AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,950
- מעורבות
- 2,947
- נקודות
- 113
בגנון גם אני למדתי שאפשר לומר "יש אנשים ש..." וגם "יש אנשים אחרים ש...", אבל אם אני רוצה להתייחס לאינטראקציות ביניהם הפעם, צריך למצוא דרך להצביע על מי מהם מדובר, נגיד א' לעומת ב' (צריך להקליד גרש, יותר עבודה), או הראשון והשני, או X ו-Y וכו'. נחשוב על משהו.
אז מה הייה לנו כאן?
מילא אם B הייה גאון מוכר, מאור לגויים, אדם גדול משכמו ומעלה, מישהו שלדעת הכל (לא לדעתו) "השמש זורחת לו מהתחת".
למשל, אם איינשטיין הייה מתקן ל-A שגיאה בפיסיקה, ול-A לא היו יומרות להיות בעצמו מלך העולם בפיסיקה, אז A לא הייה נעלב, ולא הייתה מתפתחת אצלו בעיית אגו. אם כבר הוא הייה שמח ומתגאה שאיינשטיין בכלל התייחס אליו.
אבל מה קורה אם B הוא סתם עוד גולש באתר, לא כזה גאון גדול, לא מוכר בעולם, לא משכיל במיוחד, לא שום דבר מיוחד, כולל אפילו במפורש לפי דבריו הוא, שלא רק שלא מסתיר אותם אלא אפילו מדגיש אותם, וכשמתברר שהוא טועה, וזה קורה, הוא פשוט מודה בטעות ומתקן את חשיבתו, בלי לחשוב שהוא מעל זה. בקיצור -- סתם עוד אחד.
איפה זה מעמיד את A אם סתם עוד מישהו סותר אותו, במיוחד אם זה קורה הרבה? לא נעים!
אז ad hominem חוגג, אין מה לעשות, נכון? חייבים. אחרת מה יחשבו החבר'ה? ומה יחשוב A על עצמו?
אז מייחסים ל-B דברים כמו:
וככה זה נראה, או בניקוד מלא, כַּכָּה.
וכמה מפתיע! במקרה לגמרי, קפצו כאן מהמארב (אופציה #4 לעיל) בדיוק כמה וכמה כאלה ששימשו בתפקיד A כמה וכמה פעמים.
עמיר
נ.ב. 1, לדעתי, התלונות נגד האורך והסיבוכיות של הכתיבה שלי מוצדקות לחלוטין, אני פשוט לא מעוניין שלהשקיע את מה שנדרש מבחינתי, וזה הרבה, כדי לקצר ולפשט.
עם זאת, השימוש באורך הטקסטים של B בתירוץ לאי-תגובה עניינית מצד A הוא לכשעצמו בעייתי, במיוחד לאחר שהייו כבר הרבה תגובות ארוכות של B ש-A כן הגיב להן, וחלק מה-A-ים גם לא מקצרים בטקסטים שהם עצמם כותבים.
נ.ב. 2, יש לציין שלא נתקלתי בהרבה מקרים כאן באתר שמישהו מכיר בטעות, במיוחד בדברים לא טריוויאליים, ומתקן את חשיבתו בהתאם.
במקור, הייתי מתומכי הגישה של "נאמנות לציל החי/המקורי" ופעלתי כמיטב יכולתי בהתאם לה, אבל לפחות הייתי מוכן לבדוק את עצמי, ועם הזמן שיניתי את חשיבתי מקצה לקצה.
נ.ב. 3, למען הסר ספק: מבחינתי, אני סתם עוד גולש באתר. בדיוק כמו כל אחד אחר.
עם זאת, התברר לי שייש כמה אנשים בודדים וספציפיים, שלמקרא דבריהם לאורך זמן -- מעבר לטעויות/שטויות שיכולות לקרות לכל אחד, בטח לי -- חדלתי להעריך את האינטלגנציה שלהם.
זה לא אומר שאני מעליהם, או מתחתיהם, או בכלל. זה כן אומר שאני לא מעריך את רוב דבריהם, ולפעמים גם טורח לערער עליהם ולחשוף את מופרכותם. הם לא חייבים לאהוב אותי ו/או לקבל את טיעוני לגבי מופרכות דבריהם. הם יכולים(?) להפריך אותם, או להתעלם, או שאר האופציות דלעיל, עד כדי ירידה לכדי ad hominem, שבעיני זו אכן ירידה, לפעמים פתיטית.
נ.ב. 4, ואריאציה ספציפית על ad hominem היא לנסות "לחנך" את B, להסביר לו איך הוא "צריך" (לדעת A) להתנהג / להיות / לעשות / לדבר / לכתוב וכיו"ב.
בעברית/פסיכולוגיזמית זה נקרא "להביא שליטה" מתוך צדקנות.
מבחינתי, מי שרוצה להיות צודק, שיממש זאת באמצעות טיעונים תקפים.
אז מה הייה לנו כאן?
- A כתב משהו באתר.
- B הגיב באתר בהפרכה מנומקת של דברי A, כלומר, B אמר ל-A: הנה, אמרת כך וכך, וזה לא נכון/רלוואנטי בגלל כך וכך.
- להתעלם. אם B אמר אז הוא אמר. ביג דיל
- להפריך את דברי B. לומר ל-B, הנה, אמרת כך וכך, וזה לא נכון/רלוואנטי בגלל כך וכך
- לקבל את דברי B כפשוטם, עניינית.
