בפוסט הפותח כתבתי "על פי מיטב הבנתי גם מקריאת והבנת התהליך וגם מהתשובות הקצרות של שון אולי (המשתתף העיקרי במחקר), לא מדובר בדירוג על פי הנאה, אלא רק על פי דברים כמו בהיר/עמום, מלא/דק, צבוע, מהדהד, עומק (במונו, כאמור) ואולי שקיפות וכד'".
גם מהתכתבות בין דן לשון, וגם מעיון במסמך נוסף שדן שלח לי, Trained vs. Untrained Listeners, התברר שזה לא נכון -- ביקשו מהמאזינים לדרג על פי טעמם בלבד, בלי להסביר להם מראש מה זה רמקול טוב ומה לא. כך שמחקתי את זה מהפוסט הפותח.
אבל באותו מסמך מצאתי גם את פירוט הקטעים שהושמעו לצורך הערכת הרמקולים (הושמעו מקבצי wav ב-16/44.1 שנלקחו מ-CDs):
- "James Taylor: "That’s Why I’m Here
- "Little Feat: "Hangin’ on to the Good Times" from "Let It Roll
- "Tracy Chapman: "Fast Car" from "Tracy
- "Jennifer Warnes: "Bird on a Wire" from "Famous Blue Raincoat
ומאוד הופתעתי:
קודם כל, בכולם יש כלים לא אקוסטיים, לפחות גיטרות חשמליות, ובחלקם אולי גם אורגאן חשמלי ו/או סינתסייזר, לא התעמקתי.
זה נראה לי מאוד בעייתי, כי כשיש מרכיבים אלקטרוניים, האיזון לא מוגדר. אי אפשר להגיד אם הסולן או כלי כלשהו חלש מדי, חזק מדי או בדיוק באיזון הגיוני מול אחרים. לגבי חלק מהכלים אי אפשר להגיד אם הצבע שלהם מציאותי או לא. זה מפתיע במיוחד לאור כל מה שטול דיבר עליו כל כך הרבה, שהצליל צריך להיות דומה למציאות, ושזו האחריות של ה-recording industry לקלוט את הצליל בצורה טובה כדי שאפשר יהיה לשחזר את הצליל בצורה מדוייקת. כאן אין דבר ספציפי שיש לשחזר אותו במדוייק.
הקטעים נשמעים לי בסגנון די דומה, וכולם מכילים שירת סולו, למרות שטול אומר שקולות וכלי סולו לא מועילים:
כך שמאוד מוזר לי שאלה הבחירות שלו לבדיקת רמקולים. אולי אני מפספס משהו.
אישית, אני הייתי משתגע אם הייתי צריך להעריך לפי זה סאונד. אני לא סובל את הז'אנר הזה ומבחינתי, גם המוזיקה די ירודה וגם אלה לא קטעים ראויים לבדוק לפיהם רמקולים, אבל זה רק באופן אישי, לא כעובדה.
כנראה שצריך לחשוב על זה עוד, אם כי זה עוד יותר הוציא לי את החשק.
זה לפחות במסגרת המדיניות שאם אני רואה שטעיתי, אני מודה בזה בלי בעיה, לא מסתיר את זה, ומתקן בהקדם את מה שצריך.