נכון לכל דבר בחיים
קונצרטים חיים הם הרפרנס והם מאוד רלוונטים
באנלוגיה מעט פרועה לנגן מנגן על כלי
החלפת רמקולים דומה להחלפת הכלי
החלפת מקור דומה להחלפת הנגן
רפרנס ממש נהדר ברמת הדיבורים, אבל בפועל לא משווים צלילים אלא זיכרונות של הצלילים, כשהם מעוקמים דרך פילטרים אישיותיים ו-wishful thinking.
כבר נתקלתי בהרבה מדי אנשים שאומרים שהם חזרו מקונצרט ושמעו את המערכת שלהם וזה הייה ממש אותו הדבר, גם כשההקלטה שהם בדקו בעזרתה הייתה של נגנים אחרים, שהשתמשו בכלי נגינה אחרים, באקוסטיקה אחרת, בווליום אחר, כשמספר ומיקום המיקרופונים הוא אחר משל אזניהם בקונצרט, ולפעמים אפילו
יצירה אחרת (!), כשאפילו אם ההקלטה והמערכת שלהם הייו מושלמות, השפעת החדר היא אחרת.
וכל זאת כאשר כל אחד ואחד מהגורמים הנ"ל יכול להשפיע על הצליל בצורה אדירה, שאם הייו משווים את הצלילים עצמם -- נגיד בלחיצת כפתור הייו מעיפים את המאזין ממקומו (שרוב אינו אידיאלי) באולם הקונצרטים ישר ל-sweet spot של המערכת שלו וחזרה --
כל מאזין הייה אומר מהצליל הראשון שזה ממש שונה באופן סופר מהותי, אפילו בעיניים עצומות ובלי לדעת מה זה מה.
זה לא המצב בכלל כשמשווים מקורות -- הרבה פעמים צריך לחפש את ההבדל בפינצטה, ובמבחן עיוור בכלל לא מבחינים. ברמקולים לרוב אפשר להבחין בהבדל מיידית, אם לא לא בכל המקרים ולפעמים נדרש מאזין מיומן כדי להבדיל בין רמקולים מאותה סידרה.
וכשעושים אנאלוגיות עקומות -- כמו ההקבלה של מקורות/רמקולים למבצעים/כלים -- אפילו אם באסוציאצייה זה נחמד -- מגיעים למסקנות עקומות.
זה מתחיל להיות טריוויאלי שההקבלה היא עקומה כבר כשחושבים על מוזיקה קולית -- ההבדלים בקולות האנושיים בד"כ די ניכרים, אבל אפרט יותר.
אפילו אם תתן למבצעים שונים לנגן את אותם התווים, אפילו על אותם כלים פיזיים באותו מיקום באותו חדר, פשוט
אין סיכוי שהצלילים שהם ינגנו יהייו זהים, או קרובים עד כדי כך שבהשוואת A/B מיידית לא תבחין ביניהם.
אפילו כשאותו נגן ינגן את אותה יצירה פעמיים ברצף, כך שבהתרשמות כללית זה יישמע דמה/זהה, עדיין בטוח שבהשואת ה
צלילים עצמם, לא הזיכרון המעוות שלהם, יהייו הבדלים ניכרים מאוד, ובהשוואה אלקטרונית של ההבדלים בהקלטות, ההפרש בין הצלילים לא יהייה "שקט".
וזה עוד בנגינה, כשייש תווים, שאף פעם אינם מדוייקים, ברמות אי-דיוק משתנות, החל בתווים של מוזיקה מוקדמת מאוד, שרק נותנים רושם של הקו המלודי, דרך תווים שאומרים איזה צלילים לנגן, אבל לא באיזה כלים, או באיזה מהירות, או לכל היותר הנחיות בסגנון של "מהר אבל לא מדי, ובמתיקות" (allegro ma non troppo e dolce), ועד לכאלה שמגדירים מהירות בעזרת סימון מטרונום, שלא תמיד מצייתים לו, אבל עוצמות קשה לתאר בתווים -- אין כוח/טעם להיכנס לכל הפירוט.
במוזיקה
קולית כבר מראש יש הבדלים ניכרים בגלל הקולות, וברוב המוזיקה הלא-קלאסית בכלל אין תווים וכל אחד עושה מה-בראש-שלו.
כלומר כשמחליפים מבצע, ההבדלים הם מראש תהומיים.
לעומת זאת, כשמחליפים מקור, מחליפים ציוד אלקטרוני שמהותו היא לקחת הקלטה נתונה, שמגדירה בדיוק כמעט מוחלט מה צריך להיות הפלט, ולייצר מזה מתח חשמלי אנאלוגי, אולי בהבדל ווליום. בפטיפונים, שמכילים רכיבים מיכאניים, ההבדלים יכולים להיות גדולים יותר בהרבה מאוד, אבל אין מה להשוות להבדלים בין מבצעים אינושיים.
ההבדלים בין מה שמקורות שונים מוצאים הם מראש קטנים, ואין מקום לפרשנויות אנושיות. יש מצב שההפרש האלקטרוני בין הפלטים של מכשירים שונים יהייה קרוב מאוד לאפס (שקט).
וכשמשווים מקורות, במיחד לא פטיפונים, אם דואגים להשוות את הווליום כראוי, כמעט תמיד יש צורך
לחפש את ההבדלים, ומישהו שאינו מיומן יכול בקלות שלא להבחין בשום הבדל, שלא לדבר על השוואה "עיוורת", ששם גם מאזינים מיומנים ביותר עלולים שלא להבחין בהבדלים.
בהשואות רמקולים, שמכילים רכיבים מיכאניים, ברוב המצבים ההבדלים יהייו ניכרים, אפילו בהשוואה "עיוורת", ולא תמיד נידרש אפילו מאזין מיומן בדי להבחין.
אני מקווה שאפילו ברמת הפירוט הזו כבר אמור להיות ברור שההקבלה של מקורות/רמקולים למבצעים/כלים היא מופרכת באופן מהותי.
עמיר
) אבל כאילו אבד כל ה soundstage הזמרת צעקה והכל התערבב בלי פוקוס.
