היתממות, עמיר.
אם היה רן רוצה להראות לאנשים מה סראונד עושה, היה פשוט אומר להם: "הנה ככה נשמע", ו"הנה נשמע עם סראונד, מה עדיף"? אבל לא. המטרה היתה להוכיח לאנשים שיש להם פריקונספציות, ע"ע כאן:
היתממות, מתנוש. אתה יודע לא פחות טוב ממני שאם הם היו מודעים שזה סראונד, הם היו מוצאים בזה את כל הפגמים שבעולם. אם לא אומרים להם, אז כל מה שיש להם להסתמך עליו זה האוזניים שלהם, בתוספת מה שיש ביניהן. בדיוק מה שהיה לו להסתמך עליו כשהוא עדיין לא ידע מה קורה. וזה מה שמעניין כאן, מה הם שומעים כשדעתם לא משוחדת.
על סמך מה אתה כל כך בטוח שהפרשנות של הקונספירציה היא הנכונה?
כי הביטחון הזה שקול לביטחון בזה שרן מפגר. בריבוע.
הרי קרה לו אותו דבר. גם הוא לא זיהה מה קורה.
אז ככל שההוכחה שמי שלא מזהה מה קורה היא חזר ומשכנעת יותר, יוצא שהוא גם יותר מפגר, וכפי שאמרתי, בעצם מפגר בריבוע, כי הוא מקדם במו ידיו הוכחה שהוא מפגר.
וכל מה שתגיד על רן, טיפש הוא לא.
מה הקושי בלקבל שרן עשה מה שעשה מתוך סקרנות, שאי-זיהוי ו/או העדפת סראונד לא נתפסים בעיניו כהפלה בפח, והוא פשוט השמיע להם א' ואחר כך ב', ושאל מה הם מעדיפים ולמה?
מה הוא היה צריך לעשות אחרת אם הוא רצה לדעת (1) האם אחרים מזהים דברים שהוא לא זיהה, ו-(2) מה נשמע להם טוב יותר כשהדעות הקדומות שלהם לא בפעולה? (כדי לדעת עבור עצמו, לא כדי להוכיח מדעית ואוניברסלית)
אם היה עושה את זה על כבלים, או על מגבר ב- $100K לעומת מגבר ב- $1K, זאת היתה השוואה שאפשר ללמוד ממנה הרבה יותר, מעבר לטבע האנושי. מה למדנו כאן? שסאונד עם סראונד אצל רן נשמע טוב יותר בשעה הראשונה להאזנה. אוקיי... מה החדשות המרעישות פה?
אולי אותך מעניין ללמוד על ההבדלים בין מגברים כפונקציה של מחיר, ואתה לא מתעניין בדברים אחרים. העובדה היא שלא מעט אנשים די "נרעשים" (במידה שהמילה הזו מתאימה) משני הדברים הבאים:
- אנשים מאוד מנוסים באודיו -- כאלה שכן מזהים הבדלים במיקרוטונליות של כבלים -- לא הבחינו במשהו מז'ורי כמו עוד רמקולים פועלים בווליום לא זניח בכלל
- אנשים מאוד מנוסים באודיו -- כאלה שיודעים להסביר במדויק ובצורה משכנעת מאוד למה סטריאו עדיף על סראונד בלי תחרות בכלל, מעדיפים את הסראונד, אפילו אם זה לזמן קצר (אין שום הוכחה שההעדפה הייתה נשמרת לטווח ארוך, במיוחד אם הם לא היו מגלים שזה סראונד, אבל גם אין שום הוכחה שההעדפה לא הייתה נשמרת לטווח ארוך, למרות שנראה שאתה בטוח שזה כך, בלי הוכחות ובלי לשמוע בעצמך במה מדובר).
זה נראה לי גם מעניין וגם משעשע ברמה שמצדיקה פוסט שיתוף בחוויה.
רן לא ניסה להכתיב מסקנות, הוא לא השתמש בזה כדי להוכיח שסראונד עדיף על סטריאו (הוא לא חושב כך, ולא חושב ההיפך, אלא אפשר זה ואפשר זה, ואצלו זה לחית כפתור), הוא לא השתמש בזה כדי להוכיח שאנשים טיפשים.
