lmomo
חבר אתר
- הודעות
- 45
- מעורבות
- 36
- נקודות
- 18
היי,
אני לא כותב כאן הרבה או מגיב, אך בהחלט מעיין, מתעניין וקורא את הודעות הפורום כבר הרבה מאוד שנים. להבנתי פורום מתקיים גם מעבר ל״כאן ועכשיו״ כך שרלוונטיות של הודעות למשתמשים מסויימים בזמן נתון יכולה להשתנות עם הזמן. שרשור בנושא אקוסטיקה יכול להיות פחות מעניין עבורי או רלוונטי ברגע מסויים, ובזמן אחר בחיי, אחפש בפורום התייחסות לנושא, כך שהפורום משמש במה לדיונים שהרלונטיות שלהם משתנה עבור המשתמשים לאורך הזמן.
נראה לי שנכון להבדיל בין ״תוכן״ ל״סגנון״. התכנים שכותרת הפורום מזמינה להבנתי, הם שרשורים שעוסקים באודיו דו-ערוצי. עד כמה רחב המושג הזה, וכמה במה ניתנת לנושא מסויים, ניתן להסיק מהתגובות לנושא. מנקודת המבט הפרטית שלי, מה שקובע בסופו של דבר את רצון האנשים להיות שותפים לדיון בצורה אקטיבית או פאסיבית (כקוראים בלבד) זה דווקא הסגנון.
בפורום שעוסק בתחום כזה ברור שהבסיס לתגובות מבוסס על ביקורתיות, זו מבוססת על ידע וטעם אישי. אך הסגנון שאני נתקל בו פעמים רבות אינו ביקורת, או תיאור, אלא שיפוטיות שעבורי אינה נעימה. השיפוט נאמר פעמים רבות בצורה מוכללת, גורפת, ועטופה ברוח של עובדות. אנשים משתפים בדעתם האישית המוצגת כעובדת חיים בלתי ניתנת להפרכה אולחילופין שופטים את האנשים ולא את הציוד. הסגנון, הוא בעיני, זה שמקרב או מרחיק את האנשים מלחוש נוח בקריאה של הודעות או לחוש נוחות בכתיבה ושיתוף משל עצמם.
להגיד על ציוד מסויים ״זבל״, ״מערכת פח״ או על דעה מסויימת ״שטויות״, רק כי למישהו יש דיעה אחרת, לא מזמינה אף אחד. לא צריך לבוא עם שכפ״צ, הדיונים צריכים להיות ענייניים גם אם ״חמים״ ומעורבים בהם רגשות.
הייתי קורא בהנאה רבה יותר, וככל הנראה גם מגיב יותר אילו לא הייתי נאלץ להיות שותף בעל כורחי בשרשורים שיש בהם טון מעט אלים או מתלהם, גם אם רק מדובר באנשים שרגילים לצעוק או ש״זה הקול שלי״....אני לא מציע לוותר על הביקורתיות, לא מציע חנופה, לא עיגולי פינות, אני מציע סגנון תיאורי, שהאמירה לקהל מבוססת ידע, נסיון, או טעם אישי עם תיאור של החוויה או העובדות. בחדרים עם דלתות פתוחות מסתובבים יותר אנשים.
אני לא כותב כאן הרבה או מגיב, אך בהחלט מעיין, מתעניין וקורא את הודעות הפורום כבר הרבה מאוד שנים. להבנתי פורום מתקיים גם מעבר ל״כאן ועכשיו״ כך שרלוונטיות של הודעות למשתמשים מסויימים בזמן נתון יכולה להשתנות עם הזמן. שרשור בנושא אקוסטיקה יכול להיות פחות מעניין עבורי או רלוונטי ברגע מסויים, ובזמן אחר בחיי, אחפש בפורום התייחסות לנושא, כך שהפורום משמש במה לדיונים שהרלונטיות שלהם משתנה עבור המשתמשים לאורך הזמן.
נראה לי שנכון להבדיל בין ״תוכן״ ל״סגנון״. התכנים שכותרת הפורום מזמינה להבנתי, הם שרשורים שעוסקים באודיו דו-ערוצי. עד כמה רחב המושג הזה, וכמה במה ניתנת לנושא מסויים, ניתן להסיק מהתגובות לנושא. מנקודת המבט הפרטית שלי, מה שקובע בסופו של דבר את רצון האנשים להיות שותפים לדיון בצורה אקטיבית או פאסיבית (כקוראים בלבד) זה דווקא הסגנון.
בפורום שעוסק בתחום כזה ברור שהבסיס לתגובות מבוסס על ביקורתיות, זו מבוססת על ידע וטעם אישי. אך הסגנון שאני נתקל בו פעמים רבות אינו ביקורת, או תיאור, אלא שיפוטיות שעבורי אינה נעימה. השיפוט נאמר פעמים רבות בצורה מוכללת, גורפת, ועטופה ברוח של עובדות. אנשים משתפים בדעתם האישית המוצגת כעובדת חיים בלתי ניתנת להפרכה אולחילופין שופטים את האנשים ולא את הציוד. הסגנון, הוא בעיני, זה שמקרב או מרחיק את האנשים מלחוש נוח בקריאה של הודעות או לחוש נוחות בכתיבה ושיתוף משל עצמם.
להגיד על ציוד מסויים ״זבל״, ״מערכת פח״ או על דעה מסויימת ״שטויות״, רק כי למישהו יש דיעה אחרת, לא מזמינה אף אחד. לא צריך לבוא עם שכפ״צ, הדיונים צריכים להיות ענייניים גם אם ״חמים״ ומעורבים בהם רגשות.
הייתי קורא בהנאה רבה יותר, וככל הנראה גם מגיב יותר אילו לא הייתי נאלץ להיות שותף בעל כורחי בשרשורים שיש בהם טון מעט אלים או מתלהם, גם אם רק מדובר באנשים שרגילים לצעוק או ש״זה הקול שלי״....אני לא מציע לוותר על הביקורתיות, לא מציע חנופה, לא עיגולי פינות, אני מציע סגנון תיאורי, שהאמירה לקהל מבוססת ידע, נסיון, או טעם אישי עם תיאור של החוויה או העובדות. בחדרים עם דלתות פתוחות מסתובבים יותר אנשים.
