ביקור בלה סקאלה, הרהורי אודיו שאחרי

[shokroun]

א: "תזיז שמאלה, 5 סנטימטר",
ב:בסדר?
א: " לא לא, אין אמצע , תנסה לקרב לקיר 4 ס"מ" ,
ב: עכשיו בסדר? איך המצילה?
א: " לא לא, יש,לחץ במיד היי, שמע, תן לרמקול הטייה 20 מעלות פנימה, בערך, טוב?"
ב: נו עכשיו איך ... ?
א: " מתקדמים אבל מעורפל לי האמצע ואין מרחק בין התוף לפסנתר..., שמע את הרמקול הימני תקרב 10 סמ לקיר, ותן הטייה...25 מעלות החוצה..בוא נראה .."
ב: נו עכשיו, איךך?
א: " שמע מדהים, אבל...המצילה לא במקום... שמע תזיז,את השמאלי ..."

כמה אנחנו מחפשים את הסטראו , אמצע, במה, אימג', שמאל ימין....אוויר בין הכלים, ריאליזם, וואחד מרדף.... והנה הכל מתרסק לי בפנים. באוזניים.

ביקור לפני כשבועיים במילאנו, קונצרט בלה סקאלה, פעם ראשונה בקונצרט בכלל. התלבשנו בהתאם,

הגענו בזמן, הרגשנו אולטרא אריסטוקרטיה ( הרגשנו זו רעייתי ואני, 24 שנים ביחד ועדיין מרגישים אגב...ב"ה בע"ה) אמנם אריסוקרטיה מייד אין פתח תקווה - בת ים, אבל הבגדים והשתיקה חיפו.... נדמה לי.

בכל אופן עינכם הרואות....

קומה 3 , כוך 15, הזמנו שורה שלישית בכוך, מפאת התקציב, והנה הקב"ה מצילנו מידם, ומיידי, והאורחים לתא בשורה הראשונה בוששו להגיע,,יד ( ואוזן..) ההשגחה. בטוח. וככה, אנחנו מתרווחים בשורה הראשונה וממתינים למנצח פביו לואיזי שייתן את הפרשנות שלו לשמינית של ברוקנר ובאנגלית - Anton Bruckner
Sinfonia n. 8 in do minor
הכל קסם. המקום , האווירה, ועכשיו רק ממתינים לתמורה לאירו. איך יישמע? המתנה מורטת עשבים למנצח ולנגנים שיסתדרו... ( סאממו..נהייתי צמא..) והנה... מתחילים...שששששש!
קטונתי מלבקר את המנצח, לתת איזו הבחנה על הנגנים ואו על הקטע הזה יחסית לביצועים אחרים. היה טוב. 90 דקות של טוב. האקוסטיקה פשוט מהממת, נגן המשולש בקצה התזהרמונית נתן את רגע התהילה שלו, ואנחנו בקומה שלישית גבוהה ( בלי מעלית, בלי חנייה, כיוון אוויר אחד) מרחק של עשרות מטרים ונשמע כאילו בתא! ולא צורם! כלום לא צורם, והכל בהרמוניה, והקונטרבאסים , כל ה 7 שספרתי מעניקים באס קונטרה הגיון, ממש בייס דראם. והתוף הגדול, איזה רכות איזה עוצמה, כמעט מרגישים בגוף , כמעט, פשוט חלום. אשתי מהופנטת אגב. והנה לפני שאני משתפך, עיקר העניין שלי כאודיופיל...

בדקות הראשונות, ואפילו שאני מימין למרכז ולמעלה, ניסיתי כמו רס"ר אודיו לחפש את השמאל ימין, שמאל ימין שמאל...מרווח כלים שור! וכולי. ויוק. מנסה מנסה ולא מצליח, הצלילים עוטפים אותי, והכינור הראשון והשני מתערבב לי בראש, וכל החינוך האודיופילי שלי קורססס. נלחצתי. מה נדפק אצלי?
לקח לי רבע שעה של מאבק פשוט להפסיק לחפש,,להמשיך להנות. ונהניתי אפילו שלא הייתי במוד סטראו.
חזרנו למלון, ואני כולי התרגשות ומחשבות . קמנו בבוקר , קפוצינו משובח ביורו וחצי, והלכתי , בהסכמת רעייתי ועימה, לבחון עבור חבר פלקונים l3/5a , וגם הרבתים xd, וגם.. בחנות אודיו מילאנזית מקסימה, אבל סטפאנו שווה פוסט נפרד.

