..."פיקציה אודיופילית, דעתכם? "
נכתבו כאן הרבה דברים מעניינים, נהניתי מההתייחסות המקצועית לאופי ההקלטה.
אישית אני מעדיף את הכוון של 'פיקציה אודיופילית' :
אם המקור הוא הביצוע [ אולפן או במה ] ואם 'נאמנות מוחלטת למקור' היא שהייה במקום והאזנה ממקור ראשון, אזי מלכתחילה כל האזנה פרט לצפייה חיה הנה התפשרות : השאלה בנושא נאמנות למקור הנה, אם כן -
כמה עמוקה ההתפשרות ?
לדעתי, בדרך שעושה הצליל מאותה במה חיה אל הסלון שלי, מוקרבים הרבה פרמטרים - והרשימה כמעט אינסופית : זה מתחיל בהקלטה, עובר למדיה אותה אתה מנגן והנגן שמנגן אותה, ממשיך דרך לא מעט מכשירים שמעניקים את הצבע של הסט אפ הייחודי שלך , דרך חלל ההאזנה שלך ויכול כידוע להגיע עד "ליכלוכים בחשמל" ושאר אפיונים דקיקים.
בשלב הזה כבר התפשר המאזין לא מעט.
לנושא "המקור" צריך להוסיף שגם לא כל הופעה חיה של אותו הרכב זהה : קולו/אופי נגינתו של הסולן [ אם ישנו ] עשוי להשתנות - גוונים של צרידות/עייפות/אנרגיה/שמחה באים והולכים, הרכב יכול לתפוס יום טוב והרמוני [ כמו קבוצת ספורט ] ולבצע באופן שוטף יותר [ או פחות ], נגן או הגברה מתחלפים, קהל יכול להדליק מבצע ולסחוף אותו [ תהליך דו סטרי שמתרחש ], באולפן עושים שאכטה קטנה שצובעת הכל ורוד ולייד בק וגם כאן הרשימה אינסופית.
לאור האמור לעיל [ ומעוד לא מעט סיבות ] אני פחות מדגיש "נאמנות למקור" בהאזנה : אם המקור הוא שומשום, וההופעה עובדה לטחינה, אזי למאזין הביתי כבר מגיעה חלבה: זה עדיין שומשום, אבל מעובד וצבוע. [ 'צבוע' - לכל סט אפ שהוא בעולם, ולא 'צבוע' כתכונה שלילית : לכל סט אפ יש סאונד משלו, עובדתית ].
יש מקרים חריגים בהם כלי מוכר נשמע לך מוזר [ אני נוררררא מתאפק לא לכתוב כאן שמות של רמקולים, אנא הערכתכם ], זו בהחלט חריגה, אבל ככלל, הדגש [אצלי] הוא על 'לשמוע נהדר'.
ומה שווה כל זה בלי תהייה על הכלי העקרי שלנו- האוזן ?
למשל, השמיעה שלי היום היא בחלקה פונקציה של שעות הריקוד מול רמקולי ענק במועדונים בצעירותי : כמה אחוזי שמיעה הקרבתי שם ? ובהופעות ? עם כמה בכלל נולדתי ? כמה אבדו לתותחנים שביננו ? ....
לכל אחד אוזן אחרת, זו בין השאר גם הסיבה לטעמים והעדפות לצליל זה או אחר.
ניסוח בצורת משל זן יכול היה להציג זאת כך :
"בכל פעם שאני מניע את האוטו, אני המום מהעוצמה בה האזנתי לגל"צ קודם ".
[זה גם עונה חלקית על שאלת ה"שינויים בביצועי המערכת" לפי ימים].
כתמיד, כדאי להעדיף נאמנות לעצמךעל פני נאמנות עלומה ל"מקור" [ וגם בכלל כדאי ].
מי שהגיע לסאונד שהוא אוהב, למשל, ימצא שהוא מאוד מתקשה להעליב אחרים בדיוני-אינטרנט, שכן הוא שלם ויכול רק להנות מהרחבת דעתו , העשרתה וגיוונה על ידי האזנה לדעות נוספות, אבל לא יחוש מספיק חוסר בטחון על מנת לתקוף אדם בנושא צלילים [!],
וגם לזה בטח יש משל זן קצר,
"החמין של אמא שלי יותר טעים".
