כל המגברים שציינו כאן במחירים של 10$k כחדשים,סהכ מגברים טובים בליגה ארצית.
אי אפשר להשוות אותם לליגת על ,מה לעשות?
זה שמגבר בינוני מתאים לרמקול בנוני אז סבבה.ואפשר להנות ולא צריך להשתגע.
אבל מפה ולןמר שטויוטה זה מרצדס...לא מתאים.
תרשה לי לחלוק על דעתך המכובדת. תפקידה של המערכת היא לגרום הנאה וריגוש נטו מהמוזיקה. ומה לעשות, אנחנו לא רפליקציות ולכן אין אובייקטיביות באיכות - אם הייתה כזו ההינו יכולים למדוד אותה ואז ההינו נכנסים לדיון מסוג אחר שכבר ההינו בו בשירשורים קודמים. טעם אישי קיים ועוד איך, וזה נכון לעוד המון תחומים, כולל מכוניות.אני רואה שהדיון הולך למקום של טעם אישי ולא למקום של איכות אוביאקטיבית.
אז ככה. איכות זה לא דבר אוביאקטיבי. מה לעשות, באודיו איכות זו מילה מוחלטת שניתן בקלות להפוך אותה להוכחה. ראשית צריך להבין מה תפקידו וחשיבותו של המגבר במערכת. כשמבינים את זה, מבינים היטב גם שמגבר שמבצע את תפקידו כהלכה זה סיפור לא זול בסטנדרט האודיופילי ואין בכלל סיפור בעניין האיכות כשמדובר על ״בני התמותה״ שסאונד ברמה מסויימת, לא ממש מדבר אליהם.
אבל אנחנו אודיופילים, לא בני תמותה רגילים ולכן, מה לעשות, השיחות שלנו על טעם אישי גם צריכות לעמוד בסטנדרט כזה.
עד עצם היום הזה שמעתי מאות מגברים. יכול להגיד בביטחון שהמגברים של היום טובים משמעותית מהמגברים של תחילת שנות ה-2000. אבל זה משפיע על כל הספקטרום, גם היקרים וגם הזולים טובים יותר היום מבעבר. גם הרמקולים השתפרו מאוד. היום במחיר שפוי אפשר לרכוש רמקול עם יחידות שקופות יחסית, מאוזנות ואיכות הבנייה כיום זולה יותר להשגה מבעבר.
אבל בואו נתרכז במגברים. שימו את הטעם האישי שלכם בצד, הוא לא מעניין אף אחד חוץ מכם עצמכם. בואו נדבר על יכולות. מגבר צריך להיות מפורט מאוד, דינמי, רזולטיבי ומאוזן. מגבר צריך להעביר את צד ימין ושמאל באותה עוצמה בדיוק. לעוצמה המדויקת בין שני הצדדים יש משמעויות מרחיקות לכת בבחירת הרכיבים וההתאמה בניהם. מגבר זול, או זול יחסית קונה רכיבים סבירים או טובים, מרכיב אותם על פי התיכנון, סוגר אותו עם ברגים, שם ספוגים בצדדים, דוחף לקרטון והופ - למכירה ללקוח. התהליך הזה פשוט ל מתקיים כך במגברים משובחים שגם עולים בהתאם. כל רכיב נבדק ורק המתאימים ביותר נבחרים עבורו. גם הקופסא שהרכיבים גרים בתוכה מתוכננים לא רק על ידי מעצב תעשייתי אם כי יש פה הבט אקוסטי והזנחת חום נכונה לסביבה. יש פה גם משמעות לחומרים של הקופסא (עובי, איכות החומר, איכות הברגים) וכן, גם להרכבה. באותה מידה שרמקול זול ופשוט משתמש בברגים בחצי סנט לכל הרמקול, מוצמד על ידי מברגה של מקיטה. רמקולים מרמה מסויימת נסגרים על ידי מפתח מומנט. הכל צריך להיות מדויק ונכון.