חזרנו הביתה, ואני עוד מסתובב בראש ובאוזן עם ההבנה הזאת שהחוויה שלי כמאזין בסלון היא שונה לחלוטין מאשר באולם, והמטרה שלי היא רק לשחזר בבית את ההנאה. כל שאר ההתעסקות היא שולית לתחושה. האקוסטיקה היא קריטית להנאה. ופתאום אני מבין יותר טוב גם את האומניפולארים.
אז לטעמי ביקור בלה סקלה הוא מאסט, והמרדף שלנו לסטראו המושלם חייב להיות משולב ומונחה בהנאה הרגשית שלנו כמטרה ראשונית. חווית האולם קונצרטים לא מתייחדת רק למי שיושב באולם הגדול באמצע המשולש הדמיוני שלנו אותו אנחנו / אני מנסה לשחזר. המשולש הקדוש הזה כבר לא כזה קדוש בעיניי...עד לפעם הבאה כמובן...

 

[exupgh12]

אהבתי, תודה על השיתוף.

 

[shushu]

פוסט מהמם שוקרון, נהנה לקרוא אותך.
לטעמי בסוף כל מה שחשוב הוא אם המערכת מחברת אותך למוזיקה, כל השאר שטויות

 

[shokroun]

פוסט מהמם שוקרון, נהנה לקרוא אותך.
לטעמי בסוף כל מה שחשוב הוא אם המערכת מחברת אותך למוזיקה, כל השאר שטויות

תודה
חבר טוב,טוב שלי בנה מערכת סביב דובל יופיטר. כבר עשור וקצת. הייתי סקפטי..אני איש סטראו...מה זה החרטא הזה היקפי? בשנתיים האחרונות שהמערכת שלו מתחברת אני מתחיל להעריך את היתרונות של הקונפיגורציה הזאת... אני עדייו איש סטראו ברמח איבריי, אבל באותו ערב בלה סקאלה, בכוך 15 קומה ג, ימינה מהמרכז ( וואלה סימלי לי..) נדמה היה לי שהדובל יופיטר של החבר שלי היו יותר קרובים למציאות מאשר המערכת האהובה שלי...

 

[ayal30]

פשוט פוסט ניפלא נהנתי מאוד לקרוא אותו תודה על השיתוף

 

[genvirt]

יפה! כיפים פוסטים כאלה!

 

[itay123]

פוסט נפלא
שמחתי לקרא.

 

[AK1]

יופי של פוסט.

כבר שנים אני טוען שה"במה" במערכת שונה לחלוטין ממה שיש במציאות, שיש בה כיווניות חדה ומאוד מוגדרת, כך שאפשר להצביע על המיקום המדויק של הכלי הוווירטואלי, בעוד שבקונצרט יש רק כיוון כללי, ואם מנסים להצביע על הכלי המנגן בעיניים עצומות, יכולה להיות סטיה די רצינית. בתלות באקוסטיקה, בקונצרטים יש מצבים של הרבה פחות באס מבמערכת, שומעים פחות כלים פנימיים, גווני הצלילים שונים, וכו' וכו'.

הקלטה והשמעתה אינן שחזור של קונצרט כפי שמאזין היה שומע, בדיוק כמו שצפייה בסרט אינה שיחזור של מציאות כפי שצופה היה רואה ושומע. שניהם מהווים שילוב של טכנולוגיה ואומנות, שיש לו ערך ומשמעות בזכות עצמו, ללא קשר לשום מציאות.

תמיד יהיו כאלה שימדדו סרטים ואודיו על פי תפיסתם האישית של המציאות שהם מדמיינים שהייתה ברגע הצילום/ההקלטה, ברוב המוחלט של המקרים בלי מודעות לכך שמה שהם מדמיינים אינו המציאות שאכן הייתה ברגע הצילום/ההקלטה, וגם בלי מודעות או בלי לקבל את זה שמדובר באומנות נפרדת.

