השפעת סוג מוזיקה בבחירת ההגברה

[AK1]

הקלטות, אנלוגיות או דיגיטליות, יכולות להיות די דומות זו לזו, והדיסקים/קבצים המופקים מהן יכולים להיות דומים מאוד, או במקרה הדיגיטלי, אפילו זהים למאסטר.

בהעברה לוויניל ונגינתו, הסאונד עובר כל מיני תהליכים, כמו הקטנת הפרדת הערוצים בבאס והחלשתו, צימצום הטווח הדינמי, RIAA encoding להפחתת רעשים, EQ עבור ה-cutting machine, חוסר הליניאריות של ה-cutting machine, הטבעה לא מדויקת של המטריצות והתקליטים, קריאה לא מדויקת ע"י המחט, עיוותים שמכניס הראש, RIAA decoding ועוד.

כל אלה בעצם מכניסים עיוותים ומקטינים את הדמיון למאסטר, אבל המעניין הוא שלפחות בחלקם, אלה עיוותים ש"האוזן אוהבת", כך שיש לא מעט אנשים שאוהבים את האופי המיוחד של צליל וינילי, עד כדי התמכרות.

זה כמו שיש כאלה שאוהבים צליל מנורתי, לא בגלל הדיוק שלו, אלא בגלל סוג מסוים של עיוותים (הרמוניות זוגיות) ש"האוזן אוהבת".

מה שקורה הוא שאצל חלק גדול מאוהבי הוויניל, ממש מוטבע ומופנם העיקרון שצליל אנלוגי חייב להיות pure analog, אחרת הוא פגום מהיסוד, ולהכניס דיגיטל זה ממש טומאה חילול הקודש, ברמה כמעט או ממש דתית.

בהקשר זה, לא מדויק לומר שהטרינוב אדיש לסוג הקלט ועוסק רק באינטראקציה בין הרמקולים לחדר. יש הבדל מהותי בין טרינוב עבור קלט אנאלוגי לדיגיטלי:

• כשהקלט דיגיטלי, הטרינוב יכול לעבוד עליו מידית.
• כשהקלט אנאלוגי, מתרחשת קודם המרה מדיגיטל לאנאלוג -- ADC -- ורק אז הטרינוב מתחיל לעבוד על התוצאה.

וזה ממש לא בדיוק אותו דבר.

החשש העיקרי הוא שעצם ההמרה לדיגיטל עלולה לשנות את אופי הסאונד מאופי "אנאלוגי" לאופי "דיגיטלי".
כנראה שלמי שלא בעניין קשה לדמיין עד כמה העניין הזה חשוב.

כדי לקבל מושג על רמת החשיבות, כדאי אולי לחשוב במה מתבטאת אהבת הצליל הווינילי במציאות:

1. נדרשים עוד רכיבים יקרים: ראש + זרוע + פטיפון + פונו-סטיג' + כבילה -- כל פריט כזה יכול לעלות אלפי דולרים
2. רצויים גם משקולת/clamp וטבעת היקפית, עוד מאות דולרים
3. התקליטים יקרים יותר והמשלוח יקר יותר מאשר דיגיטל
4. צריך לכוונן את הציוד בכל מיני אספקטים, כמו VTA, azimuth, anti-skating, speed, load וכו', מה שדורש מומחיות, וברמה הגבוהה יותר גם ציוד נוסף ותוכנה (למשל AnalogMagik)
5. צריך לנקות ולשמן את הציוד מדי פעם
6. צריך לנקות את התקליטים, מה שכרוך לרוב בהוצאה על מכונת ניקוי, שיכולה לעלות בין מאות דולרים עבור מכונה לניקוי רטוב עם ואקום, לבין אלפי דולרים למכונה אולטרסונית
7. צריך לנקות את המחט לעיתים די קרובות
8. תקליטים טובים בדרך כלל יקרים יותר ממקביליהם הדיגיטליים (דיסקים/קבצים) והמשלוח לרוב יקר יותר
9. תקליטים רגישים מאוד לתנאי ההובלה והאחסון. קצת הזנחה של המובילים שמשאירים תקליטים לכמה דקות בשמש, ומשלוח של מאות דולרים הופך להיות שווה אפס בגלל התעקמות התקליטים. אולי זיו פרלמן יכול לתקן בחלק מהמקרים בעזרת המכונה שלו, אבל בטח לא כשהעיוות התרמי הוא רציני.
10. קפיצות והיתקעויות במקום נפוצות בתקליטים לאין שיעור יותר מאשר בדיסקים, ובקבצים אין דבר כזה.
11. יש כל מיני סוגי רעשים שאין להם מקבילים דיגיטליים, כמו surface noise, קליקים פופים, hum, rumble, שיכולים להיות מאוד מטרידים
12. יש כל מיני סוגי עיוותים שאין להם מקבילים דיגיטליים, כמו wow, flutter, inner-groove distortion, mistracking ושגיאות של זוויות במקרה הנפוץ של זרוע לא ליניארית (ובעיות של אי-איזון בין הערוצים עם זרוע ליניארית)

ובטח יש עוד דברים ששכחתי.

אז אם חושבים על זה שאנשים מוכנים מוכנים לאכול את כל השיט הזה רק בגלל ההבדל בסאונד, שעקרונית הוא קטן, ובוודאי זניח יחסית להשפעת תיקון אקוסטי ו/או RC, אפשר להתחיל להבין עד כמה הוא חשוב לאוהבי הוויניל.

לכן לא מפתיע שאוהבי ויניל חוששים מאוד ש-RC יקלקל את מה שהם אוהבים, ולא מפתיע שקשה להם לסמוך על טעמם של אחרים שאומרים שבכל זאת עם RC עדיף, ועד שהם לא ישמעו במו אוזניהם, לא סביר שיהיה משהו שישכנע אותם.

חלקם אפילו בטוחים כל כך שבלתי אפשרי ש-RC לא יהרוס את הדברים הטובים המיוחדים לוויניל -- לרוב בגלל עניין הכנסת הטומאה הדיגיטלית לאנלוג הטהור -- שהם בכלל לא מעוניינים לשמוע במו אוזניהם, ומבטלים את כל העניין מראש, אם כי מדובר ללא ספק בדעה קדומה קלאסית.

קשה להתמודד רציונלית עם פחדים וחששות מסוג זה, למרות שאינם מעוגנים במציאות.

