המערכות היפניות ששמעתי/רכשתי/התקנתי אצל חברים ובני משפחה היו על הפנים בתחום המוסיקה. ניתן היה לסגור בשנות ה 90 מערכת בריטית שלמה בכ 10,000 ש"ח, נראית כמו התמונה של ה ONIX שהבאתי. בניגוד לציוד היפני המרשים, המערכות הבריטיות האלה נראו וכונו "קופסות נעליים", אבל אני בספק רב אם מערכות יפניות בשווי של מאות אלפי שקלים נשמעו כמו מערכות ברמת הכניסה של היצרניות הבריטיות.
אריה
PIONEER SC-LX90
צפה בקובץ המצורף 27579
אם יש שני יצרנים שלטעמי הקשר בינם לבין מוסיקה דומה לקשר שביני בין תורת הקוונטים (ואין קשר) אלה החברות לקסמן וסנסואי. אבל אני מסכים שכל אחד והאוזן שלו.ענין של אוזן, כפי שקבע ובצדק קודמי. יש יצרנים כמו לקסמן ( טרום העידן האלפיני ), סנסוי עם סידרת ה AU הנפלאה מלפני שלושים שנה, אקיופייז לאורך ולרוחב הכרונולגיה, אם להביא דוגמאות בולטות, שייצרו קופסאות מנגנות נהדרות צליל, לא פחות מהצנונים האלו שיושבים באנגליה, ה"יותר" כבר ענין לאינטרפרטציה אישית.
יש לי כמה כמה כאלו
נשמעים מדהים אפילו ליד מרנץ 11
יש בלוחות יד 2
SONY CDP-XA50ES למכירה ב3000 שח
שיש לי אותו
מכשיר יוצא מן הכלל רפרנס שלי עם מרנץ 11 ודנון 3520/3560
-החסרון הלך הלייזר אין להשיג בשום מקום בעולם
רונן,אין הרבה מה להשוות בין הנגנים של אז להיום מבחינת הממיר -תחום הממירים התקדם מאוד ב15 השנים האחרונות.
אבל שמעתי תוצאות מרסקות של טרנספורטים ישנים מול החדשים.
אריה , לא יודע מה אתה שמעת מבחינת נגנים אבל השוותי אצלי TEAC VRDS7 מול שני נגנים של ניים וזה לא היה תחרות בכלל.(לטובת הטיאק) אני מסכים לגבי רב ההגברות היפניות שהם פחות טובות ממוצרים דומים מהשוק האנגלי.
אבל גם מוצרים יפנים יקרים מאוד היום יתמודדו(AIR TIGHT)או אפילו יעברו (קונדו)מכשירים אנגלים יקרים.