טעם אישי והבולשיט מסביבו.
לפני שבוע וחצי הלכתי לשמוע מערכת. מישהו מהסביבה שלי שהשקיע 15,000 ש״ח ממיטב כספו בשביל לנשום צליל טוב. הוא נשאב לספה, נעלם בתוך המוסיקה ודמעות זולגות מעניו. ״כמה איכות, כמה טוב זה נשמע!״ אמר אותו דיכפין ״אין! אני מאוהב בתוצאה הזו!!!״ הוסיף הדיכפין. ואני, יושב במרכז והדבר הראשון שעולה לי לראש זה כמה שזה נשמע נורא. 90 אחוז מהמוסיקה בכלל לא נמצאת שם - צליל ריק!
אמרתי לו שיבוא אלי, נשמע את אותו שיר אצלי. אבל קודם לכן, שאלתי אותו כמה כלי נגינה שונים הוא יכול לסמן לי מהיצירה המקסימה ששמענו. הוא אמר לי בעל פה, ביקשתי ממנו לכתוב. לקח לו משהו כמו 20 דקות ועם הדף נסענו שלושה קילומטר אלי הביתה.
הנחתי את התקליט, הורדתי את המחט וביקשתי ממנו לכתוב שוב. הוא מצא עוד כמה כלים, ועוד כמה דברים שהתרחשו במוסיקה ברקע. משולש למשל או עוד איזה צליל שהמערכת שלו פשוט לא הצליחה לחשוף (מן הסתם). אבל הוא אמר שזה ״טו מאצ׳ פרטים״ (מסוג המשפטים שגורמים לי להעיף למישהו פטיש לרכה). שאלתי אותו אם לדעתו המערכת שלי מוסיפה משהו שלא קיים. כי הרי אם זה כך, המערכת שלי בעצם לא משחזרת צליל, היא גם יוצרת ומלחינה אותו. אמר לי שלא, פשוט הטעם שלו הוא אחר. הוא לא רוצה לשמוע הכל, מספיק לו מה שהוא שומע בבית.
אז כן. טעם אישי זה משפט של כאלה שלא מבינים כמה טעם לא קשור לשיחזור צליל. כמו שזה לא קשור לביצועים של רכב ספורט. שהרי עם כל הכבוד לפיג׳ו 306 עם מנוע גיבור mi16 ובולמים מתכווננים וגלגלים סופר דביקים, כל ב.מ.וו m2 עם צמיגים דומים תעשה ממנו קרקס במסלול. אז כן, ה-306 יכולה להיות מאוד לטעמכם, אבל לעומת ה-m2, אוביאקטיבית, לטעם שלכם אין משקל, היא תהיה טובה מה-306 האהובה בקנה מידה.
בפורום הזה צריך לשים דגש על האיכות. לשאוף אליה, לחפש אותה. את הטעם שלכם תשאירו בצד עש שתמצאו את הכי טוב. שתמצאו אותו, תתחילו להתאים אותו לטעמכם מבלי לגרוע באיכות. אחרת, זו סתם בינוניות אודיופילית.
סליחה שאני ״תוקפני״. פשוט עניין ה״טעם״ על חשבון איכות גורם לי לפצעים בגוף.
סליחה שאני ״תוקפני״. פשוט עניין ה״טעם״ על חשבון איכות גורם לי לפצעים בגוף.
אני רואה שהדיון הולך למקום של טעם אישי ולא למקום של איכות אוביאקטיבית.
אז ככה. איכות זה לא דבר אוביאקטיבי. מה לעשות, באודיו איכות זו מילה מוחלטת שניתן בקלות להפוך אותה להוכחה. ראשית צריך להבין מה תפקידו וחשיבותו של המגבר במערכת. כשמבינים את זה, מבינים היטב גם שמגבר שמבצע את תפקידו כהלכה זה סיפור לא זול בסטנדרט האודיופילי ואין בכלל סיפור בעניין האיכות כשמדובר על ״בני התמותה״ שסאונד ברמה מסויימת, לא ממש מדבר אליהם.