 

[ליאור]

הקלטות, אנלוגיות או דיגיטליות, יכולות להיות די דומות זו לזו, והדיסקים/קבצים המופקים מהן יכולים להיות דומים מאוד, או במקרה הדיגיטלי, אפילו זהים למאסטר

מבלי לקחת דבר משאר ההודעה, אחדד רק שלרוב, המאסטר האולפני לרדבטק ולתקליט הם שני מאסטרים שונים. ה"מקור" שונה...
האולפן מכין מאסטר אנאלוגי נפרד, לאותו האלבום בדיוק.

את העובדה שמבחינה טכנית, מסלול ADC ו DAC בימינו, מבוצע בצורה מושלמת, גם במכשירים פחות משוכללים מהטרינוב, נשאיר לשרשור אחר..

 

[pruym]

הקלטות, אנלוגיות או דיגיטליות, יכולות להיות די דומות זו לזו, והדיסקים/קבצים המופקים מהן יכולים להיות דומים מאוד, או במקרה הדיגיטלי, אפילו זהים למאסטר.

בהעברה לוויניל ונגינתו, הסאונד עובר כל מיני תהליכים, כמו הקטנת הפרדת הערוצים בבאס והחלשתו, צימצום הטווח הדינמי, RIAA encoding להפחתת רעשים, EQ עבור ה-cutting machine, חוסר הליניאריות של ה-cutting machine, הטבעה לא מדויקת של המטריצות והתקליטים, קריאה לא מדויקת ע"י המחט, עיוותים שמכניס הראש, RIAA decoding ועוד.

כל אלה בעצם מכניסים עיוותים ומקטינים את הדמיון למאסטר, אבל המעניין הוא שלפחות בחלקם, אלה עיוותים ש"האוזן אוהבת", כך שיש לא מעט אנשים שאוהבים את האופי המיוחד של צליל וינילי, עד כדי התמכרות.

זה כמו שיש כאלה שאוהבים צליל מנורתי, לא בגלל הדיוק שלו, אלא בגלל סוג מסוים של עיוותים (הרמוניות זוגיות) ש"האוזן אוהבת".

מה שקורה הוא שאצל חלק גדול מאוהבי הוויניל, ממש מוטבע ומופנם העיקרון שצליל אנלוגי חייב להיות pure analog, אחרת הוא פגום מהיסוד, ולהכניס דיגיטל זה ממש טומאה חילול הקודש, ברמה כמעט או ממש דתית.

בהקשר זה, לא מדויק לומר שהטרינוב אדיש לסוג הקלט ועוסק רק באינטראקציה בין הרמקולים לחדר. יש הבדל מהותי בין טרינוב עבור קלט אנאלוגי לדיגיטלי:

• כשהקלט דיגיטלי, הטרינוב יכול לעבוד עליו מידית.
• כשהקלט אנאלוגי, מתרחשת קודם המרה מדיגיטל לאנאלוג -- ADC -- ורק אז הטרינוב מתחיל לעבוד על התוצאה.

וזה ממש לא בדיוק אותו דבר.

החשש העיקרי הוא שעצם ההמרה לדיגיטל עלולה לשנות את אופי הסאונד מאופי "אנאלוגי" לאופי "דיגיטלי".
כנראה שלמי שלא בעניין קשה לדמיין עד כמה העניין הזה חשוב.

כדי לקבל מושג על רמת החשיבות, כדאי אולי לחשוב במה מתבטאת אהבת הצליל הווינילי במציאות:

1. נדרשים עוד רכיבים יקרים: ראש + זרוע + פטיפון + פונו-סטיג' + כבילה -- כל פריט כזה יכול לעלות אלפי דולרים
2. רצויים גם משקולת/clamp וטבעת היקפית, עוד מאות דולרים
3. התקליטים יקרים יותר והמשלוח יקר יותר מאשר דיגיטל
4. צריך לכוונן את הציוד בכל מיני אספקטים, כמו VTA, azimuth, anti-skating, speed, load וכו', מה שדורש מומחיות, וברמה הגבוהה יותר גם ציוד נוסף ותוכנה (למשל AnalogMagik)
5. צריך לנקות ולשמן את הציוד מדי פעם
6. צריך לנקות את התקליטים, מה שכרוך לרוב בהוצאה על מכונת ניקוי, שיכולה לעלות בין מאות דולרים עבור מכונה לניקוי רטוב עם ואקום, לבין אלפי דולרים למכונה אולטרסונית
7. צריך לנקות את המחט לעיתים די קרובות
8. תקליטים טובים בדרך כלל יקרים יותר ממקביליהם הדיגיטליים (דיסקים/קבצים) והמשלוח לרוב יקר יותר
9. תקליטים רגישים מאוד לתנאי ההובלה והאחסון. קצת הזנחה של המובילים שמשאירים תקליטים לכמה דקות בשמש, ומשלוח של מאות דולרים הופך להיות שווה אפס בגלל התעקמות התקליטים. אולי זיו פרלמן יכול לתקן בחלק מהמקרים בעזרת המכונה שלו, אבל בטח לא כשהעיוות התרמי הוא רציני.
10. קפיצות והיתקעויות במקום נפוצות בתקליטים לאין שיעור יותר מאשר בדיסקים, ובקבצים אין דבר כזה.
11. יש כל מיני סוגי רעשים שאין להם מקבילים דיגיטליים, כמו surface noise, קליקים פופים, hum, rumble, שיכולים להיות מאוד מטרידים
12. יש כל מיני סוגי עיוותים שאין להם מקבילים דיגיטליים, כמו wow, flutter, inner-groove distortion, mistracking ושגיאות של זוויות במקרה הנפוץ של זרוע לא ליניארית (ובעיות של אי-איזון בין הערוצים עם זרוע ליניארית)

ובטח יש עוד דברים ששכחתי.

אז אם חושבים על זה שאנשים מוכנים מוכנים לאכול את כל השיט הזה רק בגלל ההבדל בסאונד, שעקרונית הוא קטן, ובוודאי זניח יחסית להשפעת תיקון אקוסטי ו/או RC, אפשר להתחיל להבין עד כמה הוא חשוב לאוהבי הוויניל.

לכן לא מפתיע שאוהבי ויניל חוששים מאוד ש-RC יקלקל את מה שהם אוהבים, ולא מפתיע שקשה להם לסמוך על טעמם של אחרים שאומרים שבכל זאת עם RC עדיף, ועד שהם לא ישמעו במו אוזניהם, לא סביר שיהיה משהו שישכנע אותם.

