נשמה בצליל! וואו!!!
- פותח הנושא נמר
- פורסם בתאריך
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,950
- מעורבות
- 2,947
- נקודות
- 113
zs
חבר משקיען
- הודעות
- 4,927
- מעורבות
- 1,606
- נקודות
- 113
הוא כתב פה לא???
בכל מיקרה ,בהרכב של kind of blue קולטריין עובר לי טוב.
לעומת זאת לא מסוגל לעכל את הסקספון שלו באף תקליט שלו....בשום מע',רדיו,טייפ סלילים וכו'
הוא חתום של כמה מהאלבומים הגדולים ביותר במאה שעברה, כמו כן העמיד תלמידים למופת (ארצי' שפ,
פרעה סנדרס) בכלל אני די מתחבר לרעיונות של הגאז החופשי- הרבה יותר מהקו המשמים של ה'הארד בופ'
(גם כשעשה 'הארד' מדובר ביצירת מופת -Blue Train !! )
למשל האלבום Ascension ( אולי ה'טריסטן' של עולם הגאז) צריך לשמוע כדי להאמין!!
(הדיסק כולל שתי גרסאות-את זו שהופיע בתקליט ואת הגירסה המועדפת על הנגנים עצמם,
במילה אחת-חובה!!)
פרעה סנדרס) בכלל אני די מתחבר לרעיונות של הגאז החופשי- הרבה יותר מהקו המשמים של ה'הארד בופ'
(גם כשעשה 'הארד' מדובר ביצירת מופת -Blue Train !! )
למשל האלבום Ascension ( אולי ה'טריסטן' של עולם הגאז) צריך לשמוע כדי להאמין!!
(הדיסק כולל שתי גרסאות-את זו שהופיע בתקליט ואת הגירסה המועדפת על הנגנים עצמם,
במילה אחת-חובה!!)
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,950
- מעורבות
- 2,947
- נקודות
- 113
אין שום דבר שהוא חובה
כל אחד לטעמו, ואם לא בא לו טוב -- וואלה לא צריך -- יש אינסוף מוסיקה מהנה גם בלי מי ש"נחשב" טוב/חשוב.
אין שום צורך להסביר/להתנצל אפילו.
עמיר
ניר,
כל שינוי גורם לשינוי לטובה או ההיפך, kind of blue מנגן אצלי 30 שנה,
הדיסק נחשב כציון דרך הכי חשוב בג׳אז והנמכר ביותר בכל הזמנים,
אתה חייב לחפש במקום אחר או בשינוי שאולי עשית לארונה.
arye.gur
חבר משקיען
- הודעות
- 2,592
- מעורבות
- 882
- נקודות
- 113
נכון, ומבצעים מחקרים שונים בהתנהגות בהתבסס על כך, אבל זה ממש ממש לא קשור למוסיקה ולא למערכות אודיו.
אריה
arye.gur
חבר משקיען
- הודעות
- 2,592
- מעורבות
- 882
- נקודות
- 113
זה שלא צריך להסביר/להתנצל זה בטח נכון.אין שום דבר שהוא חובה
כל אחד לטעמו, ואם לא בא לו טוב -- וואלה לא צריך -- יש אינסוף מוסיקה מהנה גם בלי מי ש"נחשב" טוב/חשוב.
אין שום צורך להסביר/להתנצל אפילו.
עמיר
לגבי כל אחד וטעמו יש בעיה לדעתי כי טעם יכול להיות מבוסס על השכלה ולכן טעמו של מי שאינו משכיל בתחום מסוים יכול שיהיה מבוסס פחות מטעמו של מי שכן משכיל.
אם נדבר על מערכות שמע, אני חושב שטעמו של נמר, בהתבסס על המערכת היקרה שלו ועל המספר הרב מאוד של מערכות ושילובים בין מערכות שהוא שומע, הוא טעם עשיר בהרבה מהטעם שלי.
גם טעם באומנות למשל, יכול להשתנות ולהיות עשיר יותר עם רכישת השכלה.
