חומר-אנרגיה --> עקמימות מרחב זמן
האנרגיה או המידע האגורים בסייברספייס משפיעים על תהליכים בעולם הממשי כמו: ייצור, מיזוג אויר, אבטחה, שליטה אווירית, בנקאות, רפואה, ומדיה דיגיטאלית לסוגיה. כוח הכבידה של הסייברספייס, מאיץ את מהירות תנועת האובייקטים בעולם הממשי, וסוחף אותם בצורה ספיראלית לעבר הייחודיות שלו, בדומה למפולת הבורסות ב1987.
המח האנושי הוא מסה הכוללת מיליארדי צמתי נוירונים. הנוירונים מקובצים בקבוצות המבצעות פעולות ייחודיות.
כל אזור ומסלול במוח אחראי למטלה מסוימת, כמו ראיה, דיבור, ריח וכו´(7) . המחשבה והתודעה נוצרות ממארג המידע הזורם למוח, ונאגר במודולים ההכרתיים. ניתן להשוות אזורים אלה במוח לחורים שחורים, או מרכזות בסייברספייס, בהם מתרחש עיבוי בוז-איינשטיין. מעטפת הגוף הכוללת את החושים, משמשת כאופק האירועים, ואילו הייחודיות היא התודעה או הנפש. הטופוגרפיה של התודעה דומה לטורוס, המאפשר להגיע בתנועה מעגלית ממקום למקום בתודעה, וכן לבצע קפיצות במרחב ובזמן, בדומה לסייברספייס, ולחור שחור בחלל.
בתוך כ- 200 שנה הואץ גוף האדם ממהירות הליכה, למהירות הסופית של האור(8), בה הוא נישא על גבי גלים אלקטרומגנטיים, ומתכנס לעבר הייחודיות של הסייברספייס ומגיח בעולמות מקבילים. האדם נמצא בשלבי אבולוציה מתקדמים, תוך תהליך סימביוטי המאחד את גופו עם רכיבים אלקטרוניים וביולוגיים. חליפת מידע, מחשב נלבש שתלים אלקטרוניים, המוחדרים לגופו, מאפשרים חיבור ישיר - "טלפורטציה" בין רשתות הנוירונים שבגופנו לאלה של הסייברספייס (והעולם הממשי). המוח האנושי המורכב מ3 שכבות, זוכה לשכבה נוספת Super-neocortex , המגבירה את הדמיון והתבונה, ומעצימה את שיפוטו, ואת תחושת החלל והזמן שלו. במילים אחרות מערכת העצבים המרכזית שלנו מחוברת דרך רשתות מחשבים לאירועים המתרחשים על פני כדור הארץ (9), ומגיבה עליהם כאילו התרחשו בגבולות גופנו הפיזי. התרחשויות העולם הפכו לחלק אינטגראלי מגופנו, בדיוק כמו תחושת כאב בקצה האצבעות, תמונה שמופיעה מול עינינו או הקול הנשמע באוזנינו.
האבולוציה חברה את אופק האירועים האנושי עם זה של הסייברספייס, והחלל הממשי. אנו נמצאים בתהליך מואץ של וירטואליזציה של אובייקטים ממשיים, הזוכים לרכיבים וירטואליים בסייברספייס. הסייברספייס שהתאחד עם הגוף האנושי, בולע את המרחב הממשי, שהולך ומצטמק, למינימום. השילוש, חיבור של שלושת המרחבים שצורתם (torus) יוצר מסה גדולה, המעקמת את המרחב ללולאה סגורה בצורת אורביפולד (Orbifold) (10). הטופולוגיה בנקודת המפגש הנעה במהירות האור, מושפעת מתופעת דופלר. מצד אחד הסטה לאדום והאטה עד לעצירה בכוון המתרחק, הוא העולם הממשי, ומצד שני הסטה כבדה לכחול והתכנסות לייחודיות, בהתקרבות ל מהירות האור. בנקודה זו נוצרת סימטריה של שלושת העולמות, או עיבוי (בוז-איינשטיין) של שלושת מצבי צבירה של אותו עצם.
מהם ההבדלים בין טופולוגיה של מרחב עקום במהירויות גבוהות, לזו הליניארית ששלטה בתודעה האנושית עד כה. למציאת ההבדלים נבחן הדפס של דירר המתאר אמן המצייר מודל בפרספקטיבה, תוך שימוש בעזרים אופטיים שונים כמו: מסגרת, רשת וכוונת. הפרספקטיבה הליניארית המתקבלת במסגרת שבין האמן למודל, מקורה בנקודת ייחודיות במרחק אינסופי מאחורי המודל. הדימוי במסגרת, ממשיך ומתכנס לנקודת ייחודיות שנייה, דרך עינו של האמן,אל מוחו, ואל תודעתו. לאחר קליטת הדימוי ועיבודו, המידע הופך באמצעות ידו ועיניו, לציור פרספקטיבה ליניארית סטטית על דף שהוא אופק האירועים של גופו. בדומה להולוגרמה זוהי המרה דו-ממדית על אופק אירועים של אובייקט תלת-ממדי.