חלקם אפילו בטוחים כל כך שבלתי אפשרי ש-RC לא יהרוס את הדברים הטובים המיוחדים לוויניל -- לרוב בגלל עניין הכנסת הטומאה הדיגיטלית לאנלוג הטהור -- שהם בכלל לא מעוניינים לשמוע במו אוזניהם, ומבטלים את כל העניין מראש, אם כי מדובר ללא ספק בדעה קדומה קלאסית.

קשה להתמודד רציונלית עם פחדים וחששות מסוג זה, למרות שאינם מעוגנים במציאות.

ונוסיף גם שרוב ההקלטות היום הן דיגיטליות שזה אומר שמי שמתעקש לשמוע אך ורק אנלוג טהור מפסיד המווווווון מוזיקה טובה.

 

[YOSSI24]

הקלטות, אנלוגיות או דיגיטליות, יכולות להיות די דומות זו לזו, והדיסקים/קבצים המופקים מהן יכולים להיות דומים מאוד, או במקרה הדיגיטלי, אפילו זהים למאסטר.

בהעברה לוויניל ונגינתו, הסאונד עובר כל מיני תהליכים, כמו הקטנת הפרדת הערוצים בבאס והחלשתו, צימצום הטווח הדינמי, RIAA encoding להפחתת רעשים, EQ עבור ה-cutting machine, חוסר הליניאריות של ה-cutting machine, הטבעה לא מדויקת של המטריצות והתקליטים, קריאה לא מדויקת ע"י המחט, עיוותים שמכניס הראש, RIAA decoding ועוד.

כל אלה בעצם מכניסים עיוותים ומקטינים את הדמיון למאסטר, אבל המעניין הוא שלפחות בחלקם, אלה עיוותים ש"האוזן אוהבת", כך שיש לא מעט אנשים שאוהבים את האופי המיוחד של צליל וינילי, עד כדי התמכרות.

זה כמו שיש כאלה שאוהבים צליל מנורתי, לא בגלל הדיוק שלו, אלא בגלל סוג מסוים של עיוותים (הרמוניות זוגיות) ש"האוזן אוהבת".

מה שקורה הוא שאצל חלק גדול מאוהבי הוויניל, ממש מוטבע ומופנם העיקרון שצליל אנלוגי חייב להיות pure analog, אחרת הוא פגום מהיסוד, ולהכניס דיגיטל זה ממש טומאה חילול הקודש, ברמה כמעט או ממש דתית.

בהקשר זה, לא מדויק לומר שהטרינוב אדיש לסוג הקלט ועוסק רק באינטראקציה בין הרמקולים לחדר. יש הבדל מהותי בין טרינוב עבור קלט אנאלוגי לדיגיטלי:

• כשהקלט דיגיטלי, הטרינוב יכול לעבוד עליו מידית.
• כשהקלט אנאלוגי, מתרחשת קודם המרה מדיגיטל לאנאלוג -- ADC -- ורק אז הטרינוב מתחיל לעבוד על התוצאה.

וזה ממש לא בדיוק אותו דבר.

החשש העיקרי הוא שעצם ההמרה לדיגיטל עלולה לשנות את אופי הסאונד מאופי "אנאלוגי" לאופי "דיגיטלי".
כנראה שלמי שלא בעניין קשה לדמיין עד כמה העניין הזה חשוב.

כדי לקבל מושג על רמת החשיבות, כדאי אולי לחשוב במה מתבטאת אהבת הצליל הווינילי במציאות:

1. נדרשים עוד רכיבים יקרים: ראש + זרוע + פטיפון + פונו-סטיג' + כבילה -- כל פריט כזה יכול לעלות אלפי דולרים
2. רצויים גם משקולת/clamp וטבעת היקפית, עוד מאות דולרים
3. התקליטים יקרים יותר והמשלוח יקר יותר מאשר דיגיטל
4. צריך לכוונן את הציוד בכל מיני אספקטים, כמו VTA, azimuth, anti-skating, speed, load וכו', מה שדורש מומחיות, וברמה הגבוהה יותר גם ציוד נוסף ותוכנה (למשל AnalogMagik)
5. צריך לנקות ולשמן את הציוד מדי פעם
6. צריך לנקות את התקליטים, מה שכרוך לרוב בהוצאה על מכונת ניקוי, שיכולה לעלות בין מאות דולרים עבור מכונה לניקוי רטוב עם ואקום, לבין אלפי דולרים למכונה אולטרסונית
7. צריך לנקות את המחט לעיתים די קרובות
8. תקליטים טובים בדרך כלל יקרים יותר ממקביליהם הדיגיטליים (דיסקים/קבצים) והמשלוח לרוב יקר יותר
9. תקליטים רגישים מאוד לתנאי ההובלה והאחסון. קצת הזנחה של המובילים שמשאירים תקליטים לכמה דקות בשמש, ומשלוח של מאות דולרים הופך להיות שווה אפס בגלל התעקמות התקליטים. אולי זיו פרלמן יכול לתקן בחלק מהמקרים בעזרת המכונה שלו, אבל בטח לא כשהעיוות התרמי הוא רציני.
10. קפיצות והיתקעויות במקום נפוצות בתקליטים לאין שיעור יותר מאשר בדיסקים, ובקבצים אין דבר כזה.
11. יש כל מיני סוגי רעשים שאין להם מקבילים דיגיטליים, כמו surface noise, קליקים פופים, hum, rumble, שיכולים להיות מאוד מטרידים
12. יש כל מיני סוגי עיוותים שאין להם מקבילים דיגיטליים, כמו wow, flutter, inner-groove distortion, mistracking ושגיאות של זוויות במקרה הנפוץ של זרוע לא ליניארית (ובעיות של אי-איזון בין הערוצים עם זרוע ליניארית)

ובטח יש עוד דברים ששכחתי.

אז אם חושבים על זה שאנשים מוכנים מוכנים לאכול את כל השיט הזה רק בגלל ההבדל בסאונד, שעקרונית הוא קטן, ובוודאי זניח יחסית להשפעת תיקון אקוסטי ו/או RC, אפשר להתחיל להבין עד כמה הוא חשוב לאוהבי הוויניל.

