סאווליש מבצע את "אלקטרה" ; לא יודע אם הוא הקליט גם את "סאלומה" (שזוהי בעצם שלומית)
הביצוע שאני מעדיף בעבורה הוא קאראין (79?) ב EMI
ההקלטה של EMI היא מ-77/78, עם המפיק הקלוץ Michel Glotz, אבל משום מה עם טכנאים של Decca,
James Lock (הטכנאי שפיקח על הרימאסטר 24/96 של גירסת שולטי), ו-Arthur Lilley, שמוכר בעיקר מ-Phase 4. לא זכור לי שנתקלתי בהסבר לתופעה -- יכול להיות מעניין.
יש לי ב-2CD את גירסת Great Recordings of the Century מ-1999.
המשותף לשני הביצועים הוא הגישה השקופה והלא מנופחת (א-לה שולטי) , המוסיקה מדברת בעד עצמה , הדמויות נשמעות כמו בני אדם ולא כמו מפלצות אימתניות, שום דבר הוא לא בהגזמה , אצל שולטי ( בפרט בוואגנר) כלי הנשיפה ממתכת לעיתים מאפילים על שאר חלקי התזמורת וגם על הזמרים.
אצל קאראין השליטה בתזמורת , האיזונים בין הקבוצות השונות, בין התזמורת לבין הזמרים מאפשרים לקבל
ניואנסים ופרטים שאצל שולטי לא קיימים (מדובר על וואגנר ושטראוס, מה שלא בהכרח נכון בהקלטות אחרות שלו)
אולי אתה מכיר את הסאלומה/שולטי מ-LP, או ממאסטרינג קודם, שאולי שונים מאוד מהדיסק 24/96 רימאסטרינג בסידרת ה-Originals, או שהמערכות שלנו משנות את ההקלטות בצורה שונה, או שהדיעות הקדומות שלנו מעוותות את הנשמע, כל אחד לכיוון שלו, או שסתם אנחנו שומעים דברים שונים.
אבל אם מדברים על קאראיאן, זה ביצוע שאני אוהב, כך שאין מצב שהוא מעודן מדי או בכלל בכיוון של "מוזיקת פיות".
ראשית, בגירסת שולטי הקולות בכלל לא נשמעים לי מנופחים, וייש להם נוכחות כמעט spooky.
גם במקרים שהוספו אפקטים מיוחדים להעצמת החווייה, כמו הקול של יוחנן, בקטע שהוא שר מתוך הבור, הקול לא בדיוק מנופח, אלא נשמע כמו... מתוך בור. או הטרק האחרון, שבו סאלומה שרה על כך שהיא נישקה את שפתיו של יוחנן (בראש הַכָּרוּת, כן?), מוסיפים לקול שלה טיפה הד מפחיד, אבל טיפה, בלי ניפוח, כך שהוא נשמע ממש מרושע / עתיר שימחת ניצחון / מוטרף / באקסטאזה.
האיזון עם התזמורת הוא מופתי, עם המון פרטים, ואם יש מקומות שבהן יש "תחרות" בין הקול למוזיקה, אלה המקומות שבהן המוזיקה "דורשת" זאת, וזה מה שכתוב בתווים, ואני לא אוהב שמעדנים דברים.
אצל קאראיאן יש מראש יותר הד על הקולות, קצת מוגזם לטעמי, והקולות קרובים מדי מכדי להיות בפרופורצייה. האפקטים בכלל מופרזים (דיסק שני, טרק ראשון, טרק 8, ועוד).
ואשר ל"מוזיקת פיות", כנראה שייש להן סיוטיי לילה גם בביצוע הזה. נסה תחילת טרק 7 בדיסק השני, תחילת 9, וטרק 11 מ-3:25, ו-4:04, שנשמע כמעט כמו overload עם הטימפאני. אם הקול של הורדוס שם לא מכוסה על ידי הבראס האדיר והתופים בשיא הרעש, זה רק כי הדגישו אותו בהקלטה (עם אפקט של עיוות הקול או סתם הד, לא חזרתי לבדוק), וזה לא בגלל גישה שונה של קאראיאן.
בקיצור, מה שאתה אומר/כותב בכלל לא מסתדר לי עם מה שאני שומע, כולל גם בפעם ההיא שבה שמענו ואגנר עם שולטי.
עמיר