אבל אנחנו אודיופילים, לא בני תמותה רגילים ולכן, מה לעשות, השיחות שלנו על טעם אישי גם צריכות לעמוד בסטנדרט כזה.
עד עצם היום הזה שמעתי מאות מגברים. יכול להגיד בביטחון שהמגברים של היום טובים משמעותית מהמגברים של תחילת שנות ה-2000. אבל זה משפיע על כל הספקטרום, גם היקרים וגם הזולים טובים יותר היום מבעבר. גם הרמקולים השתפרו מאוד. היום במחיר שפוי אפשר לרכוש רמקול עם יחידות שקופות יחסית, מאוזנות ואיכות הבנייה כיום זולה יותר להשגה מבעבר.
אבל בואו נתרכז במגברים. שימו את הטעם האישי שלכם בצד, הוא לא מעניין אף אחד חוץ מכם עצמכם. בואו נדבר על יכולות. מגבר צריך להיות מפורט מאוד, דינמי, רזולטיבי ומאוזן. מגבר צריך להעביר את צד ימין ושמאל באותה עוצמה בדיוק. לעוצמה המדויקת בין שני הצדדים יש משמעויות מרחיקות לכת בבחירת הרכיבים וההתאמה בניהם. מגבר זול, או זול יחסית קונה רכיבים סבירים או טובים, מרכיב אותם על פי התיכנון, סוגר אותו עם ברגים, שם ספוגים בצדדים, דוחף לקרטון והופ - למכירה ללקוח. התהליך הזה פשוט ל מתקיים כך במגברים משובחים שגם עולים בהתאם. כל רכיב נבדק ורק המתאימים ביותר נבחרים עבורו. גם הקופסא שהרכיבים גרים בתוכה מתוכננים לא רק על ידי מעצב תעשייתי אם כי יש פה הבט אקוסטי והזנחת חום נכונה לסביבה. יש פה גם משמעות לחומרים של הקופסא (עובי, איכות החומר, איכות הברגים) וכן, גם להרכבה. באותה מידה שרמקול זול ופשוט משתמש בברגים בחצי סנט לכל הרמקול, מוצמד על ידי מברגה של מקיטה. רמקולים מרמה מסויימת נסגרים על ידי מפתח מומנט. הכל צריך להיות מדויק ונכון.
טעם אישי והבולשיט מסביבו.
לפני שבוע וחצי הלכתי לשמוע מערכת. מישהו מהסביבה שלי שהשקיע 15,000 ש״ח ממיטב כספו בשביל לנשום צליל טוב. הוא נשאב לספה, נעלם בתוך המוסיקה ודמעות זולגות מעניו. ״כמה איכות, כמה טוב זה נשמע!״ אמר אותו דיכפין ״אין! אני מאוהב בתוצאה הזו!!!״ הוסיף הדיכפין. ואני, יושב במרכז והדבר הראשון שעולה לי לראש זה כמה שזה נשמע נורא. 90 אחוז מהמוסיקה בכלל לא נמצאת שם - צליל ריק!
אמרתי לו שיבוא אלי, נשמע את אותו שיר אצלי. אבל קודם לכן, שאלתי אותו כמה כלי נגינה שונים הוא יכול לסמן לי מהיצירה המקסימה ששמענו. הוא אמר לי בעל פה, ביקשתי ממנו לכתוב. לקח לו משהו כמו 20 דקות ועם הדף נסענו שלושה קילומטר אלי הביתה.
