קצת פסיכולוגיה בגרוש.
הדיון כאן הוא מחקר נהדר שלא קשור לאודיו בלבד אלא לנפש האדם בכלל.
אם הייתי מנסה לרדת לשורש העניין, ואין לי השכלה מקצועית בנושא, הרי שמדובר בתכונות בסיסיות כמו שוויץ, שופוני, אני טוב במה שאני עושה, אני רק מנסה לעזור לך, פדבקו אותי יש לי בטחון עצמי נמוך בקשר להחלטותי, פדבקו אותי אני רוצה הכרה כאחד הטובים בתחום וזה עוזר לי בדימוי העצמי.
לגבי המערכות בפרט, לאדם ממוצע עם הכנסה ממוצעת, ההכרה שבזבז\שילם הון תועפות על מכשיר לייצור סאונד ביתי שמסתבר כפלופ, ושבכסף זה יכול היה לשפץ את המטבח, לסוע לחו"ל או לסגור קצת כסף לילדים, מוביל לפרץ של תסכול שמתבטא בהשתלחויות כלפי כל מה שמייצג לו את החוויה הנוראית שזה כותבי שירשורי התחדשתי בראש לפטיפון בִ $5K, סוחרים וכד'
מי שנכווה כה קשות יתרחק מלחוות זאת שוב, אך ההתמכרות לשאיפה לנירוונת הסאונד המושלם דומה לכל התמכרות של מנגנון הפיצוי במוח (דופמין) והיא בד"כ מדרון חלקלק מה שמזין את מעגל התסכול.
כל מי שנמצא במסלול זה מוטב שירחק מהתחום, וזו לעניות דעתי אחת מהסיבות להצטמקות אתרי האודיו.
יש אנשים\נשים שיוציאו אלפי שקלים על ארנק של לואי ויטון, המנגנון הפסיכולוגי דומה, הרי אם נפרק את הארנק למרכיביו אין שמה חמישית משוויו, אך כשרוכשים ארנק כזה יודעים מה שמקבלים במקום, עם מיד טו היי אנד התמורה מתבררת רק לאחר שהציוד מורכב בבית (ברוב המקרים) ואז זה מאוחר מדי.
יצרני וסוחרי המיד טו היי יודעים את נפש בהמתם וכך מתמחרים את מרכולתם, מי שלא סובל את החום עדיף שיצא מן המטבח.