לכן לא מפתיע שאוהבי ויניל חוששים מאוד ש-RC יקלקל את מה שהם אוהבים, ולא מפתיע שקשה להם לסמוך על טעמם של אחרים שאומרים שבכל זאת עם RC עדיף, ועד שהם לא ישמעו במו אוזניהם, לא סביר שיהיה משהו שישכנע אותם.

חלקם אפילו בטוחים כל כך שבלתי אפשרי ש-RC לא יהרוס את הדברים הטובים המיוחדים לוויניל -- לרוב בגלל עניין הכנסת הטומאה הדיגיטלית לאנלוג הטהור -- שהם בכלל לא מעוניינים לשמוע במו אוזניהם, ומבטלים את כל העניין מראש, אם כי מדובר ללא ספק בדעה קדומה קלאסית.

קשה להתמודד רציונלית עם פחדים וחששות מסוג זה, למרות שאינם מעוגנים במציאות.

זה טוב.

 

[AK1]

מבלי לקחת דבר משאר ההודעה, אחדד רק שלרוב, המאסטר האולפני לרדבטק ולתקליט הם שני מאסטרים שונים. ה"מקור" שונה...
האולפן מכין מאסטר אנאלוגי נפרד, לאותו האלבום בדיוק.

את העובדה שמבחינה טכנית, מסלול ADC ו DAC בימינו, מבוצע בצורה מושלמת, גם במכשירים פחות משוכללים מהטרינוב, נשאיר לשרשור אחר..

החידוד הזה היה אולי נחוץ אם הייתי טוען שהמקור זהה, אבל לא טענתי זאת, אלא רק:

הקלטות, אנלוגיות או דיגיטליות, יכולות להיות די דומות זו לזו, והדיסקים/קבצים המופקים מהן יכולים להיות דומים מאוד, או במקרה הדיגיטלי, אפילו זהים למאסטר.

ובהינתן שאתה עצמך טוען שההמרות מתבצעות בצורה מושלמת, אז המאסטרים בהכרח דומים מאוד זה לזה, לא?

כך שנראה לי שבכל מקרה ה"חידוד" די מיותר, מה גם שאני לא בטוח שכל האולפנים עובדים באותה צורה בהקשר זה.

ואשר למושלמות של ההמרות -- אם אתה טוען שכל הממירים באשר הם נותנים את אותה רמה של מושלמות, אז אין מה לדאוג גם אם ה-ADC של טרינוב הוא רק צ'יפ של $2 ולא dedicated ADC של $20,000.

לא שבהכרח צריך משהו במחיר מופקע וממותג, אבל אולי בכל זאת יש צורך בהשקעה מינימלית כלשהי. בכל מקרה אני לא מתיימר להבין בתמחורי ADCs.

ובכל מקרה, דיברתי רק על חששות, לאו דווקא מוצדקים -- אפילו עם רמזים די עבים שכנראה הם אינם מוצדקים וכנראה מדובר בדעות קדומות שאינן מעוגנות במציאות -- ולא על עובדות, כך שגם החידוד הזה מיותר.

 

[zs]

הקלטות, אנלוגיות או דיגיטליות, יכולות להיות די דומות זו לזו, והדיסקים/קבצים המופקים מהן יכולים להיות דומים מאוד, או במקרה הדיגיטלי, אפילו זהים למאסטר.

בהעברה לוויניל ונגינתו, הסאונד עובר כל מיני תהליכים, כמו הקטנת הפרדת הערוצים בבאס והחלשתו, צימצום הטווח הדינמי, RIAA encoding להפחתת רעשים, EQ עבור ה-cutting machine, חוסר הליניאריות של ה-cutting machine, הטבעה לא מדויקת של המטריצות והתקליטים, קריאה לא מדויקת ע"י המחט, עיוותים שמכניס הראש, RIAA decoding ועוד.

כל אלה בעצם מכניסים עיוותים ומקטינים את הדמיון למאסטר, אבל המעניין הוא שלפחות בחלקם, אלה עיוותים ש"האוזן אוהבת", כך שיש לא מעט אנשים שאוהבים את האופי המיוחד של צליל וינילי, עד כדי התמכרות.

זה כמו שיש כאלה שאוהבים צליל מנורתי, לא בגלל הדיוק שלו, אלא בגלל סוג מסוים של עיוותים (הרמוניות זוגיות) ש"האוזן אוהבת".

מה שקורה הוא שאצל חלק גדול מאוהבי הוויניל, ממש מוטבע ומופנם העיקרון שצליל אנלוגי חייב להיות pure analog, אחרת הוא פגום מהיסוד, ולהכניס דיגיטל זה ממש טומאה חילול הקודש, ברמה כמעט או ממש דתית.

בהקשר זה, לא מדויק לומר שהטרינוב אדיש לסוג הקלט ועוסק רק באינטראקציה בין הרמקולים לחדר. יש הבדל מהותי בין טרינוב עבור קלט אנאלוגי לדיגיטלי:

• כשהקלט דיגיטלי, הטרינוב יכול לעבוד עליו מידית.
• כשהקלט אנאלוגי, מתרחשת קודם המרה מדיגיטל לאנאלוג -- ADC -- ורק אז הטרינוב מתחיל לעבוד על התוצאה.

וזה ממש לא בדיוק אותו דבר.

החשש העיקרי הוא שעצם ההמרה לדיגיטל עלולה לשנות את אופי הסאונד מאופי "אנאלוגי" לאופי "דיגיטלי".
כנראה שלמי שלא בעניין קשה לדמיין עד כמה העניין הזה חשוב.

