אפשר להגיד אותו על דבר על צעירים בשנות השמונים ששמעו קסטות מתחנה מרכזית. אני לא חושב שזאת הנקודה. הנקודה היא כמה חשיפה יש לסאונד באיכות גבוהה יותר, ולדעתי היא יורדת משמעותית עם השנים, כשאודיו באיכות גרועה נהיה זמין יותר.
נתת לי נקודה למחשבה: אני חושב שזה אורח החיים מסביב, עם דגש על חיי המשפחה, שהשתנה ופחות מאפשר. יש לי קולגה-חבר באמצע שנות השלושים עם שלושה ילדים קטנים. שנינו עבדנו באותה חברת היי-טק, והוא נורא רצה מערכת מצויינית; אפילו קנה משולב של פליניוס ועף על עצמו, אבל... נאלץ למכור אחרי כמה חודשים כשהבין שפשוט אין לו איפה לשמוע. נראה שהיום, יותר מפעם, כשיש ילדים אז הבלאגן בבית חוגג ואין מפלט שקט. ובמצבים כאלה, באמת אין טעם לקנות מערכת איכותית.
חבר אחר עם ילדים חייב לשמוע בחדר קטן וצפוף, במקום בסלון המרווח. גם הוא התייאש בסוף ומכר הכל.
כשאני הייתי ילד, השכנים היו דופקים עם מגב על התקרה עם הייתי מרעיש להם. הילדים היו משחקים בחוץ, אז להורים היה יותר ספייס בבית.
לא?
