב המקרים הסטריאו ישמע טוב יותר (במידה ולא נמצאים בתת כוח). אל תחברו רכיבים שאתם לא באמת צריכים. ואם המערכת היא משולבת קולנוע ומוסיקה, הקפידו לא לפספס יכולות בסטריאו על חשבון קולנוע (תתייעצו עם רן מויאל - הוא יודע לעשות את זה).
אל תתפלספו. יש אנשים שעברו דרך, שמעו, התנסו. תקשיבו להם. תלמדו לנתח את מה שאתם שומעים. את ההבחנה בין מדונה לבועז שרעבי כל צולחת. עכשיו נסו ללכת לקצה. מערכת חושפנית מאוד ומדויקת מאוד לא ממש תלהיב אתכם בהתחלה, זה כמו הפער בין מיץ פטל לויסקי טוב. לאט לאט תתחילו להעריך את זה, אבל תהיו מוכנים לזה. אחרי שתחיו עם מערכת כזו, כמעט כל מערכת אחרת (כולל מה שהיה לכם קודם) תשמע לכם סתומה ומרוחה. התיאור הזה של ״הסרתי וילון״ מהמערכת הוא אמיתי ממש. אל תזלזלו בו.
אל תבחרו מערכת, תבחרו רכיב רכיב, תבנו אותה. אל תקנו את המובן מאליו - זה שבטוח מתאים. הוא יתאים אבל כשמקפידים לבחון, לבדוק, אפשר לקבל הרבה יותר באותו כסף.