פטיפון:
טוב אז ככה, הסיפור שלי לדעתי קצת שונה מכל שאר הסיפורים כאן מהסיבה הפשוטה שאצלי הפטיפון הוא לא השחקן הראשי, חשוב אבל לא ראשי.
הכל מתחיל אצלי בדיוק כמו אצל כולם מההורים שלי. כמו רוב הילדים היהודים בברה״מ לשעבר הוריהם שלי נשלחו ללמוד מוסיקה, אך בניגוד לרוב הילדים שפיתחו יחסי אהבה שנאה למוסיקה, ההורים שלי פיתחו יחסי אהבה. לשניהם שמיעה אבסולוטית, שניהם מנגנים על שני כלים, שניהם שרים, לשניהם יש לפחות שש שנים של הסכלה מוסיקלית והכי חשוב שניהם אוהבים מאוד מוסיקה.
נולדתי לתוך בית שבו אוהבים ומנגנים מוסיקה, אם נדבר על המדיה אז מה שהיה בבית זה הרבה מאוד תקליטים וקצת סלילים. עד כמה שאני זוכר הפטיפון תמיד ניגן וטייפ הסלילים תמיד התקלקל.
מי שנולד עד אמצע שנות השמונים בברה״מ לשעבר מכיר את הסרטים המצוירים שהסובייטים יצרו, סרט מצויר באורך של כרבע שעה עם לפחות ארבע שירים קצרים המעודדים כל מני ערכים חינוכיים כמו חברות ועזרה לזולת. יש לציין שהטקסטים והמוסיקה לתכנים האלו נכתבה על ידי מיטב המקצוענים שהיו בתקופה זו בברה״מ.
אז מה הקשר של פטיפון לכל זה? אז בדיוק כמו היום בימי יובל המבולבל, תוכן הילדים הזה יצר ביקוש אצל הילדים כולל אותי, בגלל שהיה מדובר בשנות השמונים ומכשירי DVD,VHS... וכו׳ לא היו נפוצים האלטרנטיבה הייתה תקליטים. ההורים שלי לא רצו שאני אהרוס להם את הפטיפון היקר בסלון וכדי שאני לא אפריע להם עם המוסיקה שלי הוחלט לקנות לי פטיפון נייד. מן מזוודה כזו שמתפרקת לשניים חצי אחד רמקול והחצי השני מנוע, וככה למעשה קיבלתי את הפטיפון הראשון שלי עם ספריית תקליטים פרטית.
בתחילת שנות ה-90 עלינו לארץ, וכמובן שההורים שלי החליטו שהרבה יותר חשוב להביא איתם בגדים וכל מיני דברים אחרים וכמובן שפטיפון עם תקליטים לא היה אחד הדברים האלו ולכן כל הספרייה שלי נשארה מאחור. מכאן יעברו עוד כ-15 שנים עד שאני אשמע פטיפון וארצה אחד.
אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, טוב לא ממש אבל זה נשמע נחמד. השנה: 2005, המקום כפר מכבייה, חדר הדגמה של יאיר תמם, אלקטרוניקה של בל-קאנטו ופטיפון. החדר הזה יצר עליי כזה רושם של וואו, שאני לא חושב שאיזה שהוא חדר, באיזושהי תערוכה שהייתי בה יצר רושם כזה.
חלפו עד כמה שנים ואני עדיין בלי פטיפון, וכל הזמן מתלבט לקנות או לא לקנות. לבסוף לפני שנתיים, חבר מעבודה שיש לו כמה פטיפונים בבית ושמע על ההתלבטות שלי בשיחת מסדרון החליט להביא לי פטיפון אוטומטי של B&O. הוא אמר קח תנסה, לא ילך תחזיר, ילך או שתשפץ אותו כי הוא לא במצב הכי טוב או שתקנה. וכך היה אחרי חודשיים עם ה-B&O קניתי לין מיד שנייה ומאז יש לי פטיפון.
בגלל שהפטיפון הוא לא השחקן העיקרי במערכת שלי, החלטתי שאני קונה ותקליטים חדשים בלבד שיש לי כבר עותק דיגיטלי שלהם ואני כל כך אוהב את הדיסק שאני חייב כזה בתקליט.
אז לאחר שבלבלתי את המוח לכולם נעבור ל
תמונות.