כדי לקבל מושג על רמת החשיבות, כדאי אולי לחשוב במה מתבטאת אהבת הצליל הווינילי במציאות:

1. נדרשים עוד רכיבים יקרים: ראש + זרוע + פטיפון + פונו-סטיג' + כבילה -- כל פריט כזה יכול לעלות אלפי דולרים
2. רצויים גם משקולת/clamp וטבעת היקפית, עוד מאות דולרים
3. התקליטים יקרים יותר והמשלוח יקר יותר מאשר דיגיטל
4. צריך לכוונן את הציוד בכל מיני אספקטים, כמו VTA, azimuth, anti-skating, speed, load וכו', מה שדורש מומחיות, וברמה הגבוהה יותר גם ציוד נוסף ותוכנה (למשל AnalogMagik)
5. צריך לנקות ולשמן את הציוד מדי פעם
6. צריך לנקות את התקליטים, מה שכרוך לרוב בהוצאה על מכונת ניקוי, שיכולה לעלות בין מאות דולרים עבור מכונה לניקוי רטוב עם ואקום, לבין אלפי דולרים למכונה אולטרסונית
7. צריך לנקות את המחט לעיתים די קרובות
8. תקליטים טובים בדרך כלל יקרים יותר ממקביליהם הדיגיטליים (דיסקים/קבצים) והמשלוח לרוב יקר יותר
9. תקליטים רגישים מאוד לתנאי ההובלה והאחסון. קצת הזנחה של המובילים שמשאירים תקליטים לכמה דקות בשמש, ומשלוח של מאות דולרים הופך להיות שווה אפס בגלל התעקמות התקליטים. אולי זיו פרלמן יכול לתקן בחלק מהמקרים בעזרת המכונה שלו, אבל בטח לא כשהעיוות התרמי הוא רציני.
10. קפיצות והיתקעויות במקום נפוצות בתקליטים לאין שיעור יותר מאשר בדיסקים, ובקבצים אין דבר כזה.
11. יש כל מיני סוגי רעשים שאין להם מקבילים דיגיטליים, כמו surface noise, קליקים פופים, hum, rumble, שיכולים להיות מאוד מטרידים
12. יש כל מיני סוגי עיוותים שאין להם מקבילים דיגיטליים, כמו wow, flutter, inner-groove distortion, mistracking ושגיאות של זוויות במקרה הנפוץ של זרוע לא ליניארית (ובעיות של אי-איזון בין הערוצים עם זרוע ליניארית)

ובטח יש עוד דברים ששכחתי.

אז אם חושבים על זה שאנשים מוכנים מוכנים לאכול את כל השיט הזה רק בגלל ההבדל בסאונד, שעקרונית הוא קטן, ובוודאי זניח יחסית להשפעת תיקון אקוסטי ו/או RC, אפשר להתחיל להבין עד כמה הוא חשוב לאוהבי הוויניל.

לכן לא מפתיע שאוהבי ויניל חוששים מאוד ש-RC יקלקל את מה שהם אוהבים, ולא מפתיע שקשה להם לסמוך על טעמם של אחרים שאומרים שבכל זאת עם RC עדיף, ועד שהם לא ישמעו במו אוזניהם, לא סביר שיהיה משהו שישכנע אותם.

חלקם אפילו בטוחים כל כך שבלתי אפשרי ש-RC לא יהרוס את הדברים הטובים המיוחדים לוויניל -- לרוב בגלל עניין הכנסת הטומאה הדיגיטלית לאנלוג הטהור -- שהם בכלל לא מעוניינים לשמוע במו אוזניהם, ומבטלים את כל העניין מראש, אם כי מדובר ללא ספק בדעה קדומה קלאסית.

קשה להתמודד רציונלית עם פחדים וחששות מסוג זה, למרות שאינם מעוגנים במציאות.

יש פה הרבה קביעות ממש לא נכונות.
למה אוהבים,איך אוהבים,אילו קשיים פיזים,כספיים ונפשיים אנשים עוברים....מה זה קשור כן rc לא rc
בשביל מה לערבב בשר עם חלב...
אני מאוד אוהב את מה שיש אצל רן.
מה הקשר לאנלוג שלי של ההוא....
מה לא נכון/טוב באנלוג אצל לסרי,דורון...מה הקשר ל rc.

 

[RanMoyal]

שלמה,

אני לא מדבר בשמו של עמיר, אבל נראה לי שהפוסט המלמד שלו, ניסה להסביר על התלבטויות שיכולות לצוץ אצל אנשי אנאלוג, בכל הקשור לשימוש באמצעים דיגיטלים, על מנת לפתור את בעיות החלל, מהחשש שמא תפגע החוויה האנאלוגית.

אני בהחלט יכול להבין את השיקולים ואת אותו חשש, אך עם זאת, כפי שגם ציינתי בשיחותיי הרבות עם עמיר בנושא, זה לא רחוק מלחשוש מהתערבות של ספוג, או עץ, כאשר הללו משמשים כאביזרים אקוסטיים.

לכאורה הם לא "נוגעים" פיזית בסיגנל, אבל הם נוגעים גם נוגעים בו , בזמן שהוא מקפץ עליהם.

עצם העובדה שאותה מערכת, אנאלוג, או לא אנאלוג, תעבור, כמו שהיא, מחדר אחד בבית, לחדר שני ותשמע שונה בתכלית השינוי, כבר כאן, אותו חלל, נוגע לנו באופן שונה בסיגנל.

אז, האם החוויה האנאלוגית שלמה יותר בחדר X, או שמא היא שלמה יותר בחדר Y, כאשר מדובר באותה מערכת, אשר בסך הכל הזיזו אותה לחדר אחר בבית ואין מחלוקת, התוצאה בין החדרים תהיה שונה....ולפעמים שונה בתכלית השינוי.

כך או כך, מבלי להקל ראש בלבטים שהעלה עמיר, בסופו של יום, התשובה צריכה להיות באכילת הפודינג ובהתנסות בפועל של מצב א' ביחס למצב ב'.

פסילה אפריורית של דברים, בסופו של יום, מובילה לקיבעון מחשבתי וזה חבל, בעיני לפחות.

רן

 

[ליאור]

ובהינתן שאתה עצמך טוען שההמרות מתבצעות בצורה מושלמת, אז המאסטרים בהכרח דומים מאוד זה לזה, לא?

לא, לא זו הטענה.
במקרה לעיל, מהאולפן יוצאים שני מאסטרים שונים (לפחות): אחד דיגיטלי ואחד אחר אנלוגי. הם לא אותם מאסטרים. אפילו אם עבודת האולפן עצמה (הקלטה ומיקס) של הוויניל היתה דיגיטלית (מאוד נפוץ בימינו), יהיו שני תוצרים סופיים (מאסטרים) שונים. אחד לסטרימינג\CD שני וויניל. כמו שצריך.

 

[moshe625]

לא, לא זו הטענה.
במקרה לעיל, מהאולפן יוצאים שני מאסטרים שונים (לפחות): אחד דיגיטלי ואחד אחר אנלוגי. הם לא אותם מאסטרים. אפילו אם עבודת האולפן עצמה (הקלטה ומיקס) של הוויניל היתה דיגיטלית (מאוד נפוץ בימינו), יהיו שני תוצרים סופיים (מאסטרים) שונים. אחד לסטרימינג\CD שני וויניל. כמו שצריך.