נחליף כעת את ההתקן האופטי הליניארי בעדשה כדורית נוסח רימאן, (עדשת איינשטיין, בה המסה האדירה מעקמת את קרני האור) היא הסייברספייס. במהירויות נמוכות לא נרגיש בעיוות, כיוון שהתמונה תשתקף דרך קו המשווה של הכדור. במהירויות גבוהות נתקרב לקוטב הכדור, נקבל ריבוי דימויים, עיוות גדול ביותר, ודחיסה של כל הפרספקטיבות. זוהי נקודת החיבור של שלוש ייחודיות המרחבים באורביפולד. בנקודה קריטית זו, המידע שיתקבל בחושי האמן, יעובד בתודעתו, ויתורגם על דף הנייר, יהיה האובייקט הנצפה עצמו. הגלים משלושת המרחבים יפגשו בתדר גבוה, תוך עיבוי בוז-איינשטיין. האובייקט יבצע טלפורטציה (קצר) לעצמו דרך האמן (טיל הנע במהירות האור , יוצר חור שחור בשובלו, אמן המצייר בכפפת מידע, שאוב את האובייקט לתוך ידו).
המסלול נכון גם בכוון ההפוך- האמן מבצע טלפורטציה לעצמו באמצעות אובייקטים. אין מתרחש "קצר" ממש, כיוון שיש פיזור מסה ואנרגיה ביקום, המונעים את הקריסה של האובייקטים. יחד עם זאת, המעבר לראיה ופעילות במהירות גבוהה הקרובה למהירות האור, דורש ממשק המאט את קצב האירועים, לקצב שחושינו רגילים להתמודד אתם במהירויות ומסות נמוכות. לדוגמה המגנטים בשק"ק (מסך טלוויזיה) מאטים את מהירות האלקטרונים כדי להתאימם לחושים האנושיים.
אמנות המתקיימת בסייברספייס, היא הממשק באמצעותו אנו מתמודדים עם ויזואליה של עיוות חלל-זמן בקרבת הסינגולריות. טכנולוגיות מחשבים ממירות את החלל-זמן המעוותים, לצורת התפיסה הליניארית המסורתית, לה הורגלנו מחוץ לסייברספייס.
הבנה זו מאפשרת הבנה שונה של תופעות מתחום המדיה הדיגיטאלית, והסייברספייס, שהתפרשו לרוב במושגים פוסט-מודרניים, ובקונוטציה פסימיסטית. נבחן מספר מושגים בהם עושים שימוש בודריאר, ויריליו וג´יימסון.
"סימולקרה" ( simulacrum ) אצל בודריאר,(11) היא סימן שבו או מצב בו יחסי הייצוג בין מסמן למסומן ובין דימוי למציאות נעלמו, המסמן מתפקד באופן עצמאי עם עצמו במעגליות. לא מדובר יותר בחיקוי, לא בהכפלה ואף לא בפרודיה. מדובר בהחלפת המציאותי בסימנים של המציאותי.
ג´יימסון (12) משתמש במונח סימולקרה בהקשר של הפוטו-ריאליזם, ציור מתוך צילום, של דימויים על מסכי טלוויזיה מרובים אצל נאם ג´ון פאיק, ודמויות הפוליאסטר של דויין האנסון. הדימויים ממחישים את שקיעתו הרדיקאלית של הטבע (פוסטמודרניזם). ויריליו (13) מתייחס לכל הממדים הפיזיים כאל סימולקרה, או הד של המפץ הגדול.