נכתבו כאן הרבה דברים מעניינים, נהניתי מההתייחסות המקצועית לאופי ההקלטה.
אישית אני מעדיף את הכוון של 'פיקציה אודיופילית' :
אם המקור הוא הביצוע [ אולפן או במה ] ואם 'נאמנות מוחלטת למקור' היא שהייה במקום והאזנה ממקור ראשון, אזי מלכתחילה כל האזנה פרט לצפייה חיה הנה התפשרות : השאלה בנושא נאמנות למקור הנה, אם כן -
כמה עמוקה ההתפשרות ?
לדעתי, בדרך שעושה הצליל מאותה במה חיה אל הסלון שלי, מוקרבים הרבה פרמטרים - והרשימה כמעט אינסופית : זה מתחיל בהקלטה, עובר למדיה אותה אתה מנגן והנגן שמנגן אותה, ממשיך דרך לא מעט מכשירים שמעניקים את הצבע של הסט אפ הייחודי שלך , דרך חלל ההאזנה שלך ויכול כידוע להגיע עד "ליכלוכים בחשמל" ושאר אפיונים דקיקים.
בשלב הזה כבר התפשר המאזין לא מעט.
לנושא "המקור" צריך להוסיף שגם לא כל הופעה חיה של אותו הרכב זהה : קולו/אופי נגינתו של הסולן [ אם ישנו ] עשוי להשתנות - גוונים של צרידות/עייפות/אנרגיה/שמחה באים והולכים, הרכב יכול לתפוס יום טוב והרמוני [ כמו קבוצת ספורט ] ולבצע באופן שוטף יותר [ או פחות ], נגן או הגברה מתחלפים, קהל יכול להדליק מבצע ולסחוף אותו [ תהליך דו סטרי שמתרחש ], באולפן עושים שאכטה קטנה שצובעת הכל ורוד ולייד בק וגם כאן הרשימה אינסופית.
לאור האמור לעיל [ ומעוד לא מעט סיבות ] אני פחות מדגיש "נאמנות למקור" בהאזנה : אם המקור הוא שומשום, וההופעה עובדה לטחינה, אזי למאזין הביתי כבר מגיעה חלבה: זה עדיין שומשום, אבל מעובד וצבוע. [ 'צבוע' - לכל סט אפ שהוא בעולם, ולא 'צבוע' כתכונה שלילית : לכל סט אפ יש סאונד משלו, עובדתית ].
יש מקרים חריגים בהם כלי מוכר נשמע לך מוזר [ אני נוררררא מתאפק לא לכתוב כאן שמות של רמקולים, אנא הערכתכם ], זו בהחלט חריגה, אבל ככלל, הדגש [אצלי] הוא על 'לשמוע נהדר'.
ומה שווה כל זה בלי תהייה על הכלי העקרי שלנו- האוזן ?
למשל, השמיעה שלי היום היא בחלקה פונקציה של שעות הריקוד מול רמקולי ענק במועדונים בצעירותי : כמה אחוזי שמיעה הקרבתי שם ? ובהופעות ? עם כמה בכלל נולדתי ? כמה אבדו לתותחנים שביננו ? ....
לכל אחד אוזן אחרת, זו בין השאר גם הסיבה לטעמים והעדפות לצליל זה או אחר.
ניסוח בצורת משל זן יכול היה להציג זאת כך :
"בכל פעם שאני מניע את האוטו, אני המום מהעוצמה בה האזנתי לגל"צ קודם ".
[זה גם עונה חלקית על שאלת ה"שינויים בביצועי המערכת" לפי ימים].
כתמיד, כדאי להעדיף נאמנות לעצמךעל פני נאמנות עלומה ל"מקור" [ וגם בכלל כדאי ].
מי שהגיע לסאונד שהוא אוהב, למשל, ימצא שהוא מאוד מתקשה להעליב אחרים בדיוני-אינטרנט, שכן הוא שלם ויכול רק להנות מהרחבת דעתו , העשרתה וגיוונה על ידי האזנה לדעות נוספות, אבל לא יחוש מספיק חוסר בטחון על מנת לתקוף אדם בנושא צלילים [!],
וגם לזה בטח יש משל זן קצר,
"החמין של אמא שלי יותר טעים".