 

[למה]

יופי של פוסט !!! אנחנו,חובביי צליל איכותי צריכים להבין,שקשה עד בלתי אפשרי לשחזר במדוייק את חוויית תזמורת חיה באולם קונצרטים מפואר כמו לה-סקאלה,או אורגן עתיק ימים בכנסייה. עדיף להפסיק לנתח כל פיפס בצליל ולהנות מהתוכן.

 

[omi]

פוסט מעולה. באותה לה סקאלה (נישואי פיגארו, באחד הקונצרטים המרגשים שהייתי ) ובאולמות אחרים... לא רק מיקומי הנגנים לגמרי מעורבבים, מהולים, מחפש את המילה, אלא גם הפירוט יותר רך ועדין, בדמיוני הגבוהים נספגים בכל המושבים האדומים וחליפות הערב לפני שהם מגיעים אלינו.

מה עם סטפאנו והפאלקונים??

 

[Dan-Cinemart]

פוסט נהדר!
מאוד נהנתי ושיהיו עוד כאלה .
תודה רבה לך !

 

[leni]

איזה יופי...מקנא.

 

[shokroun]

הקלטה והשמעתה אינן שחזור של קונצרט כפי שמאזין היה שומע, בדיוק כמו שצפייה בסרט אינה שיחזור של מציאות כפי שצופה היה רואה ושומע.

אהבתי את האנלוגיה.

עדיף להפסיק לנתח כל פיפס בצליל ולהנות מהתוכן.

זה נכון כעיקרון, יחד עם זאת כשלא נהנים או שמשהו חסר, צריך להתחיל בפיפסים...כמו חוזה - כשהכל טוב אז הוא במגירה, אבל אם משהו משתבש...כל פסיק ופיפס כתובים קובעים...

מה עם סטפאנו והפאלקונים??

אחחח... איזה ביקור נחמד. אנחנו בואכה פסח, קצת לחץ, מבטיח ב"נ שאעלה עוד פוסט בנושא.

תודה על המילים החמות לכולם. היה באמת ערב מהמם..

 

[TakeOne]

נהנתי מאוד לקרוא, תודה על השיתוף.
אני חוזר עם התחושות האלה מכל קונצרט שאנחנו הולכים אליו, בארץ ולעיתים בחו"ל.
שמעתי אינסוף מערכות בחיי, חלק ממש הלהיבו, אבל אף אחת לא שחזרה את החוויה של אולם הקונצרטים.

* ולפעם הבאה, נסה את הכוך בשמאל, יותר עדיף

 

[shokroun]

נהנתי מאוד לקרוא, תודה על השיתוף.
אני חוזר עם התחושות האלה מכל קונצרט שאנחנו הולכים אליו, בארץ ולעיתים בחו"ל.
שמעתי אינסוף מערכות בחיי, חלק ממש הלהיבו, אבל אף אחת לא שחזרה את החוויה של אולם הקונצרטים.

* ולפעם הבאה, נסה את הכוך בשמאל, יותר עדיף

תודה, אני מתייחס בעיקר לחוויה הסטראופונית. לשחזר קונצרט לא מוגבר בבית זה באמת סוג של רצון שקשה עד,בלתי אפשרי לממשו. אפשר לנסות להתקרב. כנראה תזמורות גדולות זה נושא בפני עצמו.
*כל אחד וכוך מחצבתו, או מחשבתו... בייחוד ביום השמח הזה אני נשאר בכוך שלי

 

[dany]

בייחוד ביום השמח הזה אני נשאר בכוך שלי

חח
היא עוד תשוב, היא עוד תשוב, זה ג׳וק קטן (אגב,קטן מאוד) וזה עובר ולא חשוב….

 

[viamusic]

להשוות מוסיקה במציאות לבין מע׳ בבית זה כמו נסיעה על למבורגיני מול נסיעה על טוסטוס

 

[AK1]

להשוות מוסיקה במציאות לבין מע׳ בבית זה כמו נסיעה על למבורגיני מול נסיעה על טוסטוס

בחוייה האישית שלי -- בהחלט, רק שהמערכת היא הלמבורגיני והלייב הוא הטוסטוס המיושן והמוגבל

אני נהנה הרבה יותר להאזין להקלטות טובות בבית מאשר ללכת לקונצרטים, מהרבה סיבות. למשל:

1. בהקלטות שאני מגדיר כ"טובות" מבחינתי -- לאו דווקא כאלה שבכלל מנסות לחקות אולם קונצרטים -- אני שומע הרבה יותר פרטים מאשר בלייב. לא רק רעשים שחלק מהאודיופילים אוהבים -- חריקות, נשימות, הפיכת דפים וכד' -- אלא בעיקר יותר קווים מוזיקליים -- יותר מוזיקה!
   