מה שהוגדר עד כה כסימולקרה אינו אלא ממד נוסף של אובייקט פיזי. גלים אלקטרומגנטיים המשודרים מהאובייקט הממשי נעים במהירות האור, בהתאם לאפקט דופלר ומתכנסים לבסוף בתוך אופק האירועים של הסייברספייס. תנועת הגלים והתאבכותם במעגל סגור יוצרים את ההכפלות והעיוות של הדימוי. הגלים החוזרים ונפלטים מאופק האירועים יוצרים משוב לאובייקט, ומשנים את תכונותיו, וכך חוזר חלילה. מסכי הטלוויזיה בכלל ואלה של פאיק בפרט, אינם אלא הולוגרמות דו ממדיות של גופים תלת ממדיים, באופק האירועים של הסייברספייס. השכפול אינו יכול להתקיים ללא האובייקט הראשוני, והמשוב החוזר אליו. לכן הסימולקרה הינה ממד פיזי נוסף בדיוק כמו נפח, צל ומשקל של אותו אובייקט פיזי. האנטרופיה של הסייברספייס היא סך המידע שנופל לתוכו. לכן זהו שיקוף של האובייקטים שקשורים אליו, ולא של כאלה שאין לו קשר אליהם. "היפר מציאות", (hyperreal) או "היפר-ספייס" ( hyperspace ) מתארים אצל בודריאר (14) מציאות שאיבדה את מראי המקום והמשמעות שלה, אצל ויריליו את איבוד המציאות(15) ואצל ג´יימסון (12) חלל של מוטציה לא מובנת. פרושי מציאות אלה אינם תקפים. זוהי אותה המציאות, אלא שהיא פועלת ונצפית במהירויות גבוהות המתקרבות למהירות האור.
המציאות החדשה יצרה תחושת " סכיזופרניה "– פיצול אישיות, מצב המתאר אדם הפועל בסייפרספייס. אצל ג´יימסון, האדם אינו יכול למקם עצמו ברורות בחלל (מלון בונאונטורה), ועובר חוויית משבר בתפיסת רצף הזמן וזרימה של הווה עבר ועתיד. ויריליו מתאר מדענים של NASA המשתמשים ב ´DataSuit´ כדי לתפעל מרחוק רובוט במאדים. פעולה זו ממקמת את המדענים בו זמנית בשני מקומות מרוחקים, ויוצרת סכיזופרניה (15) . כך גם אצל בודריאר רשת הסייברספייס יוצרת סכיזופרניה(16). ויריליו מתייחס לתופעה כ "על-טבעית" ואף דתית, בה data suit, information suit ( 13 ) הופכים את האדם לרוח רפאים, הנמצאת במספר מקומות בו זמנית ( specter ). ויריליו אף מבקש לפתח דיון פילוסופי, בהשוואה בין נוכחות לטלה-נוכחות, ובין נוכחות וטלפורטציה.
פיצול או הרחבה הן תכונות של גוף הנופל לעבר אופק אירועים של חור שחור. הגוף מתארך מאד לצורת מיתר חד ממדי, הנמשך מחוץ לאופק האירועים, לעבר האין-סוף של הייחודיות, ומגיח בקצה הנגדי של חור התולעת, כאשר הזמן הואט והמרחק התקצר. זו התחושה ביד העוטה כפפת מידע ומפעילה מרחוק רובוט על המאדים, וכן של אדם המשתמש בטלפון נייד המשדר וקולט ממרחקים קול, תמונות וטקסט. זהו גם ההסבר לדברי ויריליו, המתאר אדם הפועל כשהוא מצויד בחליפת מידע, ונראה כאדם משותק ללא תנועה היושב בכסא גלגלים. אין מדובר כאן בסכיזופרניה, שיתוק, רוחות רפאים או דברים על-טבעיים. זו אותה מציאות קודמת ליניארית, הנחווית ונצפית כעת בתנאים קיצוניים של מהירות ומסה גבוהים.
קץ המוזיקה והדימוי - מוזיקת HI-FI אינו קץ המוזיקה, כפי שטוען בודריאר, כמו שתמונת סופר-רזולוציה אינה קץ הדימוי! הם "מציאות-מרובה", החושפת ממדים נוספים, של קול ותמונה, מעבר לאלה שהורגלנו לחוות במהירויות נמוכות(14). כדי לחוות את מלוא הספקטרום והאיכויות החדשות יש צורך בציוד טכנולוגי. קול ותמונה מרובים דיגיטאלית (augmented) אינם מעלימים את האובייקט בשלמות הסינטטית היפר-ריאלית, אלא פותחים מגוון רחב יותר של אפשרויות ודקויות, מעבר למה שהורגלנו לשמוע ולראות עד כה.
התפתחות ה Super-Neocortex מאפשרת קליטה, עיבוד, ושיפוט אסתטי של התחום המורחב של חושינו. תמונות וקול בסופר-רזולוציה, היפר-ספקטראליות, חתימת מים דיגיטאלית, דחיסה ופריסה של מידע הן טכנולוגיות המאפשרות משימה מורכבת זו. הפכנו לסייבורגים מושתלי רכיבים אלקטרוניים, לובשי בגדי מידע, היוצרים טלפורטציה של גופנו, דרך חורים שחורים, חורי תולעת ונוחתים חזרה בשלום. הטכנולוגיה היא הבעיה והתרופה למציאות החדשה.
