1. בואו נתחיל עם ה"ראיון" - לי הוא נראה הרבה יותר פרסומי ממועיל. לא למדתי ממנו כלום, אלא רק שברינקמן נפלאה ובלה בלה בלה.
2. כמו שאמר רוזי 1, מוזיקה היא סך של הרבה מרכיבים, לא רק מרכיב אחד. לכן טעות לטעון שהואיל והפורמט האנלוגי מייצר הולוגרפיה יותר משכנעת מהפורמט הדיגיטלי זה מספיק כדי לתת עליונות כוללת לפורמט האנלוגי. הרי באותה מידה אפשר להפוך את זה ולטעון שדווקא מה שהפורמט הדיגיטלי יותר טוב בו הוא יותר חשוב.
3. כאיש שחי עם מערכת אנלוגית כל חייו עד לפני עשר שנים, אני טוען בבטחה שבמערכת דיגיטלית באזור ה-25,000 ש"ח (שרת וממיר) אפשר להגיע לתוצאות הרבה יותר מספקות מבחינה מוזיקלית ממערכת אנלוגית זהה באותו הסכום, ואשמח להוכיח את זה לספקנים ביניכם. ברמות הגבוהות יותר התוצאות מעורבות, ואני אישית מעדיף היום את מה שמערכת דיגיטלית טובה מסוגלת להפיק על פני מערכת אנלוגית טובה. וזה עוד לפני שמדברים על כל כאב הראש שכרוך בבניית ובתחזוק מערכת אנלוגית סבירה, שלא לדבר על טובה.
4. והעניין שלשמו התכנסנו כאן בכלל: מוזיקה. מה לעשות, כבר 40 שנה הדיגיטל נמצא אתנו, ואתו כל המוזיקה שהוקלטה בכל השנים האלה, וגם כמעט כל המוזיקה שהוקלטה לפניו. לא בדיוק המצב של האנלוג, שההתמקדות בו משאירה את האדם ברמת פלאוליט.
5. רמת ההדפסות של רימסטרינג על תקליטים "אודיופיליים" היא בגדר חרפה, שלא לדבר על המחיר המופקע. ברוב המקרים, כל קובץ פלאק רגיל, ובוודאי רימסטרינג משובח מסרט ההקלטה עצמו, נשמע פשוט יותר נכון.
