זה מזכיר לי מה שקרה באחד ממפגשי היומולדת שלי לפני המון שנים, כששניים מידידי הטובים כמעט הלכו מכות עקב וויכוח בנושא דומה -- איך לקרב אנשים למוזיקה קלאסית. האחד טען שכדאי להתחיל מיצירות קלות יחסית, כמו "אגם הברבורים" למשל, והשני טען שבימינו, לאנשים שמגיעים ממוזיקה לא קלאסית, קצבית ודיסוננטית, יהיה קל יותר להתחבר ליצירות כמו "פולחן האביב". אני בטוח שלא נגיע לשם
בשאלת הקירוב למוזיקה של באך, נראה לי שיש משמעות לא רק לטעם וההעדפות האישיים, אלא גם לפופולריות של כל יצירה, שבעצם מצביעה על כך שהרבה אנשים התחברו אליה, וביניהם כנראה גם מתחילים. הבעייה היא שאין סטטיסטיקות מהימנות לגבי כמה אוהבים איזו יצירה. אפילו מספר ההקלטות של כל יצירה לא אומר הרבה, כי למשל כמעט כל כנר/פסנתרן שמכבד את עצמו יקליט את היצירות הסולו, אבל לא כל מנצח ו/או כל תזמורת שמכבדת את עצמה יקליטו את הסוויטות לתזמורת (*), בטח לא בשלמותן, וגם יש יותר סולנים ממנצחים. רוב התזמורות הגדולות בכלל ממעטות לבצע באך, בייחוד לאור מהפכת ה--HIP. למשל, כנראה שקשה למצוא אפילו הקלטה אחת של סוויטה תזמורתית כלשהי בשלמותה עם הפילהרמונית של וינה!! מצאתי רק הקלטה אחת, עם קאראיאן, ל"אריה על מיתר סול" מהסוויטה השלישית.
ההערכה האישית שלי היא שקשה להשוות את הפופולריות של אף אחת מיצירות הסולו, שאני אוהב מאוד, לזו של הסוויטות התזמורתיות, במיוחד השניה עם חליל הסולו והקטע הסופר-מוכר Badinerie והשלישית עם ה"אריה על מיתר סול", הקונצ'רטו לשני כינורות, שני הקונצ'רטי לכינור, והקונצ'רטי הברנדנבורגיים, במיוחד 2 עם החצוצרה הסטרטוספרית ו-4 עם החלילים.
יש לציין שמצעד הלהיטים הזה של היצירות שהוזכרו במפורש נכלל באוסף של "קפה צימרמן", בביצועים הטובים ביותר שאני מכיר, ובהקלטות נהדרות ממש.
אז אני מבין שלך אישית נוח יותר עם היצירות המצומצמות, אבל אני מעריך שטעם רוב הקהל הוא אחר.
===============================
(*) למעשה, כל אחת מהסוויטות לתזמורת נקראת במקור "פתיחה", שזה מבלבל, כי הפרק הראשון בכל אחת מהן נקרא "פתיחה"
אתן לך כמה מועדפים שלי אצל באך:קונצירטו לכינור 