- לבלוע, לפחות במיידי, מקסימום כבר נתפוס את הבנזונה בסיבוב בהמשך, אם במקרה, ואם דרך מעקב צמוד ואמבוש ברגע שנוצרת הזדמנות, ועדיף ב"עליהום", כמה ביחד
- להסב את הפוקוס ל-B עצמו, מה הוא חושב ל/על עצמו, מי הוא, מה הבעיות-כבייכול איתו, הנה הוא עשה שגיאת כתיב כאן, וכו', מה שנקרא בעברית מדוברת "ad hominem", ובלאטינית מוסברת "פסילת הדובר במקום את טיעוניו"
מילא אם B הייה גאון מוכר, מאור לגויים, אדם גדול משכמו ומעלה, מישהו שלדעת הכל (לא לדעתו) "השמש זורחת לו מהתחת".
למשל, אם איינשטיין הייה מתקן ל-A שגיאה בפיסיקה, ול-A לא היו יומרות להיות בעצמו מלך העולם בפיסיקה, אז A לא הייה נעלב, ולא הייתה מתפתחת אצלו בעיית אגו. אם כבר הוא הייה שמח ומתגאה שאיינשטיין בכלל התייחס אליו.
אבל מה קורה אם B הוא סתם עוד גולש באתר, לא כזה גאון גדול, לא מוכר בעולם, לא משכיל במיוחד, לא שום דבר מיוחד, כולל אפילו במפורש לפי דבריו הוא, שלא רק שלא מסתיר אותם אלא אפילו מדגיש אותם, וכשמתברר שהוא טועה, וזה קורה, הוא פשוט מודה בטעות ומתקן את חשיבתו, בלי לחשוב שהוא מעל זה. בקיצור -- סתם עוד אחד.
איפה זה מעמיד את A אם סתם עוד מישהו סותר אותו, במיוחד אם זה קורה הרבה? לא נעים!
אז ad hominem חוגג, אין מה לעשות, נכון? חייבים. אחרת מה יחשבו החבר'ה? ומה יחשוב A על עצמו?
אז מייחסים ל-B דברים כמו:
- תאוות כוח (כאילו שזה "כוח" להסביר למישהו ש-1+1 זה לא 3)
- התנשאות
- חייב את המילה האחרונה (בחוצפתו, B הצביע על בעיות בטיעוניו של A אפילו כאשר אין ל-A מה לומר בנוסף, ואינו יכול לסתור את טיעוני B)
- מחלות נפש
וככה זה נראה, או בניקוד מלא, כַּכָּה.
וכמה מפתיע! במקרה לגמרי, קפצו כאן מהמארב (אופציה #4 לעיל) בדיוק כמה וכמה כאלה ששימשו בתפקיד A כמה וכמה פעמים.
עמיר
נ.ב. 1, לדעתי, התלונות נגד האורך והסיבוכיות של הכתיבה שלי מוצדקות לחלוטין, אני פשוט לא מעוניין שלהשקיע את מה שנדרש מבחינתי, וזה הרבה, כדי לקצר ולפשט.
עם זאת, השימוש באורך הטקסטים של B בתירוץ לאי-תגובה עניינית מצד A הוא לכשעצמו בעייתי, במיוחד לאחר שהייו כבר הרבה תגובות ארוכות של B ש-A כן הגיב להן, וחלק מה-A-ים גם לא מקצרים בטקסטים שהם עצמם כותבים.
נ.ב. 2, יש לציין שלא נתקלתי בהרבה מקרים כאן באתר שמישהו מכיר בטעות, במיוחד בדברים לא טריוויאליים, ומתקן את חשיבתו בהתאם.
במקור, הייתי מתומכי הגישה של "נאמנות לציל החי/המקורי" ופעלתי כמיטב יכולתי בהתאם לה, אבל לפחות הייתי מוכן לבדוק את עצמי, ועם הזמן שיניתי את חשיבתי מקצה לקצה.
נ.ב. 3, למען הסר ספק: מבחינתי, אני סתם עוד גולש באתר. בדיוק כמו כל אחד אחר.
עם זאת, התברר לי שייש כמה אנשים בודדים וספציפיים, שלמקרא דבריהם לאורך זמן -- מעבר לטעויות/שטויות שיכולות לקרות לכל אחד, בטח לי -- חדלתי להעריך את האינטלגנציה שלהם.
זה לא אומר שאני מעליהם, או מתחתיהם, או בכלל. זה כן אומר שאני לא מעריך את רוב דבריהם, ולפעמים גם טורח לערער עליהם ולחשוף את מופרכותם. הם לא חייבים לאהוב אותי ו/או לקבל את טיעוני לגבי מופרכות דבריהם. הם יכולים(?) להפריך אותם, או להתעלם, או שאר האופציות דלעיל, עד כדי ירידה לכדי ad hominem, שבעיני זו אכן ירידה, לפעמים פתיטית.
נ.ב. 4, ואריאציה ספציפית על ad hominem היא לנסות "לחנך" את B, להסביר לו איך הוא "צריך" (לדעת A) להתנהג / להיות / לעשות / לדבר / לכתוב וכיו"ב.
בעברית/פסיכולוגיזמית זה נקרא "להביא שליטה" מתוך צדקנות.
מבחינתי, מי שרוצה להיות צודק, שיממש זאת באמצעות טיעונים תקפים.
נערך לאחרונה ב:
