אם הייתי עורך רשימה של כל המכשירים שאני מצטער שמכרתי אותם....
לגבי המשפט "אין על הנגנים היפנים", אני כמובן לא יכול להביע דעה על כל הנגנים היפנים אבל אלה שעברו אצלי או ששמעתי היו על הפנים. לפני שהתחתנתי עם NAIM AUDIO בינואר 1992, שמעתי מערכות אמריקאיות שעולות הון - את היפניות זנחתי לגמרי - וגם האמריקאיות היקרות ביותר נשמעו לי די על הפנים. הן הצטיינו באופן מרשים בהצגת בימה והפרדת צלילים מדהימה - יכולת לגשת לכל כלי במרחב, אבל התחושה הסופית שלי היתה שמדובר במשהו מאוד אנליטי ולא מרגש ("העולם השטוח").
לפני שנים אחדות יצא לי להאזין למערכת יקרה של ML ובניגוד לעבר, מאוד נהניתי. לדעתי הגישה הפילוסופית של המערכות האלה השתנתה ב 20 השנים שבין 1990 ל 2010 בערך. מי שזוכרים את הויכוחים הגדולים בין אנשי "העולם העגול" לבין אנשי "העולם השטוח", נראה לי שאותה מערכת של ML עברה מהעולם השטוח לעולם העגול.
המערכות היפניות ששמעתי/רכשתי/התקנתי אצל חברים ובני משפחה היו על הפנים בתחום המוסיקה. ניתן היה לסגור בשנות ה 90 מערכת בריטית שלמה בכ 10,000 ש"ח, נראית כמו התמונה של ה ONIX שהבאתי. בניגוד לציוד היפני המרשים, המערכות הבריטיות האלה נראו וכונו "קופסות נעליים", אבל אני בספק רב אם מערכות יפניות בשווי של מאות אלפי שקלים נשמעו כמו מערכות ברמת הכניסה של היצרניות הבריטיות.
השרשור הזה מ-ד-ה-י-ם, גם בהיבט הויזואלי וגם בהיבט הנוסטלגי.
אריה