הנחתי את התקליט, הורדתי את המחט וביקשתי ממנו לכתוב שוב. הוא מצא עוד כמה כלים, ועוד כמה דברים שהתרחשו במוסיקה ברקע. משולש למשל או עוד איזה צליל שהמערכת שלו פשוט לא הצליחה לחשוף (מן הסתם). אבל הוא אמר שזה ״טו מאצ׳ פרטים״ (מסוג המשפטים שגורמים לי להעיף למישהו פטיש לרכה). שאלתי אותו אם לדעתו המערכת שלי מוסיפה משהו שלא קיים. כי הרי אם זה כך, המערכת שלי בעצם לא משחזרת צליל, היא גם יוצרת ומלחינה אותו. אמר לי שלא, פשוט הטעם שלו הוא אחר. הוא לא רוצה לשמוע הכל, מספיק לו מה שהוא שומע בבית.
אז כן. טעם אישי זה משפט של כאלה שלא מבינים כמה טעם לא קשור לשיחזור צליל. כמו שזה לא קשור לביצועים של רכב ספורט. שהרי עם כל הכבוד לפיג׳ו 306 עם מנוע גיבור mi16 ובולמים מתכווננים וגלגלים סופר דביקים, כל ב.מ.וו m2 עם צמיגים דומים תעשה ממנו קרקס במסלול. אז כן, ה-306 יכולה להיות מאוד לטעמכם, אבל לעומת ה-m2, אוביאקטיבית, לטעם שלכם אין משקל, היא תהיה טובה מה-306 האהובה בקנה מידה.
בפורום הזה צריך לשים דגש על האיכות. לשאוף אליה, לחפש אותה. את הטעם שלכם תשאירו בצד עש שתמצאו את הכי טוב. שתמצאו אותו, תתחילו להתאים אותו לטעמכם מבלי לגרוע באיכות. אחרת, זו סתם בינוניות אודיופילית.
סליחה שאני ״תוקפני״. פשוט עניין ה״טעם״ על חשבון איכות גורם לי לפצעים בגוף.
תרשה לי לחלוק על דעתך המכובדת. תפקידה של המערכת היא לגרום הנאה וריגוש נטו מהמוזיקה. ומה לעשות, אנחנו לא רפליקציות ולכן אין אובייקטיביות באיכות - אם הייתה כזו ההינו יכולים למדוד אותה ואז ההינו נכנסים לדיון מסוג אחר שכבר ההינו בו בשירשורים קודמים. טעם אישי קיים ועוד איך, וזה נכון לעוד המון תחומים, כולל מכוניות.
מבין מה אתה אומר, אבל לא מסכים איתך..
לא חסרים מכשירים ששמעתי שהתעלו מבחינת "ביצועים" על מכשיר אחר, אבל לא הייתי חי איתו דקה. וכן, בהגדרה שלך הוא "משחזר" מוזיקה יותר טוב מהאחר וזה אולי נכון. אבל הוא לא לטעמי, נקודה.
אולי תגיד שאני לא מנוסה או לא מבין כלום מהחיים שלי. אולי. אבל יש מכשירים שלא הייתי חי איתם דקה, וזה בגלל הטעם האישי.
אני חושב שאודיופיליה זה מסע ארוך דווקא בגלל שיש עניין של טעם אישי, אתה שומע משהו, לא אוהב אותו, אבל מבחינת ביצועים הוא מתעלה על שלך, אז אתה יוצא למסע חיפוש האחרי האחד שגם ישמע לטעמך וגם יתן את הביצועים של זה שלא היה לטעמך.
כשאני אומר טעם אישי לא התכוונתי שאודיופיל מתחיל ולא מנוסה חושב שהפיאט שלו זה מרצדס עד שהוא מגיע אליך לדוגמא ונוסע במרצדס ואז מבין את המשמעות.
טעם אישי לדוגמא זה שאחד אוהב מגבר וסאונד מנורתי ,לאחד כזה תשלם לו מליון שקל לא ישים מגבר טרנזיסטורי אצלו בבית.
טעם אישי לדוגמא זה אחד שתשים לו מגבר של קרל לדוגמא ב 150k והוא התחבר יותר לצליל של המרק לוינסון שמחירו 60k
כי אחד אוהב יותר מלא והשני יותר בהיר והשלישי ניטרלי וכו , וכמובן בל נשכח את ההתאמה לרמקול .