ליאור בוקר טוב.
לא הייתי לוקח את דעתו של עמיר כתשובה מוחלטת על ההבדלים בין דיגיטל לאנלוג. מעבר לזה שצריך ציוד טוב לאנלוג, צריך גם לדעת להוציא סאונד ממנו ואני לא משוכנע שעמיר מספיק מיומן במיצוי הפוטנציאל שקיים באנלוג.

 

[AK1]

לא, לא זו הטענה.
במקרה לעיל, מהאולפן יוצאים שני מאסטרים שונים (לפחות): אחד דיגיטלי ואחד אחר אנלוגי. הם לא אותם מאסטרים. אפילו אם עבודת האולפן עצמה (הקלטה ומיקס) של הוויניל היתה דיגיטלית (מאוד נפוץ בימינו), יהיו שני תוצרים סופיים (מאסטרים) שונים. אחד לסטרימינג\CD שני וויניל. כמו שצריך.

אתה מתבטא בצורה מאוד פסקנית: האם אתה יודע איך עובדים כל האולפנים? ומה זה "כמו שצריך"?

ולעניין עצמו, הכנת מאסטר זה לא עניין פשוט.

ההקלטה עצמה מבוצעת באמצעות מכונת הקלטה -- החל מטייפ סלילים וכלה ב-ADC שכותב לקובץ (אני לא מתייחס להקלטות לא אלקטרוניות או Direct-to-Disc) בת track אחד או יותר. לא לבלבל עם tracks של דיסקים, ולא לבלבל עם channels של סראונד, שנקרא להם כאן "ערוצים". בדרך כלל כל ערוץ בתוצאה הסופית נוצר מ-track אחד או יותר בהקלטה.

הקלטות סטריאו מוקדמות נעשו בטייפ שני טרקים או שלושה. מספר המיקרופונים יכול להיות גדול ממספר הטרקים, ויש מיקסר שמחלק את הפלט של המיקרופונים השונים בין הטרקים, כבר בזמן ההקלטה, ואת החלוקה הזו (המיקס הבסיסי) אי אפשר לשנות אחר כך. את ההקלטה מבצעים לרוב בקטעים -- takes -- ולסרט שמכיל קבוצה של "טייקים" קוראים לרוב session tape, ולקטעים עצמם או takes או work-parts וכד'.

הכנת המאסטר כוללת את השלבים הבאים:

1. בחירת איזה טייקים לכלול. זו גם החלטה "אמנותית", לא רק טכנית. צריך לבחור איזה מהטייקים -- או חלקיהם, עד כדי חלקי שניות -- ייכלל בתוצאה הסופית, לפי האיכות המוזיקלית של הביצוע, השגיאות (זיופים, לא ביחד, איזון גרוע וכד'), והאיכות הטכנית של הסאונד שלא תמיד היא קבועה (יכול להיות למשל שהזיזו מיקרופונים או שינו את המיקס הבסיסי, או היה פגם פיזי בטייפ עצמו).
   
   
2. את אוסף הקטעים שנבחרו משרשרים אחד אחרי השני. בעבר היו עושים את זה ע"י העתקת ה-session tape המתאים, ואז חיתוך הקטע הרלוונטי מתוכו עם סכין גילוח והדבקתו עם סלוטייפ לסרט התוצאה. כיום עושים את זה עם copy/paste ואפשר גם להתאים את הווליום בין קטעים כדי שהחיבור לא יהיה מורגש. זה נקרא editing.
   
   
3. בהקלטות עם יותר טרקים מערוצים עושים down-mix -- ערבוב הטרקים, לפעמים תוך כדי שינוי האיזון ביניהם! -- לערוצים השונים. למשל מהקלטת three-track עושים down-mix ל-two-track==stereo ע"י עירוב הערוץ האמצעי במידה שווה בין השניים האחרים, בעוצמה שנותנת את האיזון המיטבי. בעזרת שינוי האיזון בין הטרקים אפשר להשיג גם תוצאות מוזיקליות שונות, כמו למשל הדגשת איזשהו כלי שבדרך כלל נבלע בעזרת חיזוק הטרק שמכיל אותו. זה נקרא mixing. השילוב של מיקום ומספר המיקרופונים, האיזון והערבוב שלהם לטרקים, והאיזון והערבוב בין הטרקים לכדי ערוצים הם מה שקובעים את הבמה (soundstage) הרבה יותר ממיקום הכלים על הבמה הפיזית בעת ההקלטה.
   
   
4. לתוצאה אפשר להוסיף אפקטים, כמו echoו/או reverb וכד'
   
   
5. שלב חשוב: אישור התוצאה ע"י האמנים שהוקלטו ושל המפיק.

והתוצאה הישירה של כל זה היא המאסטר, "דור ראשון", ובדרך כלל המאסטר הזה הוא יחיד ואין בלתו. לכל היותר יש עותקים שלו. כל עותק ישיר של דור ראשון נקרא "דור שני", כל עותק ישיר של דור שני נקרא "דור שלישי" וכו'. כל העתקה כזו, אם היא אנלוגית, גורמת לירידה מורגשת באיכות.

לא חוזרים על כל העבודה הזו אלא אם אין ברירה -- אם המאסטר המקורי נפגע/נעלם, וה-session tapes עדיין קיימים, אפשר לבנות מאסטר חדש, אבל לרוב הוא לא יהיה זהה לראשון, וגם בהרבה מקרים האמנים ו/או המפיק המקוריים כבר לא יכולים לתת אישור.

אפשר להעתיק מאסטר אנאלוגי לדיגיטלי וההיפך, והתוצאה אמורה להיות שקולה במידת האפשר.
אפשר להעתיק מאסטר למאסטר אנלוגי תוך ביצוע dynamic-range-compression ו-RIAA וכל מה שנדרש עבור ויניל, אבל זה חלק מתהליך ההעברה לוויניל, וזה עדיין שקול למקור -- הרי בכל מקרה יהיv צורך לבצע את התהליכים האלה עבור ההעברה לוויניל, וכולם עדיין שקולים למקור ברמה שוויניל בכלל יכול להיות שקול למאסטר.

אז על איזה מאסטרים שונים אתה מדבר?

