יש גרסת סטראו של EMI מ 57 שהיא האולטימטיבית , אין לי מושג מה הם חשבו לעצמם שהוציאו את הדבר הזה.
בקשר לביצועים ( לא סאונד) אלה של DG טובים יותר , הזאראטוסטרה שם הוא first choice וכנ"ל
לגבי ארבע שירים אחרונים עם יאנוביץ.
אין חייה כזו "ביצוע אולטמיטיבי". לכל היותר יש ביצועים שהם בקונצזוס נרחב, למרות שהם לא תמיד בכלל מתאימים לכל אחד.
למשל "טוסקה" עם קאלאס, גובי ו-דה-סאבאטה, הכי בקונצנזוס שייש, לא מתאים למי שלא אוהב הקלטות מונו.
אני אישית גם לא אוהב אותו כביצוע, ומעדיף ב"נוק-אאוט", גם כביצוע, שלא לדבר על ההקלטה, את ליאונטין פרייס, טאדיי וקאראיאן.
גם הקביעה שביצוע "טוב" -- כבייכול אבסולוטית -- יותר מאחר אינה צורת התבטאות שמקובלת עלי.
אני מעדיף לציין את הביצועים שאני אוהב/מעדיף (בניסוח כזה או דומה), וגם את הביצועים שבקונצזוס אם הם שונים, ואיזה מהם אני כן/לא אוהב.
בעניין אביר-הוורד, אני מאוד
מעריך את הביצוע המוקדם יותר של קאראיאן עם שווארקופף ושות', שהוקלט ב-1956 (1957 זו שנת ההפקה, ℗), אבל לא
אוהב אותו. אני מעדיף את ברנשטיין, שתוסס ומבעבע וחי ותוסס הרבה יותר. יש הקלטה נוספת שלו עם צוות דומה אך שונה ב-DVD (© מ-1962, לא כתובה שנת ההקלטה, לא ניסיתי לברר).
יש גם ביצוע נפלא ב-DVD עם קארלוס קלייבר מ-1979 עם תזמורת בוואריה (שעדיף לאזני ולעיני על בוצועו מ-1994 בווינה).
יש יותר מזאראתוסטרא אחת עם קאראיאן ב-DG, כשגירסת 1973 עדיפה גם מבחינתי, ויצאה
גם ב-SHM-SACD יפאני עם סאונד טוב מאוד אך לא מצטיין.
את ארבעת השירים האחרונים של שטראוס אני מעדיף בכלל עם קירי טה קאנאווה ושולטי, כשהקונצנזוס האחרון שזכור לי הייה על שווארצקופף/סל (שאני אוהב) ועם ג'סי נורמאן (שאני ממש לא אוהב).
עמיר
נ.ב., יש מקרים בהם ההמלצה עשוייה להיות תלויית פורמאט (LP, CD, SACD, DVD-A, Blu-ray), או אפילו תלויית הוצאה ספציפית של הפורמאט -- למשל LP מקורי לעומת reissue (ע"י לייבל ספציפי), רימאסטר חדש, גירסאות יפאניות וכו'.