כשאני מדבר על השכלה, לאו דווקא בהיבט הפורמאלי.
אריה
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,950
- מעורבות
- 2,947
- נקודות
- 113
התחלתי להתייחס לעניין החשיפה, לסיפורים/הסברים/תיאוריות/מצבים שנלווים לחשיפה, להשכלה (=חשיפה+סיפורים), ל"עושר" וכד', אבל מחקתי.
מי אמר שטעם צריך להיות "מבוסס"?? או "עשיר"? או בכלל?
ונניח שטעם של מישהו אינו "מבוסס" ו/או "עשיר", מה הבעייה בהקשר של "כל אחד וטעמו"?
נערך לאחרונה ב:
Audiofreak
עוסק בתחום
- הודעות
- 2,004
- מעורבות
- 1,083
- נקודות
- 113
הרבה חומרים אופטיים עברו בדמם של המבצעים..זו הסיבה לאוירה והוייב של היצירה
וכשמה כן היא... A kind of blue
נמצא עוד סליל הקלטה הפעם במהירות הנכונה
בערך לפני כ 20 שנה, הפעם הדיסק מוזהב
הקודם היה בציפוי אלומיניום,
יש לי את שניהם
arye.gur
חבר משקיען
- הודעות
- 2,592
- מעורבות
- 882
- נקודות
- 113
התחלתי להתייחס לעניין החשיפה, לסיפורים/הסברים/תיאוריות/מצבים שנלווים לחשיפה, להשכלה (=חשיפה+סיפורים), ל"עושר" וכד', אבל מחקתי.
מי אמר שטעם צריך להיות "מבוסס"?? או "עשיר"? או בכלל?
ונניח שטעם של מישהו אינו "מבוסס" ו/או "עשיר", מה הבעייה בהקשר של "כל אחד וטעמו"?
אין שום בעייה עם כל אחד וטעמו. אנשים צריכים להיות מודעים לכך שטעמם יכול להיות מוגבל. כמובן שטעם לא צריך להיות מבוסס או עשיר, אבל כדאי שיהיה כזה. מי שלמשל מאזין כל חייו למוסיקת פופ כי זה טעמו (וזה בסדר) והוא חושב שטעמו במוסיקה שווה ערך לטעמו של גיל שוחט במוסיקה, טועה בגדול. יש קשר הדוק בין ניסיון וידע לבין טעם.
אריה
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,950
- מעורבות
- 2,947
- נקודות
- 113
למה הם "צריכים"?
חוצמזה, ממילא כמעט תמיד כל טעם הוא מראש מוגבל. גם מומחה למוסיקה קלאסית לא בהכרח מכיר מוסיקה סינית/יפאנית/אפריקאית/אינדיאנית/פופ/ג'אז/דיסקו וכו', וכל אחת מהאחרות הוא תחום מלא שאפשר לומר ששווה הכרה העמקה, ואינו אפריורית נחות ממוסיקה קלאסית.
כדאי למי?? עבור מה??
למה שמישהו יחשוב משהו מופרך כזה?
לא בגלל גיל שוחט -- למה מי הוא בכלל שטעמו אמור להוות קנה מידה למשהו??? -- אלא בכלל עצם הרעיון של יחס שיוויון-ערך בין טעמים. מי מדרג??
הטעות -- טעויות ברבים -- בכל הפוסט הזה -- הן שלך, בכל צורת החשיבה.
אכן, אז מה?? יש גם עוד הרבה גורמים שמשפיעים על טעם.
למשל מה שבמקרה ניגן במקביל להתעלסות הראשונה של מישהו יכול להיות עבורו קטע משמעותי, ולאחר לא.
arye.gur
חבר משקיען
- הודעות
- 2,592
- מעורבות
- 882
- נקודות
- 113
בקיצור עמיר, כשאני אומר צריך וכשאני אומר כדאי אני מתכוון לאדם עצמו.