 

[AK1]

ליאור בוקר טוב.
לא הייתי לוקח את דעתו של עמיר כתשובה מוחלטת על ההבדלים בין דיגיטל לאנלוג. מעבר לזה שצריך ציוד טוב לאנלוג, צריך גם לדעת להוציא סאונד ממנו ואני לא משוכנע שעמיר מספיק מיומן במיצוי הפוטנציאל שקיים באנלוג.

מה אתה מקשקש?

מי בכלל דיבר על "מיצוי הפוטנציאל" של אנלוג או משהו שקשור לזה??
דיברתי ברמה העקרונית, לא על שום דבר קונקרטי.

אין לכל הנאמר שום קשר שהוא אלי, למערכת שלי, לפוטנציאל של אנלוג ו/או ל"מיצוי" שלו, והניסיון שלך להעביר את הדברים לרמה האישית פתטי.

גם אין שום סיבה להניח שיש לך איזשהן יכולות מיוחדות ב"מיצוי הפוטנציאל" של אנלוג מעבר לכל חכמולוג יומרני אחר.

הבעיה המרכזית היא שאתה לא מיומן בהבנה בסיסית של טקסטים.

 

[moshe625]

מה אתה מקשקש?

מי בכלל דיבר על "מיצוי הפוטנציאל" של אנלוג או משהו שקשור לזה??
דיברתי ברמה העקרונית, לא על שום דבר קונקרטי.

אין לכל הנאמר שום קשר שהוא אלי, למערכת שלי, לפוטנציאל של אנלוג ו/או ל"מיצוי" שלו, והניסיון שלך להעביר את הדברים לרמה האישית פתטי.

גם אין שום סיבה להניח שיש לך איזשהן יכולות מיוחדות ב"מיצוי הפוטנציאל" של אנלוג מעבר לכל חכמולוג יומרני אחר.

הבעיה המרכזית היא שאתה לא מיומן בהבנה בסיסית של טקסטים.

למה לדבר בשפה בוטה עמיר.
אין ספק שאתה חזק במספרים ובהבאת נתונים. לדעתי ושוב אני אומר לדעתי, ברגע שאמרת שההבדלים בצליל בין אנלוג לדיגיטל הם קטנים אז זה אומר דרשני ובמקרה הנ"ל כפי שציינתי אתה אמרת את הדברים האלו מהסיבות האלו: או שאתה מתקשה בשמיעה, או שאתה לא מספיק מיומן בהוצאת סאונד.
לא צריך להתרגז כל כך זה סהכ תחביב.

 

[pruym]

ליאור בוקר טוב.
לא הייתי לוקח את דעתו של עמיר כתשובה מוחלטת על ההבדלים בין דיגיטל לאנלוג. מעבר לזה שצריך ציוד טוב לאנלוג, צריך גם לדעת להוציא סאונד ממנו ואני לא משוכנע שעמיר מספיק מיומן במיצוי הפוטנציאל שקיים באנלוג.

חוץ מלהכפיש וללכלך על אנשים פה בפורום ולהגיד שהם לא מבינים בסאונד, שאצלם הסאונד חרא, שהם לא יודעים להוציא סאונד מאנלוג, ששומעים אצלם סינטטי ובטח פיספסתי עוד איזה כמה הברקות שלך…
מתי אי פעם אתה תרמת איזשהו מידע טכני או הסבר על משהוא שקשור לתחום ושאתה מרגיש שאתה מבין בו לעומק ויכול לתרום לחברי הפורום? או להבדיל מתי אי פעם שיתפת במוזיקה מעניינת שמתנגנת אצלך?
בוא ניקח קורא שלא משתתף בפורום את מי ייקח ברצינות? אותך או עמיר שתמיד מגבה את כל מה שהוא כותב בהסבר מלומד? גם כשמדברים על אנלוג שאתה טוען שאתה מומחה אתה לא נכנס לפרטים ולא מעשיר אף אחד ביידע אלה בהכפשות…

 

[AK1]

אני לא מדבר בשמו של עמיר, אבל נראה לי שהפוסט המלמד שלו, ניסה להסביר על התלבטויות שיכולות לצוץ אצל אנשי אנאלוג, בכל הקשור לשימוש באמצעים דיגיטלים, על מנת לפתור את בעיות החלל, מהחשש שמא תפגע החוויה האנאלוגית.

אני בהחלט יכול להבין את השיקולים ואת אותו חשש, אך עם זאת, כפי שגם ציינתי בשיחותיי הרבות עם עמיר בנושא, זה לא רחוק מלחשוש מהתערבות של ספוג, או עץ, כאשר הללו משמשים כאביזרים אקוסטיים.

לא לא לא, העניין אינו מה שקורה ברמה הדיגיטלית בעת השימוש ב-RC, שזה אכן לא שונה מספוג או עץ, והחששות שעליהן דיברתי אינן מתייחסות כלל לעניין הזה.

החששות מרוכזות באיזור אחר, שלא הזכרת.

RC לא יכול לעבוד על סיגנל אנלוגי. נדרשת המרה מאנלוגי לדיגיטלי.

כל החששות שדיברתי עליהם נוגעים רק לעניין ההמרה הזו.

החשש העיקרי הוא שהיא עלולה אולי "לקלקל" את הייחוד של צליל ויניל ולהפוך אותו לדומה יותר לצליל דיגיטלי, שזה הבדל קטן עד זניח בהסתכלות שלך יחסית להשפעה העצומה של טיפול אקוסטי ו/או RC, אבל לטעמם של אוהבי הוויניל זה הבדל עצום, שהם מוכנים לאכול הרבה מאוד shit כדי לקבל אותו.

רוב התגובה הוקדשה לתיאור כמות ומאפייני ה-shit האמור.

וחשש משני הוא שאולי איכות ההמרה הזו במכשיר נתון אינה הטובה ביותר שאפשר לקבל.

במציאות, מהניסיון האישי שלי עם מכשיר RC ספציפי, Trinnov Altitude 16, הבעיות האלה אינן קיימות: האופי הווינילי נשמר והאיכות המתקבלת מצוינת.

אבל אפשר להבין את מי שלא מוכן לסמוך על דברי אחרים בהקשר הקריטי הזה.

 

[moshe625]

וזה עמיר על ההתייפיפות שלך "מי בכלל דיבר על ההבדלים"…..