2. כן יצאתי נגד המתודיקה. רן הוא פרובוקטור. במובן הטוב של המילה. אבל פרובוקטור. אוהב לייצר באזזז תקשורתי. אבל במקרה הזה, מה שעומד מאחורי הבאז הוא.... שיש הבדל בין עם סראונד לבלי סראונד. ו... שים לב לשוס: שאנשים לא מאמינים שההבדל הזה הוא בגלל סראונד. אוקיי. ו?
רן הוא פרובוקטור לא כעובדה אובייקטיבית, אלא כצורת ההסתכלות שלך עליו. אם אתה מסתכל על מה שהוא עשה כעל הפלת אנשים בפח והוכחה שהם מפגרים, ברור שהוא פרובוקטור, ואם הוא עשה את מה שהוא מתוך סקרנות ועניין, אז הו סקרן, בלי קשר לפרובוקציות.
אגב, מה זה במובן טוב? זה במובן הרציני, המעמיק והבלתי מתפשר. של לקחת את הדברים עד הסוף. זה לדעתי חשוב יותר מכל פרובוקציה.
אם היה מדובר בניסוי מדעי, שמטרתו להוכיח משהו, בין אם את זה שאנשים לא מבחינים ובין אם זה שאנשים מעדיפים סראונד, אז היה צריך לערוך ניסוי מבוקר ושונה לחלוטין, עם השוואת double-blind, האזנות לטווח ארוך, קבוצת ביקורת, כל מה שצריך כדי שזה יהיה רציני ועד הסוף ומעמיק ובלתי מתפשר.
אבל זו הייתה בדיקה ברמת הקוריוז, או ה"חווייה" כפי שרן עצמו קורא לזה, ואין להסיק מזה שום מסקנות גלובליות וכלליות. זה אפילו לא כמו מחקר קצר שעושים על 7 עכברים כדי לבדוק כייון התחלתי כלשהו, וכותבים במסקנות שיש צורך במחקר נוסף, כי גם מחקרונצ'יק כזה צריך לעשות לפי כללים מסויימים.
אבל זה לא היה אפילו מחקרונצ'יק. זו היתה בדיקה, חוויה, קוריוז, לא משהו שדורש "מתודיקה".
אבל כשמשהו נראה כמו פרובוקציה, מותר לקרוא לו פרובוקציה, לא?
הבעיה היא שאולי יש מקום להטיל ספק מאוד רציני בזה שמדובר בפרובוקציה. זו לא במרחב שלה האמת המוחלטת שזו פרובוקציה, אלא זה במרחב הפרשנויות. זה נובע מצורת ההסתכלות האישית שלך, כשייתכן שייש עוד שחושבים כמוך, אבל יש כאלה שחושבים הפוך. כפי שאמרו הגרשווינים, it ain't necessarily so!
אגב2, אני פעם שמעתי שני רמקולים של מרטין לוגן מנגנים בחנות והייתי מרחק של מטר אחד מהם. אחרי 15 דקות של האזנה, המוכר שם לב שרק אחד מהם מנגן. יצאנו מטומטמים? בהחלט. למדנו מזה משהו? בערך כל מה שאפשר ללמוד מהניסוי האחרון של רן. אוקיי. ו?
מידת ה"טימטום" היא פונקציה של איזה מסקנות אנשים הסיקו ממה שהם שמעו. אפשר לשמוע הרבה מאוד על טונאליות ודימיקה וכו' גם על פי רמקול אחד, ומסקנות בתחומים אלה יכולות להיות ענייניות. אבל אם מישהו הייה מתחיל להתפייט בפרטי-פרטים של מה שקורה עם הבמה והמיקום של הכלים, הוא אכן היה יוצא אדיוט. והמקרה הזה לא מפתיע, כי כשאתה לא באמצע, אז אתה לא מתפלא אם אתה לא שומע את אחד הרמקולים, לכן זה לא כל כך דומה למה שאפשר ללמוד מהניסוי של רן, שלא מדוייק לקרוא לו ניסוי, כי אז צריך מתודולוגיה אחרת...