לאדם כדאי לרכוש השכלה בשבילו
כשאדם מתעניין בתחום מסוים, כמו מוסיקה כדאי לו לרכוש ידע בשבילו
כשאדם רוצה "לשפוט" מערכת שמע, כדאי לו לרכוש ידע בנושא בשבילו
במענה לשאלתך המזלזלת "למה מי הוא בכלל שטעמו אמור להוות קנה מידה למשהו???": מיהו גיל שוחט כאדם, לא רלבנטי לדיון שלנו. כשמדובר על טעם במוסיקה, הטעם שלו שמבוסס על ידע רב, על כישרון מעולה בנגינה, על הלחנה של מוסיקה קלאסית, על ניצוח ברחבי העולם, על ניהול תזמורות - הטעם שלו עשיר בהרבה מהטעם של מי שיש לו פחות ידע ופחות ניסיון.
הכי קל, ללא ספק, זה לטעון שידע, השכלה וניסיון שווים כלום והטעם של כל הדיוט שווה ערך לטעם של כל פרופסור.
אריה
לאדם כדאי לרכוש השכלה בשבילו
כשאדם מתעניין בתחום מסוים, כמו מוסיקה כדאי לו לרכוש ידע בשבילו
כשאדם רוצה "לשפוט" מערכת שמע, כדאי לו לרכוש ידע בנושא בשבילו
במענה לשאלתך המזלזלת "למה מי הוא בכלל שטעמו אמור להוות קנה מידה למשהו???": מיהו גיל שוחט כאדם, לא רלבנטי לדיון שלנו. כשמדובר על טעם במוסיקה, הטעם שלו שמבוסס על ידע רב, על כישרון מעולה בנגינה, על הלחנה של מוסיקה קלאסית, על ניצוח ברחבי העולם, על ניהול תזמורות - הטעם שלו עשיר בהרבה מהטעם של מי שיש לו פחות ידע ופחות ניסיון.
הכי קל, ללא ספק, זה לטעון שידע, השכלה וניסיון שווים כלום והטעם של כל הדיוט שווה ערך לטעם של כל פרופסור.
אריה
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,950
- מעורבות
- 2,947
- נקודות
- 113
כשאת אומייר את הדברים האלה, בצדקנות אופיינית, אתה בסך הכל מדקלם קלישאות שכולם מכירים מגיל 0, כאילו "גילית את אמריקה", בלשון הקלישאיזם.
וכשאתה לוקח על עצמך להכריז בקול גדול מה כדאי למישהו, אתה עושה במקומו את החשבון שלו מבחינת איך הוא אמור לנהל את חייו מבחינת העדיפויות שלו יחסית לדברים האחרים שהוא ש"צריך"/"כדאי" לו לעשות, לשיטתך, בהינתן שזמנו, משאביו ויכולותיו מוגבלים.
אם מישהו מתעניין במוסיקה קלאסית, אז, לגישתך, כדאי לו כנראה גם ללמוד מוסיקולוגיה, ללמוד נגינה על כלי/ם, ללמוד ניצוח, ללמוד את קורות חייהם של כל המלחינים ה"חשובים" והפחות חשובים, ללמוד את מה שהייה לגדולי המלחינים/המבצעים/המוסוקולוגים לומר על כל מה שזז, וכו' וכו' וכו', אין גבול.
ואם הוא מבחינתו מעדיף לשמוע שוב את החמישית של בטהובן, או להיות עם המשפחה, או לעבוד, או לנסוע לחוצלארץ (עם או בלי לשמוע קונצרטים), או ללכת להצגות תיאטרון, או ללמוד את השפה הסינית, או להתנמנם, אז שיחשוב שוב! הוא לא עושה את מה שהוד מעלתו אריה הצהיר שצריך/כדאי לעשות!!
נורא, ממש נורא. לא ככה צריך/כדאי לחיות. רק איך שאריה החליט.
