בהנחה שאני התלמיד אני בהחלט מעדיף יצירות תזמרתיות ולא של כלי סולו בלבד .ולעת עתה לפחות אני שונא מקלדת ועוגב כשהם מנגנים לבד . מסתמא זה ישתנה מתישהו...
יש לציין שבאך לא כתב שום דבר לפסנתר, אלא לצ'מבלו=הרפסיקורד או קלאוויקורד, או לאורגן, וברוב המקרים מדובר על כלים עם יותר ממקלדת אחת, אם כי הייתה חפיפה בין הצלילים שהופקו מכל מקלדת. זה איפשר לכתוב לכמה קולות (=תפקידים, לאו דווקא קולות אדם) שמסתובבים באותו תחום, עם חפיפה/הצלבה ביניהם. כשמנסים לנגן בפסנתר קטע שכתוב ליותר ממקלדת אחת, הידיים נתקעות זו בזו, ומתקבלים מצבים כמו צורך לנגן אותו צליל בשתי הידיים, מה שלא כל כך עובד. מעבר לזה, הצליל של צ'מבלו ושל קלאוויקורד דועך מאוד מהר, בעוד שזה של פסנתר ממשיך להדהד ודועך לאיטו, כך שקטעים שנשמעים צלולים לגמרי בצ'מבלו יכולים להישמע בפסנתר עכורים ואפילו דיסוננטיים אם נשארים צלילים קודמים יותר מדי.
לפיכך, בעצם נגינת באך בפסנתר היא בעצם כמעט תמיד
עיבוד לכלי שהוא
משמעותית שונה מזה שעבורו נכתבה היצירה, כולל חלוקה שונה של הצלילים בין הידיים. בפסנתר יש גם אפשרויות נוספות שלא היו בעולמו של הכותב, כמו דינמיקה -- צלילים חזקים/חלשים/מתגברים/נחלשים, פדאל, שלא הייה קיים בכלל, ובדרך כלל משמש נגני פסנתר להעשרת הצליל והגדלת עוצמתו, אבל זה עלול לגרום לעכירות, פדאל-שמאל להחלשת הצלילים עם גוון עדין יותר, לגאטו (צלילים מחוברים בצורה רציפה זה לזה) לעומת נון-לגאטו (רגיל) ו-סטאקאטו ( צלילים קצרים, "מוקפצים"), וכו'
אז יש מעטים שמנסים לחקות צ'מבלו בנגינת פסנתר, יש כאלה שמנצלים את כל אפשרויות הפסנתר בלי חשבון, והרבה עושים משהו באמצע: ממעטים להשתמש בפדאל ו/או בלגאטו, אם בכלל, לא מגיעים לעוצמות מאוד גבוהות ולא מאוד נמוכות, וכו'.
וייש המעדיפים את הנגינה בצ'מבלו, שהוא הרבה יותר חדגוני מהפסנתר, וגם הרבה יותר חלש, כך שבהרבה הקשרים הוא [כמעט] נעלם וטובע בצלילים מהכלים האחרים, אבל עבורו זה נכתב במקור.
דרך אגב, בהרכב של קפה צימרמן אכן משתמשים בצ'מבלו, אבל בחינניות ובחיוניות יוצאי דופן -- הצ'מבלנית הנהדרת נקראת Céline Frisch.