אתה יודע כמה אנשים לא אוהבים לדוגמא וילסון ומעדיפים לדוגמא טידל או מרטן או דבור או ההפך ?
כל אחד מתחבר לרמקול מסויים וכן, לפעמים דווקא הרמקול של ה 50k נשמע לו יותר מהרמקול של ה 90k
מה אין מקרים כאלה ?
זה הפירוש מבחינתי של טעם אישי.
מה זה מוכיח? אני משוכנע גם שנמצא אנשים שהתעייפו מהסאונד המבריק, תרתי משמע, שאתה מדבר עליו ועברו לצליל מלטף של מנורות למשל ושאפשר להאזין לו בכיף עם ויסקי סינגל מאלט… הכל עניין של טעם אישי והנאה צרופה.לא לא. לא הבנת מה כתבתי. קודם כל ביצועים. מערכת צריכה לשחזר הכל. זו השאיפה. האם מגיעים לשם? לא תמיד. ואם רוצים חדש, תכינו הרבה כסף. במידה והכיס לא עמוק במיוחד, תחפשו ציוד משובח מאוד ביד שניה (לא חסר).
נתתי במה שכתבתי דוגמא מושלמת לעניין הטעם האישי. הוא אישי אולי עכשיו, מחר הטעם ישתנה. היו כמה מחברי הפורום הותיקים שמאוד אהבו צליל רומנטי, נעים, חם, מלטף ושאר המושי מושי הזה של מוסיקה בצורת פלסטלינה שמתגלגלת במדרגות - אין צורה, אין סדר, הכל קקפוניה אבל וואלה - רך!
קח את אותם אנשים היום, תשמיע להם מערכת כזו והם מקיאים את נשמתם משעמום. מערכת, כמו בהופעה, צריכה להפתיע אותך. מערכת צריכה להחיות זמרים שהלכו לעולמם, להחיות נגנים שכבר לא עימנו. מערכת צריכה לחשוף פרטים שלא ידעת עליהם - זה היי אנד! זה גורם ההפתעה שאמור לעשות צמרמורת.
מערכות חמות זה כמו לשתות קוקטייל מתקתק. זה נחמד, מחליק בגרון, קליל ועובר כל אחד. מערכות שקופות וניטרליות זה כמו לשתות ויסקי סינגל מאלט. לוקח זמן ללמוד את הטעמים, לשפר את ההבנה ולפתח אנינות טעם. אבל כשזה ניתפס, ומבינים את הפערים, הטעמים שבתוכו, האפטר טייסט, זה היי אנד.
מה זה מוכיח? אני משוכנע גם שנמצא אנשים שהתעייפו מהסאונד המבריק, תרתי משמע, שאתה מדבר עליו ועברו לצליל מלטף של מנורות למשל ושאפשר להאזין לו בכיף עם ויסקי סינגל מאלט… הכל עניין של טעם אישי והנאה צרופה.
לא חושב ש"כל אוזן" צריכה מערכת ULTRA,
לא כל אדם מוכן לזה נפשית ויכול גם לפרש ולהעריך מה ששומע.
ועם זאת לא חושב שצריך גם להתפשר.
עלו פה שמות ממותגים מעולים ובעלי תוצאה בפועל משובחת
אשר שלא צריך למשכן הבית או לתרום עיברים בשביל להנות ממוזיקה איכותית.
וככל הנראה אותו ציוד יהיה מוערך יותר אצל אנשים שפשוט לא מוכנים נפשית וכלכלית ל-ULTRA.
וזה בסדר גמור.
נמר עכשיו אתה נכנסת לנושא של טעם אישי. שקוף או חם.
השאלה היתה האם ישנם רכיבים שיכולים לתת פייט למוצרים שעולים בפי 2 מהם או 3?
אני חושב שכן.
אמרתי כבר שלא כל הנוצץ הוא זהב?
דרך אגב תומך בכל מילה שכותב אמיר.