   
2. באולם קונצרטים אפשר לשמוע רק את מי שמגיע לאולם בסביבתך או שאתה יכול להגיע לסביבתו. אלה לאו דווקא המבצעים הטובים ביותר, בעוד שבבית אני יכול לשמוע את גדולי המבצעים אי פעם, כולל אלה שכבר מתו או הפסיקו לנגן ואי אפשר להאזין להם בשום מקום.
   
   
3. אין את הרעשים המעצבנים של שיעולים, התעטשויות וכיחכוחים לסוגיהם, אנשים שמזמזמים או שרים ביחד או לא ביחד עם המוזיקה, לרוב בזיוף, אנשים שמתופפים על המושבים, הזקנות שפותחות סוכריות, הרעש של הסוכריות שמתנגשות בשיניים התותבות, וכו'
   
   
4. אני יכול לשלוט על הווליום שמתאים לי. בהרבה אולמות הייתי מעדיף שיהיה קצת יותר ווליום, בעיקר בקטעים שקטים, ואני יכול להפציץ בקטעים החזקים הרבה יותר מבלייב. חדר ההאזנה שלי מבודד אקוסטית וזה לא מפריע לשכנים. בהופעות לא קלאסיות לפעמים הווליומים מפוצצי אוזניים ואני רוצה בכלל לברוח משם.
   
   
5. לשבת במקום טוב באולם בקונצרט טוב עולה הרבה מאוד, כך שבחלק מהמקרים אני יושב במקום פחות טוב מהאופטימלי (ולפעמים מזמינים אותי לשבת במקומות מצויינים). בהקלטה מקבלים את המקום הטוב ביותר שיש או טוב יותר ממה שמאזין יכול להגיע אליו.
   
   
6. בבית אני בוחר מה אני רוצה לשמוע , לפי החשק הנוכחי, בעוד שבקונצרטים התוכנית נקבעת מראש, לאו דווקא על פי טעמי, וגם אם כן, יתכן שעד שמגיע הקונצרט, כבר לא בא לי לשמוע את שתוכנן מראש, אלא דברים אחרים.
   
   
7. בבית אני יכול לדלג על קטעים משעממים ולחזור על קטעים אם החמצתי משהו.
   
   
8. אני יכול להפסיק וללכת לשירותים או לאכול כשאני רוצה, ולא לדאוג שמא המוזיקה תימשך גם אחרי שאני מרגיש שאני צריך לשירותים או לשתות או לאכול.
   
   
9. אני לא צריך להתעסק בנסיעות בפקקים, בלהחנות בחניון צפוף ומעצבן, בלהתגלח ולהתלבש וכל זה.

אני יודע שיש כאלה שחשוב להם המעמד, ושיתוף החוויה עם אחרים, ואווירה מיוחדת, וההכנות ולהקדיש עצמם לנושא באופן בלעדי בלי הפרעות מהמשפחה ומהבית, וכו וכו'. לי לא.

זה לא אותו דבר לכולם!!

 

[ארמה אודיו]

שיתוף מדהים איזה יופי

 

[Vivaldi Audio]

לשמוע קונצרט בלה סקאלה זו בהחלט חוויה. בוודאי כשמדובר בקונצרט הראשון ששמעת. אני מאחל לך שתמשיך ללכת לקונצרטים חיים - ואפשר גם בארץ... אמנם אין כאן אולם בסגנון שהיית בו, אבל הפילהרמונית היא ללא ספק תזמורת טובה.
בנוסף, כאודיופיל, מובטחת לך חוויה דומה של סאונד עוטף.
רק מי שהולך בקביעות לקונצרטים חיים מבין שלפינפוינט (PINPOINT) של רמקולים קופסתיים אין יותר מדי קשר עם המציאות.
הזכרת את היופיטר, ואכן - רמקולים OMNIDIRECTIONAL הם הכיוון הנכון למי שמבקש את החוויה העוטפת של קונצרט חי.