המשך #4:
אז מה בכל זאת מיוחד באקאפלה?
אני יכול רק לנחש. יש שם לפחות שתי טכנולוגיות די יחודייות ועוד אחת שאינה נפוצה.
ראשית -- הטוויטר.
זה לא טוויטר רגיל עם ממבראנה בעלת מסה, שצריך להניע אותה בתדרים גבוהים מול כוחות התמדה והתנגדות האוויר והיא צריכה גם להישאר קשיחה בתהליך.
הטוויטר כאן נקרא ion [plasma] tweeter -- זרם של יונים (לא הציפורים, אלא אטומים/מולקולות בעלי מטען חשמלי) מאופנן ע"י המתח החשמלי של הסיגנאל המוסיקאלי וגורם להפקת צליל.
מדובר ביחידה אלקטרונית שמתחברת לחשמל, וייש בפנים מנורה כמו במגבר מנורות
וזרם היונים גורם ללהבה נראית לעיין (צילום מהרמקול שלי)
אקאפלה גם מוכרים את יחידת הטוויטר בנפרד:
יש לציין שהטוויטר עצמו הוא שופר לכל דבר ועניין.
שנית -- יחידת המיד.
מדובר גם בשופר לכל דבר ועניין, אלא שעיצובו -- האקוסטי, לא הוויזואלי -- הוא ייחודי, מה שהם קוראים hypersperical horn shape. נראה כמו עיגולים לא קונצנטריים.
שלישית -- הוופרים:
יש שלושה דרייברים של "10 בתיבה אטומה, ללא פורט.
שניים שמופנים קדימה, ועוד אחד פנימי, בתצורת isobar.
נראה שההתכווננות כאן הוא לבאס מאוד נקי ומדוייק -- לא לכמות גדולה ולא ל-slam -- למרות שאני מאוד אוהב את שני הדברים האחרונים והם קצת חסרים לי.
אם הייתי נשאר במנטאליות של "ריאליסטי" / "נכון" / "מדוייק" וכאלה, כנראה שהייתה כאן סיבה לחגיגה.
זה הרבה יותר מזכיר לי צליל מציאותי, בפרופורציות ששומעים באולמות קונצרטים (קלאסיים) ובמוסיקה קאמרית בבתים, מאשר כל רמקול אחר ששמעתי.
אבל, כפי שכתבתי בדיונים עם נמר על מה שמערכת "צריכה" לעשות, הייתי מעדיף כאן "שיפור" על המציאות ותוספת באס, שהתכנון הוא להשלים באמצעות סאב.
עמיר