 

[moshe625]

חוץ מלהכפיש וללכלך על אנשים פה בפורום ולהגיד שהם לא מבינים בסאונד, שאצלם הסאונד חרא, שהם לא יודעים להוציא סאונד מאנלוג, ששומעים אצלם סינטטי ובטח פיספסתי עוד איזה כמה הברקות שלך…
מתי אי פעם אתה תרמת איזשהו מידע טכני או הסבר על משהוא שקשור לתחום ושאתה מרגיש שאתה מבין בו לעומק ויכול לתרום לחברי הפורום? או להבדיל מתי אי פעם שיתפת במוזיקה מעניינת שמתנגנת אצלך?
בוא ניקח קורא שלא משתתף בפורום את מי ייקח ברצינות? אותך או עמיר שתמיד מגבה את כל מה שהוא כותב בהסבר מלומד? גם כשמדברים על אנלוג שאתה טוען שאתה מומחה אתה לא נכנס לפרטים ולא מעשיר אף אחד ביידע אלה בהכפשות…

בוקר טוב חבר אל תהיה כל כך כבד הבוקר זה סהכ תחביב

 

[ליאור]

@AK1

אני לא מדבר על ההקלטה, או על תהליך המיקס, או המרה בין מאסטרים.
אני מדבר על זה שגם אם כל המסלול דיגיטלי, עד ההדפסה לויניל, מכינים (לא תמיד) מאסטר למדייה דיגיטלית\סטרימינג, ואחד אחר (דווקא בגלל כל ההבדלים בפורמט - טווח דינאמי וכו..) לויניל.

זה נכון לאלבומים שיוצאים "גם וגם", בטח בהפקות הרציניות.

חלק מהאכזבה בתחילת דרכו של הרדבוק הגיעה בדיוק בגלל שמיהרו לשחרר חומרים בכל מחיר, אז הדפיסו מאסטרים שהוכנו לאנלוג על גבי תקליטורים.
אח"כ כמובן שזה השתנה.

"כמו שצריך" - זה כי לדעתי זה הכי נכון.

 

[AK1]

למה לדבר בשפה בוטה עמיר.
אין ספק שאתה חזק במספרים ובהבאת נתונים. לדעתי ושוב אני אומר לדעתי, ברגע שאמרת שההבדלים בצליל בין אנלוג לדיגיטל הם קטנים אז זה אומר דרשני ובמקרה הנ"ל כפי שציינתי אתה אמרת את הדברים האלו מהסיבות האלו: או שאתה מתקשה בשמיעה, או שאתה לא מספיק מיומן בהוצאת סאונד.
לא צריך להתרגז כל כך זה סהכ תחביב.

בעליל לא הבנת את מה שכתבתי.

לא כתבתי שההבדלים קטנים באופן מוחלט, אלא שהם קטנים בהשוואה להשפעה של טיפול אקוסטי ו/או RC, אבל למי שאוהב ויניל, ההבדלים האלה הם קריטיים, במידה שכדי לקבל אותם, הם מוכנים לאכול הרבה מאוד shit.

מהעובדה שלא הבנת את הנאמר נובע בעליל שגם:

• יש לך קושי בהבנת טקסטים,
• אין לך מושג על סדרי הגודל שבהם מדובר. ההבדלים בין בלי/עם טיפול אקוסטי ו/או RC יכולים בקלות להיות גדולים מ-10dB. ההבדלים בין ויניל לדיגיטל אינם מתקרבים בכלל לסדר גודל כזה.

לכל אורך השרשור אתה עוסק בעיקר בהכפשת אחרים, עם אפס תרומה חיובית, ומשוויץ בהיותך מומחה כביכול, בלי להתמצא אפילו בסדרי גודל בתחום שאתה מתיימר להתמצא בו. מה שנקרא clueless. איזה מומחה לאנלוג ואיזה מומחה בכלל...

 

[Balance]

חוץ מלהכפיש וללכלך על אנשים פה בפורום ולהגיד שהם לא מבינים בסאונד, שאצלם הסאונד חרא, שהם לא יודעים להוציא סאונד מאנלוג, ששומעים אצלם סינטטי ובטח פיספסתי עוד איזה כמה הברקות שלך…
מתי אי פעם אתה תרמת איזשהו מידע טכני או הסבר על משהוא שקשור לתחום ושאתה מרגיש שאתה מבין בו לעומק ויכול לתרום לחברי הפורום? או להבדיל מתי אי פעם שיתפת במוזיקה מעניינת שמתנגנת אצלך?
בוא ניקח קורא שלא משתתף בפורום את מי ייקח ברצינות? אותך או עמיר שתמיד מגבה את כל מה שהוא כותב בהסבר מלומד? גם כשמדברים על אנלוג שאתה טוען שאתה מומחה אתה לא נכנס לפרטים ולא מעשיר אף אחד ביידע אלה בהכפשות…

למה בכלל יש ציפיות מאנשי החושך?
אלה בדרך כלל צועקים, על זה ועל ההוא. אבל כשמגיע תורם, הם נעלמים. כי אין שם כלום בפנים. הכל צמר גפן.

אז לתרום ידע, להסביר… את מה בעצם??

 

[moshe625]

בעליל לא הבנת את מה שכתבתי.

לא כתבתי שההבדלים קטנים באופן מוחלט, אלא שהם קטנים בהשוואה להשפעה של טיפול אקוסטי ו/או RC, אבל למי שאוהב ויניל, ההבדלים האלה הם קריטיים, במידה שכדי לקבל אותם, הם מוכנים לאכול הרבה מאוד shit.

מהעובדה שלא הבנת את הנאמר נובע בעליל שגם:

• יש לך קושי בהבנת טקסטים,
• אין לך מושג על סדרי הגודל שבהם מדובר. ההבדלים בין בלי/עם טיפול אקוסטי ו/או RC יכולים בקלות להיות גדולים מ-10dB. ההבדלים בין ויניל לדיגיטל אינם מתקרבים בכלל לסדר גודל כזה.

לכל אורך השרשור אתה עוסק בעיקר בהכפשת אחרים, עם אפס תרומה חיובית, ומשוויץ בהיותך מומחה כביכול, בלי להתמצא אפילו בסדרי גודל בתחום שאתה מתיימר להתמצא בו. מה שנקרא clueless. איזה מומחה לאנלוג ואיזה מומחה בכלל...

אני יודע מה הפוטנציאל של האנלוג, אז בבקשה ממך תגיד לנו במה הפוטנציאל של האנלוג מסתכם?