מה שפגום מהיסוד בתפיסה ה"אודופילית" שלך הוא ששכחת, או פיספסת לגמרי, את העובדה שהמטרה והסיבה לקיומו של ציוד אודיו היא לגרום לבני אדם הנאה משמעת מוזיקה באמצעותו. מדידות טובות אינן המטרה, אלא האמצעי, למעט אולי עבור חלק ממתכנני ומייצרי ציוד, שנעזוב אותם בצד לצורך העניין. אנחנו בצד של המשתמשים בציוד.
אבל יש "סוטי אודיו", שהופכים את המדידות למטרה, ומה שמשנה להם אינו המוזיקה ואיך היא נשמעת, אלא הגרפים והמספרים. והם חושבים שאם הם טובים, הם תפסו את "האמת המוחלטת" בביצים, גם אם הסאונד ח*א.
אני יכול להבין סינון ראשוני על פי נתונים, לוודא שאין "קטסטרופות", אבל מעל לרמה מסוימת, זה פשוט לא משנה. אם למשל האוזן רגישה רק לנניח 2% עיוות בסינוס טהור בתנאי מעבדה, אז אין הבדל בין 1% עיוות ל-0.0000000000001% עיוות, וזה לא באמת מקרב אותנו ל"אמת" כלשהי.
המספרים והגרפים הם מדד "אמיתי" למספרים וגרפים, אבל לא מדד אמיתי למטרה ולסיבה של הציוד. זה מדד עקיף, לא ישיר, ולכן אינו יותר "אמיתי" אלא פחות. זה נכון שאם כמות החיידקים הרעילים במזון היא גבוהה זה עלול לפגוע בטעמו, אבל אחרי שווידאנו שמספרם הוא בטווח הבטוח לגמרי, להתייחס למספר החיידקים האלה כקריטריון לאיזה אוכל להעדיף, ולהגיד שטעמו של האוכל לא משנה אלא רק המדד הזה, זה עקום לגמרי.
בקיצור, כל התפיסה שלך עקומה מהיסוד, ואתה חוזר עליה כמו תוכי, בכל הוואריאציות האפשריות, ופותח עוד ועוד שרשורים שמטרתם הברורה היא ליצור עבורך הזדמנויות לחזור עליה, ומנסה להציג את עצמך כעליון בזכות היותך איש ההגיון והמדע לכאורה, אבל ה"היגיון" שלך פגום מהיסוד.
יש כאן עוד לא מעט אנשים שההיגיון והמדע נר לרגליהם לא פחות ממך, אבל הם יודעים טוב ממך איך ומתי להשתמש בו בצורה הגיונית ובפרופורציה. אתה משתמש בהם בצורה שאינה הגיונית, אלא ככלי לנסות להוכיח את עליונותך הלא קיימת.
די נמאס.