נסכים בקלות שהטעם שלו "עשיר" ו"מבוסס" משל הרבה אחרים, ואולי בפחות קלות שהטעם שלו "עשיר" ו"מבוסס" הרבה פחות משל אינספור מומחים, מוסיקולוגים, מבקרים, מבצעים, מלחינים, תיאורטיקנים ושאר אנשים שעסקו ועוסקים בתחום, החל בהרבה שנים לפני שהוא נולד בכלל.
למה בכלל לבודד אותו מכל השאר ולהצביע עליו? במה עצם קיומו והתכנים שאולי יש לו בראש אמורים לשנות לאוהב מוסיקה מן השורה?
אם הוא מעניין אותך במיוחד, אתה "צריך" ו"כדאי לך" ללכת לקחת אצלו שיעורים, או סתם לכרכר בסביבתו ולשאוף אבק כוכבים.
את הזמן שאני מקדיש ללימוד בתחום החביב עלי, אני מעדיף להקדיש לאנשים אחרים, החל בקריאת ה"גרמופון" (יותר כמקור עידכון למה שקורה מאשר לביקורות ה"נפלאות" שלהם), השתתפות בחוג השוואות שמביא ביצועים חדשים מול "מבוססים", לקריאת ביוגרפיות וספרי הסבר בנושא, וכיו"ב.
אבל לדעתי, מנקודה מסויימת והלאה, ליהנות ולמצות את מה שייש חשוב לא פחות מהריצה אחרי עוד ידע וניסיון.
לתשומת לבך -- מיצוי כזה לוקח את מלוא הזמן, ההשקעה ותשומת הלב.
וככל שאתה יודע יותר דברים ומכיר יותר יצירות ביותר ביצועים, כך התמורה השולית בהוספת עוד, תקטן.
יש לי חבר שכבר נמאס לו מהיצירות והביצועים המיינסטרימיים, והוא משקיע את כל זמנו בהכרת יצירות "נידחות", שעם כל הכבוד, לא בטוח שניתן להפיק מהן את מידת ההנאה והעומק שטמונים ביצירות המופת.
אז לא כל המרבה הרי זה משובח, כולל ב"השכלה", "ביסוס" ו"עושר".
הכי קל זה לטעון טענות חסרות שחר.
מאיפה לך הצורך להשוות בין טעמים ונסיונות??? סתם כך באוויר???
מילא אם היית במצב מסויים שבו אתה צריך לבצע החלטה הקשורה בטעם, והחלטת לשאול אחרים, שאין לך מושג לגבי מידת ההתאמה של טעמם לזה שלך. במקרה כזה, אפילו יכול להיות הגיוני להתייחס ל-credentials שלהם כבעלי טעם.
ואם היית מכיר פרופסורים ודוקטורים למוסיקה, לא בטח שהיית מתמלא השראה, לא מהיידע ובוודאי לא מהטעם.
חלק מה"ידענים" בטוחים שגילו את "האמת" לגבי דברים, וכל גישה אחרת פסולה בעיניהם.
טוב, אין לי כוח להתחיל לפרט על הרלוואנטיות של התאמת הטעם של ממליץ לטעמך לעומת מקיסימיזציית היידע/עושר של הממליץ, אז אסיים במה שנתקלתי בו במקרה עכשיו -- הפנייה לוויקיציטוט לגבי איינשטיין:
"על כל אדם לשפוט ולהחליט בעצמו, על פי מה שקרא והבין, ולא על פי מה שאחרים אמרו לו".
עמיר
אריה,
אחד ישב בקולנוע ורטן כמה שאני צמא,
כמה שאני צמא, אחד שישב מאחור התריס,
קום ולך לשתות,
חברינו קם הלך לשתות חזר התיישב,
והתחיל כמה שאני הייתי צמא,כמה שאני
הייתי צמא,
אריה, יש כאלה שחושבים שלהגיד "לא"
ולבטל את האחר זה "כח"
אריה, יש כאלה שחושבים שלהגיד "לא" ולבטל את האחר זה "כח"
יוסי,
על פניו, זה נראה שהאנשים הללו חושבים...
מסתבר שמדובר יותר בעניין כפייתי-אובססיבי..